דוב חום אוסורי
 דוב חום אוסורי
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | אוקריוטיים |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | Sphenacodontia |
| משפחה: | דוביים |
| סוג: | דוב |
| מין: | דוב חום |
| תת־מין: | דוב חום אוסורי |
| שם מדעי | |
 Ursus arctos lasiotus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
דוב חום אוסורי או הדוב החום של אוסורי (שם מדעי: Ursus arctos lasiotus), הידוע גם בשם גריזלי שחור הוא אוכלוסיית הדוב החום, אחד מתת-המינים הגדולים ביותר של הדוב החום, דובים חומים של אוסורי מתקרבים בגודלם לדובי קודיאק. שמו נגזר משם הנהר אוסורי.
תיאור
הדוב חום אוסורי דומה מאוד במראו לדוב החום של קמצ'טקה, אם כי יש לו גולגולת מוארכת יותר, מצח פחות מורם, עצמות האף ארוכות יותר ועצמות לחיים מופרדות פחות. צבעם מעט כהה, עם כמה פריטים שחורים לגמרי, עובדה אשר הובילה בעבר להשערות מופרכות שפריטים שחורים היו הכלאה של דובים חומים ודובים שחורים אסייאתים. הזכרים הבוגרים הם בעלי גולגולת באורך של עד 38.7 ס"מ ורוחב של עד 23.5 ס"מ. הם יכולים להגיע מדי פעם לגדלים גדולים יותר מאשר עמיתיהם בקמצ'טקה (דוב חום קמצ'טקה): ב-1931 נמדדה הגולגולת הגדולה ביותר על ידי סרג אוניו, הגולגולת הייתה קטנה רק במעט מזו של הדוב קודיאק (תת-המין הגדול ביותר של הדוב החום).
התנהגות עם בני אדם
בחצי האי שירטוקו, במיוחד באזור הנקרא "בניה", נקבות רבות עם גורים מתקרבות לעיתים קרובות לדייגים ומבלות זמן רב ליד האנשים, התנהגות ייחודית זו צוינה לראשונה לפני יותר מ50 שנה, ללא נפגעים או תאונות שנרשמו אי פעם. משערים כי הנקבות לוקחות את הגורים שיתקרבו לדייגים, כדי למנוע קרבה עם זכרים בוגרים.
הרגלי תזונה
בסיחוטה-אלין הדובים חומים של אוסורי חיים בעיקר במחילות שנחפרו בגבעות, אם כי הם לעיתים רחוקות חיים בסלעים או בונים קיני קרקע. הדובים החומים של אוסורי נתקלים רק לעיתים רחוקות בדובים השחורים של אוסורי, שחיים בגבהים גבוהים יותר ובמדרונות תלולים יותר מהמינים האחרים. הם עלולים לעיתים רחוקות לתקוף את בני דודיהם השחורים הקטנים מהם (דוב שחור אוסורי).
באמצע סחלין בתקופת האביב, הדובים החומים של אוסורי ניזונים מאוכמניות אדומות, נמלים ושרידי אונייה של השנה הקודמת, ובסוף העונה הם מתרכזים בציד וקני שורש של עשבים גבוהים. בחלק הדרומי של האי, הם ניזונים בעיקר על שרידי אונייה, כמו גם חרקים וענפי מייפל. באביב בסיחוטה-אלין, הם ניזונים מבלוטים, אגוזי מלך מנצ'וריים וזרעי אורן קוריאניים. בזמנים של מחסור, בנוסף לאוכמניות ואגוזים, הם לוכדים זחלים, נמלים ושורשי שושן. בתחילת הקיץ, הם יאכלו קליפות של עצי אשוח לבנה כמרכיב אנרגיה חשוב. הם גם יאכלו פירות יערה, טַקְסוּס (סוג עץ), גפן עמור ו-אשחר (שיח). בדרום סחלין, דיאטת הקיץ שלהם מורכבת מדומדמניות וארוניה (שיח). בחודש אוגוסט בחלק האמצעי של האי, דגים מהווים 28% מהתזונה שלהם.
