דוד שחר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד שחר
דוד שחר.jpeg
דוד שחר, 1994
לידה 17 ביוני 1926
פטירה 02 באפריל 1997 (בגיל 70)
שפות היצירה עברית
נושאי כתיבה ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, זהות וזיכרון
יצירות בולטות היכל הכלים השבורים (יצירה הכוללת שמונה ספרים)
פרסים והוקרה

פרס ירושלים ע"ש ש"י עגנון (1973), פרס תל אביב ע"ש חיים נחמן ביאליק (1984), פרס ראש הממשלה (1969, 1978, 1991), פרס ברנר (1996), פרס נשיא המדינה לספרות (1997), פרס אוניברסיטת ניו יורק ואונ' בר-אילן ע"ש נוימן (1986/87), פרס מדיסיס (צרפת, 1981), עיטור מסדר האמנויות והספרות-נשיא צרפת (1985), עיטור מפקד אות האקדמיה הצרפתית (1989), עיטור העיר בריסל, בלגיה,

עיטור העיר מונפלייה, צרפת

דוד שחר (17 ביוני 1926 - 2 באפריל 1997) היה סופר ישראלי בשפה העברית, מרצה, מתרגם ועורך.

ביוגרפיה

דוד שחר נולד בירושלים למשפחה ותיקה בארץ, דור חמישי לילידי ירושלים. אבותיו הגיעו לירושלים במאה ה-19 - מצד אמו באו מהאימפריה הרוסית ומצד אביו באו מהונגריה ולפי ספורים משפחתיים לענף זה של המשפחה הייתה זיקה למגורשי ספרד.

דוד שחר עשה בעיר כמעט את כל חייו, גדל בבית חילוני ומשפחתו התגוררה עד לגרושי הוריו ברחוב הנביאים. עקב מאורעות 38–1936 נקלע בית הספר ללימוד שפות אותו הקים אביו למשבר שהוביל לפשיטת רגל. המשפחה נותרה בחוסר כל וכך נאלץ שחר בגיל 12 למצוא מקלט יחד עם כל משפחתו החילונית תחת קורת בית סבתו הדתיה בשכונת מאה שערים. יחסי הוריו התערערו והם נפרדו כשהיה בן 18. דוד שחר למד בבית הספר תחכמוני ואחר כך בתיכון בית הכרם. השלים לאחר מכן לימודיו בפסיכולוגיה ובספרות עברית באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת כמפקד קרבי, ומאוחר יותר כקצין חינוך. מהרגע שהחליט להקדיש את חייו ליצירתו התפרנס בקושי, היה מורה, עורך, מתרגם, מתקין לשוני ועוד. לימד אנגלית ותנ"ך בבתי ספר טכניים, מאוחר יותר היה מרצה בבית המדרש למורים בגבעת השלושה.

סיפוריו הראשונים מתרחשים בזירה שלימים תהפוך לזירה העיקרית של יצירתו: העיר ירושלים של ילדותו. ספריו הראשונים החלו לצאת בשנות ה-50 המוקדמות. ספר סיפוריו הראשון, "על החלומות", מעמת את גיבוריו, ילידי העיר הקסומה, עם ההווה המאכזב ועם המציאות הכעורה של חייהם. הוא כתב ופרסם קובצי סיפורים, רומנים, ביוגרפיות, וספר ילדים "הרפתקאותיו של ריקי מעוז", שיצא בכמה גרסאות וכמה מהדורות.

יצירתו הנחשבת היא סדרת הספרים בתשעה כרכים, "היכל הכלים השבורים", ששחר עצמו כינה אותם גם בשם הכולל "לוריאן", על שם גיבור הסדרה גבריאל לוריא. בסדרה מגולל שחר תמונה פנורמית ענקית, המתרחשת ברובה בירושלים, אך גם בערים אחרות בעולם. לתוך הפנורמה הזו הביא שחר דמויות צבעוניות, סיפורים מפותלים וגורלות שזורים, המהווים מעין מפה אנושית רחבה של מאה וחמישים השנים האחרונות.

דוד שחר

שחר זכה לכיבודים ספרותיים ופרסים. בין השאר זכה בפרס עגנון, פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס נשיא המדינה לספרות, וכמה פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 1973 נבחר ליושב ראש אגודת הסופרים בישראל. אף על פי כן הביקורת הספרותית בארץ לא אהבה את יצירתו. ייתכן שבין הגורמים לכך היו דעותיו ה"ימניות" המתונות, סלידתו מכל מחנאות פוליטית וזיקתו אל היישוב הישן בירושלים. החל משנות השישים יצא לעיתים לצרפת, בתחילה ליווה את שולמית אשתו לרגל עבודת הדוקטורט שלה ובהמשך גם לרגל עבודתו הספרותית. בצרפת ובבלגיה יצא לו שם של סופר מיוחד במינו, הממשיך את המסורת הספרותית הגדולה של הסופר מרסל פרוסט.

