דייוויד הנדרסון (גנרל)
| לידה |
גלאזגו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
ז'נבה, שווייץ  |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי  חיל האוויר המלכותי |
| תקופת הפעילות | 1883–1919 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד גיס התעופה המלכותי מפקד הדיוויזיה ה-1 | |
סר דייוויד הנדרסון (באנגלית: Sir David Henderson; 11 באוגוסט 1862 – 17 באוגוסט 1921) היה המנהיג הבכיר של התעופה הצבאית הבריטית במהלך מלחמת העולם הראשונה, לאחר שקבע את עצמו בעבר כסמכות המובילה בתחום המודיעין הטקטי בצבא הבריטי. הוא שימש כמפקד גיס התעופה המלכותי בשדה בשנה הראשונה למלחמת העולם הראשונה[1] וסייע להקמת חיל האוויר המלכותי כשירות עצמאי.[2] לאחר המלחמה הנדרסון היה המנכ"ל הראשון של ליגת אגודות הצלב האדום.
ביוגרפיה
ראשית חייו
דייוויד הנדרסון נולד בגלאזגו ב-11 באוגוסט 1862 למשפחה בעלת אוניות. אביו, שנקרא גם דייוויד הנדרסון, היה בעלים משותף של בוני הספינות קליידדייד חברת דייוויד וויליאם הנדרסון.[3]
הנדרסון נכנס לאוניברסיטת גלאזגו בשנת 1877 בגיל חמש עשרה בלבד. הוא למד שם הנדסה ובשנתו הרביעית למד הנדסה אזרחית ומכניקה וכן עבודות משרדיות ותחומים בהנדסה. מסיבות שאינן ידועות כעת, הוא עזב את האוניברסיטה כדי להתאמן לקריירה צבאית במכללה הצבאית המלכותית, סנדהרסט, במקום לסיים את לימודיו בגלאזגו.[3]
בשנת 1895 התחתן הנדרסון עם הנרייטה קרוליין דונדס, שקיבלה את תואר דיים מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (DBE) בשנת 1919.[4] לזוג נולדו שלושה ילדים, כולל איאן הנרי דייוויד הנדרסון, שהצטרף גם הוא לחיל המעופף המלכותי,[5] אך נהרג בתאונת טיסה ביוני 1918.[6] גברת הנרייטה הנדרסון חיה עד 1959.
קריירה צבאית
לאחר הכשרתו במכללה המלכותית הצבאית סנדהרסט, התגייס הנדרסון לצבא הבריטי ב-25 באוגוסט 1883, והצטרף כלוטננט לרגימנט הארגייל וסאטרלנד היילנדרים. הוא הועלה לדרגת קפטן ב-26 בפברואר 1890, וסיים את לימודיו במכללה לפיקוד ומטה, קמברלי בשנת 1895. בהמשך היה חבר במשלחת הנילוס משנת 1898,[1] ובעקבותיו קיבל קידום לדרגת מייג'ור ב-16 בנובמבר 1898.[7]
שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת הבורים השנייה הועלה הנדרסון לנטאל כקצין מודיעין. בשלב הפתיחה של המלחמה הוא השתתף ונפצע במצור על ליידיסמית'.[8] הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל ב-29 בנובמבר 1900. בפברואר 1901 מינה המפקד בדרום אפריקה, לורד קיצ'נר, את הנדרסון לקצין המודיעין שלו, תפקיד אותו מילא עד תום המלחמה ביוני 1902. על שירותו במלחמה הוענק לו עיטור אות השירות המצוין (DSO) באוקטובר 1902. עבודותיו הבאות, מודיעין שדה: עקרונותיו ותרגולו (1904) ואמנות הסיירת (1907), עשו רבות בכדי לבסס את המוניטין שלו כסמכות הצבא במודיעין טקטי.[2]
בשנת 1911, בגיל 49, הנדרסון למד לטוס, מה שהפך אותו לטייס המבוגר בעולם באותה תקופה.[2] הוא הקים חלק מוועדת המשנה הטכנית של ועדת האוויר שסייעה להחליט על ארגון גיס התעופה המלכותי, שהוקם ב-13 באפריל 1912.[9][10] בשנת 1913 הופרדה שליטת התעופה הצבאית מאחריותו של קצין החימוש הכללי.[11] הוקמה מחלקה חדשה לאווירונאוטיקה צבאית והנדרסון מונה למנהלה הראשון,[1] ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא מונה למפקד גיס התעופה המלכותי בשדה.[12] ב-22 בנובמבר 1914, הנדרסון מונה למפקד הדיוויזיה ה-1, והרמטכ"ל שלו פרדריק סייקס לקח את הפיקוד במקומו. עם זאת, ההחלטה לא הייתה לרוחו של לורד קיצ'נר והוא הורה על ביטול המינויים. ב-20 בדצמבר 1914 חזר הנדרסון לפיקוד על גיס התעופה המלכותי בשדה וסייקס היה שוב ראש המטה שלו.[13][14]
