דגי-מקור
 דגי-מקור
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | דקראים |
| תת־סדרה: | דמויי-מקרל |
| משפחות | |
דגי-מקור (במקור Billfish) הוא שם כולל לדגים ממשפחות דגי-חרב ומפרשניים, המאופיינים בלסת עליונה ("מקור") מאורכת דמוית חרב או רומח.
דגי-המקור הם דגים פלגיים טורפים המאופיינים בגוף הידרודינמי, לסת עליונה מוארכת (דמוית חרב או רומח) וסנפיר גב חרמשי שברוב המינים כולל גם מפרש הנמתח מאחוריו. בין דגי-המקור נמנים המהירים שבין הדגים (שמהירותם נעה בין 80–110 קמ"ש (43–59 קשר) בהערכות הקלאסיות וכ-50 קמ"ש (27 קשר) בהערכות מודרניות) וגם הגדולים שבדקראים (המקאירה ודג-החרב). הם דגים לוחמניים ובשרם עשיר ומלא שומן.
בשל גודלם הרב, יופיים והאופי הלוחמני של הגדולים שבהם (בעיקר דג-החרב) הם הפכו לדגים נחשקים ומבוקשים בדיג ספורטיבי, גם בשל האתגר הקשה והיוקרתי שהם מציבים לדייגים חובבים.
במחצית השנייה של המאה ה-20 חלה ירידה דרסטית בכמות דגי-המקור עקב דיג מסחרי-תעשייתי בקנה מידה עצום, שנעשתה הן בעזרת מערכי חכות הכוללים אלפי קרסים לאורך קילומטרים, וכן בעזרת רשתות דיג ענקיות. בשיטות דיג אלו לא נלכדים רק דגים בוגרים וגדולים, אלא גם דגים צעירים וקטנים שטרם הספיקו להתרבות ולהעמיד צאצאים. פגיעה בדגים אלה היוותה מכה קשה לאוכלוסיות רבות של דגים. האיסור על מחירת דגים שקטנים ממשקל 35 ק"ג לא הועיל כי הדייגים במקום למכור את הדגים הקטנים פשוט זרקו אותם, אך הם עדיין נלכדו ומתו. בסוף המאה ה-20 הוטלו הגבלות נוספות על דיג תעשייתי, כולל סגירת מספר אזורי גידול המשמשים דגי-מקור לרבייה לדיג, הביאו להתאוששות באוכלוסיות דגי המקור.
רשימת מינים
| שם מדעי | שם בעברית | שם עממי באנגלית | משקל מרבי | משקל ממוצע | אורך מרבי | אורך ממוצע | תמונה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| Xiphias gladius | דג-חרב כלל-ימי | Broadbill Swordfish | 650 קילוגרם (1,430 ליברות) | 150–500 ק"ג | 4.5 מטר | 3 מטר | 
|
| Makaira nigricans | מקאירה כחולה | Atlantic Blue Marlin | 818 קילוגרם (1,803 ליברות) | ? | 5 מטר | ? | 
|
| Makaira mazara | מקאירה הודו-פסיפית | Indo-Pacific Blue Marlin | 625 ק"ג | ? | 5 מטר | 3 מטר | 
|
| Istiompax indica | מפרשן שחור | Black Marlin | 750 ק"ג | ? | 4.65 מטר | ? | 
|
| Istiophorus platypterus | מפרשן כלל-ימי | Indo-Pacific Sailfish | כ-60 ק"ג | כ-50 ק"ג | 3.15 מטר | ? | _-_Kawahara_Keiga_-_1823_-_1829_-_Siebold_Collection_-_new_version.jpeg)
|
| Istiophorus albicans | מפרשן אטלנטי | Atlantic Sailfish | ? | ? | ? | ? | 
|
| Kajikia audax | מפרשן מפוספס | Striped Marlin | 190 ק"ג | ? | 4.2 מטר | ? | 
|
| Kajikia albida | מפרשן לבן | White marlin | 82 ק"ג | ? | 2.8 מטר | ? | 
|
| Tetrapturus belone | קלען החץ | Mediterranean Spearfish | 70 ק"ג | ? | 2.4 מטר | 2 מטר | 
|
| Tetrapturus angustirostris | קלען קצר-מקור | Shortbill Spearfish | 52 ק"ג | ? | 2.3 מטר | 1.9 מטר | 
|
| Tetrapturus pfluegeri | קלען ארך-מקור | Longbill spearfish | 58 ק"ג | ? | 2.54 מטר | ? | - |
| Tetrapturus georgii | קלען עגלגל | Roundscale Spearfish | 21 ק"ג | ? | 1.84 מטר | ? | - |
דיג ספורטיבי
דגי-החרב והמפרשניים הם הדגים הפופולריים והנחשקים ביותר בדיג ספורטיבי ודיג חובבים.
השיטה הנפוצה לדיג חובבים של דגי-מקור היא דיג מסירה במים עמוקים. ניצול יתר של דגי חרב בעזרת מערכי חכות במים רדודים, הביא לצמצום במספרם במקומות אלו. הדגים עדיין נפוצים במרחק העולה על 60 קילומטרים מהחופים ונגישים רק באמצעות כלי שיט. באתרים אלו הטלת עוגן אינה מעשית ולכן הדייגים מניחים לסירה להיסחף ומשליכים למים חכות מחוזקות המתאימות לכוח שיכולים להפעיל דגי-המקור. לפתיון משתמשים בחתיכות גדולות של דגים או בפתיונות מלאכותים המדמים את מזונם של דגי-מקור או מקלורים.
הדיג עצמו נעשה בדרך כלל בטרולינג, הדייגים משליכים חכה מסירה נעה ומחכים שדג יבלע את הפתיון. עיקר העניין בדיג של דגי-מקור אינו בשרם אלא המאבק להעלותם לסירה. הדגים החזקים נאבקים ומנסים להימלט והניסיון להתישם יכול להימשך מספר שעות ולעיתים אף להסתיים בניצחונו של הדג.
עד לתחילת המאה ה-21 פוחלצים של דגי-מקור שנידוגו בדיג חובבים היוו גביעי דיג (trophy) נחשקים ודייגים נהגו להצטלם לצד הדג התלוי אותו דגו. עם התגברות המודעות האקולוגית בקרב הציבור הרחב והדייגים, יותר ויותר נהוגה שיטת "תפוס ושחרר" כדי לא לפגוע באוכלוסיית דגי-המקור.
דגי-חרב ומפרשניים גדולים מאוד, שעשויים להגיע למשקלי שיא, נלקחים לחוף ונשקלים. שיאים נכתבים לרוב ב"ספר השיאים העולמי של דגי ענף הספורט" IGFA של האגודה הבינלאומית לדיג ספורטיבי. השיא הנוכחי נותר על כנו מזה 20 שנה.
כותבים כגון זיין גריי וארנסט המינגוויי, שהיו גם דייגים חובבים, תיארו באופן מליצי ומהלל את החוויה והאתגר שבדיג דגי חרב, ואף דגו מספר דגי חרב גדולים מאוד בעצמם. דג-החרב הוא סמלה של האגודה הבינלאומית לדיג ספורטיבי (International Game Fishing Association) - ארגון המקדם דיג ספורטיבי ומפקח עליו, ובין השאר מחזיק ספר שיאים של דגי ענק שנידוגו לפי כללי הארגון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