בהוקאידו יש לדוב החום תזונה הכוללת יונקים קטנים וגדולים, דגים, ציפורים וחרקים כמו נמלים. אך העליות האחרונות בגודלם ובמשקלם יכולות להגיע מ-400 ק"ג עד 550 ק"ג, העליות במשקל נגרמות במידה רבה על ידי האכלת הגידולים החלקאיים.
יחסי גומלין עם הטיגריס הסיבירי
הדובים החומים של אוסורי ניצודים מדי פעם על ידי טיגריסים סיבירים, ומהווים כ-1% מהתזונה שלהם (ועד 18.5% יחד עם דובים שחורים במקרים מיוחדים מאוד). טיגריסים סיבירים טורפים בקביעות את הדובים הצעירים אבל לפעמים הם טורפים גם נקבה בוגרת של הדוב חום אוסורי שנלקחת גם מחוץ למגוריה, למרות זאת הטיגריסים הסיבירים תוקפים בדרך כלל דובים חומים אוסורי בשנת החורף שלהם. הם מותקפים לעיתים קרובות יותר על ידי טיגריסים מאשר דובים שחורים קטנים יותר, בשל ההרגל שלהם לחיות בשטחים פתוחים יותר וחוסר היכולת שלהם לטפס על עצים. כאשר הטיגריסים צדים את הדובים, הטיגריסים ימקמו את עצמם מצד של סלע או עץ שנפל, ומחכים שהדוב יעבור. כאשר הדוב עובר, הטיגריס יקפוץ ויתפוס את הדוב מתחת לסנטר עם אחד הכפות הקדמיות ואת הגרון עם הכף השנייה. הדוב משתתק ואז נהרג על ידי נשיכה בעמוד השדרה. לאחר הריגת דוב, הטיגריס ירכז את האכילה על משקעי השומן של הדוב, כגון הגב, הרגליים והמפשעה. התקפות טיגריסים על דובים נוטות להתרחש כאשר אוכלוסיות לא מסודרות של הדובים יורדות. בשנים 1944-1959 נרשמו במזרח הרחוק יותר מ-32 מקרים של טיגריסים שתקפו דובים. באותה תקופה דווחו ארבעה מקרים של דובים חומים שהרגו נקבות וגורי טיגריס, התקפות של הדובים על הטיגריסים התרחשו בגלל מחלוקות על טרף והגנה עצמית. הדובים הצעירים בדרך כלל מפחדים מהטיגריסים ומשנים את דרכם לאחר שבאו על פני שבילי טיגריס. בחורפים של 1970-1973 רשמו החוקרים יודקוב ו-ניקולייב מקרה אחד של דוב חום שלא הראה פחד מהטיגריסים ומקרה נוסף של דוב חום ששינה את נתיבו לנתיב טיגריסים. דובים חומים גדולים עשויים למעשה ליהנות מהנוכחות של הטיגריסים על ידי גניבת שלל הטיגריס בפעמים שהדובים לא הצליחו לצוד. במהלך מחקר הטלמטריה באזור הסיחוטה-אלין, נצפו 44 עימותים ישירים בין שני הטורפים, בהם נהרגו דובים ב-22 מקרים וטיגריסים ב-12 מקרים.
תפוצה
תפוצת הדוב החום היא: באוסורי קריי, בסחלין , באזור אמור, צפונה לאיי שאנטאר, האי איטורופ, צפון מזרח סין, חצי האי הקוריאני, הוקאידו ואי קונשיר. עד המאה ה-13, דובים התיישבו באיים של רבון ו-רישירי, לאחר שחצו את מצר לה פרוז כדי להגיע לאיים. הם חיו גם בהונשו בתקופה האחרונה של עידן הקרח, אך ייתכן שהם התקרבו להכחדה באותו אזור על ידי התחרות בדובים שחורים אסיאתיים או כתוצאה של הפסד של בתי גידול (כתוצאה משינויי אקלים). אחת משלוש קבוצות גנטיות, שנבדלה, בהתאמה, הגיעה להוקאידו בתקופות שונות דרך נתיבים שונים, ונכנסה להוקאידו דרך הונשו.
