דיוקן עצמי עם שריון צוואר
תבנית יצירת אמנות ריקה
דיוקן עצמי עם שריון צוואר הוא ציור שמן מאת האמן ההולנדי רמברנדט ואן ריין, שנוצר ככל הנראה בשנת 1629 בליידן. מדובר באחת מיצירות הדיוקן העצמי המוקדמות של האמן, והיא נחשבת כיום ליצירה מקורית שנעשתה בידיו, למרות שבעבר סווגה כהעתק. היצירה שמורה באוסף המוזיאון הלאומי הגרמני בנירנברג, והיא אחת מהיצירות המרכזיות בתצוגת הקבע של ציורי המאה ה-17.
תיאור היצירה
רמברנדט תיאר את עצמו במבט חזיתי כשהוא לבוש שריון צוואר מתכתי, תוספת המזוהה עם לוחמים ואצילים מן המאה השבע עשרה. שערו מעוצב בתסרוקת אופנתית המכונה "לבלוק" או "קדנט", שכללה קווצת שיער ארוכה המשתפלת אל הכתף. סגנון זה היה נפוץ באירופה של התקופה, במיוחד בקרב אצילים וגנרלים בחצרות המלוכה בצרפת. באמצעות לבושו והתסרוקת שלו, מציג רמברנדט את עצמו כדמות של אציל צעיר או לוחם גאה – דימוי תיאטרלי ומכוון שנועד לשדר יוקרה, עוצמה ומעמד חברתי גבוה. אף כי לא היה בן אצולה, הציור משקף את שאיפתו של האמן הצעיר לפרסום והכרה כבר בתחילת דרכו.[1][2]
הקשר ליצירתו של רמברנדט
הדיוקן מהווה שלב מעבר ביצירתו של רמברנדט, שבו הוא מתחיל להציג את עצמו לא רק כאמן, אלא כדמות ציבורית מודעת לעצמה, בעלת נוכחות ייצוגית. בניגוד לדיוקנאות עצמיים קודמים בהם עסק בניסויים בהבעות פנים ובאור וצל, כאן בוחר רמברנדט בגישה תיאטרלית כמעט. הציור פותח סדרה של דיוקנאות ייצוגיים שנמשכה עד מעברו לאמסטרדם בשנת 1631, שם החלה תקופה חדשה בה תיאר עצמו יותר כאזרח בורגני ולעיתים גם כאמן עובד.[1][2]
שאלת המקוריות
במשך יותר ממאה שנה נחשב ציור זה להעתק של דיוקן עצמי דומה המצוי במוזיאון מאוריצהאוס שבהאג. גרסה זו, שהייתה ידועה מהמאות השמונה עשרה והתשע עשרה, הועדפה במחקר האמנותי בשל מוצאה היוקרתי והאיכות הנתפסת שלה. עם זאת, מחקרים טכנולוגיים שנערכו בשנות התשעים של המאה ה-20, בהם צילום רנטגן, בדיקות אינפרא־אדום והשוואת שכבות צבע, הצביעו על כך שדווקא גרסת נירנברג היא היצירה המקורית. בין היתר התגלו בה תיקונים קומפוזיציוניים (פנטימנטו), מרקמים מורכבים, ודקויות בבניית תווי הפנים – כולם סממנים של יצירה מקורית. לעומת זאת, הגרסה מהאג הציגה מאפיינים ברורים של העתק, כולל שימוש בשבלונה להעברת הקומפוזיציה.[1][2]
תגובות בעולם האמנות
,_by_Rembrandt.jpg)
מסקנות המחקר עוררו עניין רב בקהילת חקר האמנות, במיוחד לאחר שהציור הוצג בתערוכות רמברנדט בלונדון ובהאג. הסיווג מחדש של היצירה כעבודה מקורית מידי רמברנדט עורר דיונים נרחבים בכנסים ובמאמרים מדעיים. בעוד שגרסת נירנברג התקבלה ברוב הקהילה האקדמית כיצירה אותנטית, הדעות לגבי הגרסה ההולנדית נותרו חלוקות. המקרה נחשב לדוגמה מובהקת לשינוי שחל בשדה חקר האמנות, מהסתמכות מסורתית על ניתוח סגנוני ומקורות כתובים, אל עבר שיטות מחקר עדכניות המשלבות טכנולוגיות דימות, בדיקות חומרים והשוואות מדעיות של שכבות הצבע והמבנה הפנימי של היצירה.[1][2]
השוואה ליצירות אחרות