בשנת 1915 חזר הנדרסון ללונדון כדי לחדש את תפקידו בלונדון כמנכ"ל אוירונאוטיקה צבאית,[8] שספטון ברנקר מילא בהיעדרו. פירוש הדבר שכאשר בשנת 1917 כתב הגנרל יאן סמאטס את סקירתו על שירותי האוויר הבריטיים, הנדרסון היה מסוגל לעזור לו. בזמן שהועבר לגנרל סמוטס, הנדרסון כתב הרבה ממה שכונה "דו"ח סמאטס".[2] נטען כי הייתה לו טענה טובה יותר לתואר הבלתי פורמלי "אביו של חיל האוויר המלכותי" מאשר סר יו טרנצ'רד. טרנצ'רד עצמו האמין שהנדרסון ראוי לשבחים.[15] הוא ישב ב"וועדה המייעצת לאווירונאוטיקה" של הממשלה, שנמצאה במעבדה הפיזית הלאומית, תחת נשיאותו של ריצ'רד גלייזברוק ונשיאותו של ג'ון סטראט, לורד ריילי.[16]
בינואר 1918, הנדרסון התמנה כחבר מועצת התעופה,[8] וכיהן כסגן נשיא. עם זאת, לאחר שלא מונה לתפקיד ראש המטה האווירי של ה-RAF, התפטר הנדרסון ממועצת התעופה באפריל, תוך ציטוט רצונו לברוח מאווירת התככים במשרד התעופה.[17]
אחרית חייו
לאחר פרישתו ממועצת התעופה חזר הנדרסון לצרפת שם כיהן עד אוקטובר 1918. לאחר שביתת הנשק שימש הנדרסון כיועץ צבאי במהלך ועידת השלום בפריז[17] עד לחתימת אמנת ורסאי ביוני 1919. לאחר מכן הפך הנדרסון למנכ"ל הליגה של אגודות הצלב האדום בז'נבה, שם נפטר ב-17 באוגוסט 1921, בן 59.[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 תבנית:Cite EB1922
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "Sir David Henderson". Lions Led By Donkeys. Centre for First World War Studies, University of Birmingham. אורכב מ-המקור ב-2009-09-18. נבדק ב-26 ביולי 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "Biography of Lieutenant General Commanding Sir David Y. Henderson". University of Glasgow. 2015. נבדק ב-22 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lundy, Darryl (2015). "Henrietta Caroline Dundas". thepeerage.com. נבדק ב-22 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ian Henry David Henderson". Commonwealth War Graves Commission. נבדק ב-1 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Prins, Aeroplane May 2012, p. 38.
- ^ Hart´s Army list, 1903
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Malcolm Barrass. "Lieutenant General Sir David Henderson". Air of Authority – A History of RAF Organisation. נבדק ב-26 ביולי 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Prins Aeroplane April 2012, p. 62.
- ^ Raleigh 1922, pp. 198–199.
- ^ Joubert de la Ferté, Philip (1955). The Third Service. London: Thames and Hudson. p. 15.
- ^ Prins Aeroplane April 2012, p. 63.
- ^ Prins Aeroplane May 2012, p. 36.
- ^ "Air Vice-Marshal The Rt. Hon. Sir Frederick Sykes". Air of Authority – A History of RAF Organisation. 16 באוקטובר 2010. נבדק ב-24 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sir Peter Squire (2000). "From Spitfire to Eurofighter – The RAF's Legacy". RUSI Journal. 145 (5): 1–7. doi:10.1080/03071840008446562.
- ^ Lanchester, Frederick William (1916). Aircraft in Warfare. London: Constable and company Limited. p. 163.
- ^ 17.0 17.1 Smith, Richard. "Henderson, Sir David (1862–1921)". Oxford Dictionary of National Biography. נבדק ב-8 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה)