כ-500-1,500 דובים חומים של אוסורי נמצאים בחיילונגג'יאנג , והם מסווגים כמינים פגיעים (VU). ציד לא חוקי ולכידה של הדובים נהפכו לגורם רציני מאד לירידה באוכלוסייה של הדובים, בגלל חלקי הגוף שלהם שהם בעלי ערך כלכלי גבוה.
חמש תת-אוכלוסיות משנה אזוריות של דובים חומים של אוסורי מוכרים כיום בהוקאידו. מבין אלה, גודלה הקטן ובידודה של תת-האוכלוסייה המערבית של אישיקארי הצדיקו את רישומה כמין בסכנת הכחדה בספר הנתונים האדום של יפן. 90-152 דובים חומים חיים באזור מערב אישיקארי ו84-135 בהרי טשיו-מאשיקה. בתי הגידול שלהם הוגבלו בצורה חמורה על ידי פעילות אנושית, במיוחד בגלל בירוא יערות ובניית כבישים, קציר מוגזם הוא גם גורם מרכזי להפחתת האוכלוסייה שלהם. בשנת 2015, אגף המגוון הביולוגי של ממשלת הוקאידו העריך את האוכלוסייה כ-10,600 פריטים.
ברוסיה, הדוב החום של אוסורי נחשב חיית צייד, אם כי שטח הציד שלו לא נרחב כמו הדוב החום האירואסייתי.
בקוריאה, דובים אלה חיים רק בצפון קוריאה, שם הדוב הזה מוכר רשמית כאנדרטה טבעית על ידי הממשלה. באופן מסורתי הדוב חום אוסורי נקרא קון גום (דוב גדול), ואילו דובים שחורים נקראים גום (דוב), הדוב החום של אוסורי נכחד לפני שנים רבות בדרום קוריאה בעיקר בגלל ציד. בצפון קוריאה, ישנם שני אזורים עיקריים של האוכלוסייה דוב חום: מחוז יאהאנג והרי המגיונג'. אלה ממחוז יאהאנג נקראים RyongLim Ku'n Gom (דוב חום גדול) והם מופיעים כאנדרטה טבעית מספר 124 של צפון קוריאה. אחרים מן ההרים המגיונג' נקראים GwanMoBong Ku'n Gom (הדוב הכי גדול) והם מופיעים כאנדרטה טבעית מספר 330 של צפון קוריאה. כל הדובים הגדולים (דובים חומים של אוסורי) בקוריאה הצפונית נמצאים לרוב באזורי השיא של ההרים. הגודל הממוצע של הדובים החומים של אוסורי שחיים ב-ריונגלים באזור מדרום להר אינגבאק נע בין 150-250 ק"ג, לעומת זאת הדובים החומים של אוסורי שחיים באזור הצפון להר אינגבאק, מגיעים למשקל ממוצע של 500-600 ק"ג.
התקפות על בני אדם
בהוקאידו, במהלך 57 השנים הראשונות של המאה ה20, 141 אנשים מתו ו-300 נפצעו בעקבות התקפות של הדוב החום אוסורי. תקרית הדוב החומה של סנקאבטסו, שהתרחשה בדצמבר 1915 ב-סאנקיי שבמחוז סנקאבטסו, הייתה ההתקפה הקשה ביותר בהיסטוריה היפנית, והובילה למותם של שבעה אנשים ופציעתם של שלושה אנשים. התוקף היה דוב חום אוסורי שמשקלו היה 380 ק"ג וגובו היה 2.7 מ', שתקף פעמיים את הכפר טומאמה, וחזר לאזור בלילה שאחרי ההתקפה הראשונה שלו, עבור הקרבנות הקודמים. המקרה משתתף לעיתים קרובות בתקריות דובים מודרניות ביפן, ונראה כי הוא אחראי לתפיסה היפנית של התושבים שדובים הם אוכלי אדם.
בין השנים 1962 ל-2008 היו 86 התקפות ו-33 הרוגים מדובים בהוקאידו.
בתרבות
אנשי האינו (ילדי יפן היסטוריים) מעריצים את הדובים החומים של אוסורי, אוכלים את בשרם ושותים את דמם כחלק מפסטיבל דתי המכונה איומנטה.
קישורים חיצוניים