הציור "דיוקן עצמי עם שריון צוואר" משתייך לקבוצת הדיוקנאות העצמיים המוקדמים של רמברנדט, שנוצרו בליידן בסוף שנות העשרים של המאה ה-17. בניגוד ליצירות כגון "דיוקן עצמי עם שיער פרוע" משנת 1628 (השמור ברייקסמוזיאום באמסטרדם) או "דיוקן עצמי עם כובע", מחייך משנת 1629, שבהן האמן מתמקד בהבעות פנים ובאפקטים של אור וצל, הדיוקן מנירנברג מציג הופעה מתוכננת היטב שבה רמברנדט מגלם דמות של אציל או לוחם צעיר. בכך ניכר מעבר ברור מהתבוננות פנימית ופסיכולוגית אל דימוי תיאטרלי, ייצוגי וחברתי יותר.[3]
השוואה לגרסה המקבילה המצויה במוזיאון מאוריצהאוס שבהאג מבליטה את ההבדלים בין השתיים. בעוד שהגרסה ההולנדית מצטיינת באחידות שטחית יחסית ובביצוע מדויק אך מהוסס, הציור מנירנברג מציג מורכבות רבה יותר בטיפול בפנים, בפרטי התאורה ובעבודת המכחול. האזור סביב האף והשפתיים מדגים עדינות יוצאת דופן, ורמז לפתיחה טבעית של הפה – לעומת הקו השחור הנוקשה המחלק את השפתיים בגרסה מהאג. ממצאים טכנולוגיים הוכיחו גם שהקומפוזיציה בגרסה ההולנדית הועתקה ככל הנראה באמצעות שבלונה שנגזרה מהדיוקן הנירנברגי, דבר המחזק את ההבנה כי מדובר בהעתק שנעשה בסדנת רמברנדט או בידי אחד מתלמידיו.
בהקשר רחב יותר, הציור נוגע במוטיב שהעסיק את רמברנדט גם בשנותיו המאוחרות: עיצוב הזהות האישית באמצעות דימוי תיאטרלי. כך למשל, בציור "דיוקן עצמי בלבוש מזרחי" שנוצר סביב שנת 1631 (מוזיאון האמנות של ליון), מופיע רמברנדט בלבוש אקזוטי, כחלק מהמשחק הוויזואלי שבין דימוי עצמי לדמות מייצגת. עם זאת, בניגוד ליצירות מסוג "טרוני" – שבהן דמויות אנונימיות בלבוש יוצא דופן מופיעות לשם תרגול הבעה או טיפוס חברתי – כאן מדובר בדיוקן אישי מובהק, שבו האמן מציג את עצמו כאדם של ממש, עם נוכחות חברתית ברורה ושאיפה מובחנת למעמד.[1][2]
השוואה ל"איש זקן במדי צבא"
חוקרים מצביעים על קשר מהותי בין "דיוקן עצמי עם שריון צוואר" לבין היצירה איש זקן במדי צבא, שנוצרה כעשור לאחר מכן ומיוחסת אף היא לרמברנדט. בשני הציורים מופיעה דמות אנושית במבט דרמטי, לבושה בלבוש צבאי ייצוגי, ונתונה באור מפוסל היוצר תחושת עומק ותבונה. בעוד שבציור המוקדם מציג רמברנדט את עצמו כאדם צעיר, בעל שאיפות ומעמד מדומיין, בציור המאוחר מתגלה דמות מבוגרת, שקטה ומכונסת. שני הדיוקנאות נתפסים לעיתים כצמד מהותי בתהליך של עיצוב זהות חזותית לאורך זמן: מן הצגה של שאיפה צעירה לגדולה, ועד לשיקוף של בשלות, סמכות והשלמה. הבחירה החוזרת בלבוש צבאי נראית פחות כביטוי להשתייכות מקצועית, ויותר ככלי אמנותי וסמלי דרכו רמברנדט בוחן שאלות של עוצמה, זמן וזהות עצמית.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Selbstbildnis mit Halsberge (Gm391) | Objektkatalog, objektkatalog.gnm.de
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Selbstbildnis mit Halsberge, www.gnm.de (ב־)
- ↑ Self-portrait, Rijksmuseum.nl (באנגלית)
- ↑ Douglas MacLennan, Karen Trentelman, Yvonne Szafran, Anne T. Woollett, John K. Delaney, Koen Janssens, Joris Dik, Rembrandt's An Old Man in Military Costume: Combining hyperspectral and MA-XRF imaging to understand how two paintings were painted on a single panel, Journal of the American Institute for Conservation 58, 2019-04-03, עמ' 54–68 doi: 10.1080/01971360.2018.1540245
דיוקן עצמי עם שריון צוואר41677821Q18655609