שחר זכה למתרגמת צרפתייה מוכשרת בשם מדלן נז' (Madeleine Neige), שתרגומיה התקבלו באהבה על ידי הקוראים הצרפתים, והוא זכה בצרפת למה שלא זכה בארץ: הכרה ספרותית נכבדה, תפוצה רחבה, התייחסות רצינית של חקר הספרות ופרס מדיסיס לסופר זר, הפרס הצרפתי הגבוה לספרות מתורגמת. ב-1985 זכה בעיטור מפקד במסדר האמנויות והספרות. הוא זכה גם לעיטור כבוד משר החוץ הצרפתי. הוא אף זכה לרחוב על שמו, בצרפת, בכפר הנופש דינאר (Dinard) בחבל ברטאן.

דוד שחר פרסם בעברית קרוב לשישים כרכים של סיפורת ותרגום. ספריו ניתרגמו לכמה לשונות, ובהן צרפתית, אנגלית, קטלאנית, יפנית, רוסית, גרמנית, אסטונית וספרדית.

בשנת 1956 נישא להיסטוריונית פרופ' שולמית שחר, כלת פרס ישראל. בנו הוא הפרופ' לתרבות סין מאיר שחר. בתו דינה היא מעצבת, אחיינו הוא הסופר אורי וינברג.

דוד שחר נפטר ב-2 באפריל 1997 בבית חולים בפריז. במותו היה בן 70. נקבר בבית העלמין בהר הזיתים. בהלוויה נשא הספד הכימאי והמשורר פרופ' אבנר טריינין.

לרגל הוצאתו המחודשת של ספרו "סוכן הוד מלכותו" בשנת 2007 כתב הסופר חיים באר: "יצירתו של דוד שחר היא אחד מהשיאים המזהירים ביותר של הספרות הישראלית ובד בבד עם כך - אחת ההחמצות הגדולות של הביקורת המקומית שלא השכילה להציב אותו במקום הבולט שהוא ראוי לו".[1]

ספרי דוד שחר

ספר ילדים

  • הרפתקאותיו של ריקי מעוז, וכל עלילותיו וגבורותיו כפי שהוא עצמו סיפרם/ ואני דוד שחר שמעתים מפיו והעליתים על הכתב/ הרישומים מעשה ידיו של בני עדן/ ירושלים, 1961.

קובצי סיפוריו

  • סיפורים קצרים, הדר, תל אביב, 1979.
  • על החלומות, סיפורים, עם עובד, תל אביב, 1955.
  • קיסר, סיפורים, תל אביב, דביר, 1960.
  • שפמו של האפיפיור, סיפורים, שוקן, תל אביב, 1971.
  • מגיד העתידות, סיפורים, מסדה, 1966.
  • מותו של הא-לוהים הקטן, סיפורים, שוקן, 1970.

רומאנים נפרדים

  • ירח הדבש והזהב, הדר, תל אביב, 1959.
  • סוכן הוד מלכותו, מהיכל הכלים השבורים, הדר, 1979.
  • אל הר הזיתים, עם אחרית דבר מאת אבנר טריינין, מוסד ביאליק 1998.

היכל הכלים השבורים

ספרים מתורגמים

  • חכמת זן, הדר הוצאה לאור 1989.
  • סמים משכרים ונפש האדם, רוברט פ. דה רופ, הדר הוצאת ספרים, 1962.

לקריאה נוספת עליו ועל יצירתו

יותר מחמישים וחמישה מאמרי בקורת, ראיונות, ומסות על יצירתו רשומים בבית הספרים. כאן נביא רק מבחר קטן מתוכם.

ספרים:

  • מיכל פלד גינזבורג ומשה רון, כלים שבורים: זיכרון, זהות ובריאה ביצירת דוד שחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
  • אורנא בזיז, הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע, הוצאת כרמל, 2003.
  • שרה כ"ץ, האני וגיבוריו בסיפורי דוד שחר, עקד, תל אביב, תשל"ו.
  • שרה כ"ץ, מראות בירושלים של דוד שחר, עם עובד, תל אביב 1985.
  • אריה חינקיס, דוד שחר, כל הסיפורים הקצרים, בלווית המסה ממאה שערים לדרך הנביאים
  • Michal Peled Ginsburg & Moshe Ron, Shattered Vessels: Memory, Identity, and Creation in the Work of David Shahar. State University of New York 2004.

מאמרים:

ראיונות:

ספריו שתורגמו ללועזית

עשרים ושמונה מספריו של שחר תורגמו, בהם ספרים שתורגמו לצרפתית, גרמנית, אנגלית וספרדית. בצרפת יצאו ספריו בהוצאת גלימר (Gallimard). דליה בילו תרגמה את ספריו לאנגלית ומדלין נז' לצרפתית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד שחר, סוכן הוד מלכותו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2007
  2. ^ במקור שם הספר היה "היכל הכלים השבורים" אם כי בעמוד השער נכתב "היכל הכלים השבורים * קיץ בדרך הנביאים".
  3. ^ במקור תואר ככרך השני של "מגילות ירושלים."
  4. ^ כאן מופיע לראשונה מספור הכרכים לפי שערים.


הקודם:
נסים אלוני, עוזר רבין
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם יהושע בר-יוסף

1984
הבא:
חנוך ברטוב, שלמה טנאי
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0