אימפריית גאנה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
האימפריה הגאנאית (700 לספירה עד 1240 לספירה), ובשמה הרשמי אווקאר, Awkar (גאנה היה תוארו של שליט האימפריה), הייתה ממוקמת באזור דרום מזרח מאוריטניה ומערב מאלי של ימינו. מדינת גאנה העכשווית קרויה על שמה של אימפריית גאנה, על אף שאין חפיפה בין שטח גאנה העכשווית לשטח האימפריה.
חברות אשר שכנו באזור היו מבוססות על מסחר טרנס סהרי. סחר טרנס סהרי היה כינוי לפעילות כלכלית ומסחרית בין מדינות הים התיכון לבין מערב אפריקה (מאופיין בעיקר בסחר במלח וזהב). הן היו קיימות באזור עוד מזמן קדום, אבל השימוש בגמלים במאה השלישית לספירה פתח את הדרך לשינויים גדולים באזור, אשר לאחר מכן נהפך לאימפריה הגאנאית. שימוש זה שינה את מסלולי הסחר הקדומים כך שמסלולים חדשים ולא טריוויאליים הופיעו ממרוקו עד לנהר ניז'ר, עד שנכבשה צפון אפריקה במאה השביעית. בנוסף לכך, המסחר הטרנס סהרי אפשר למרכזים עירוניים להתפתח באזור ולכן בעקבות אופן מסחר זה האימפריה הגאנאית גדלה והתעשרה.
לא ברור מתי בדיוק החלה השושלת הגאנאית השולטת. השושלת מוזכרת לראשונה בשנת 830 ביומנים הכתובים של מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי, שהיה מתמטיקאי, אסטרונום וגאוגרף פרסי.
במאה ה-11 לספירה מלומד מקורדובה (ספרד) ( עיר עתיקה בדרום ספרד) בשם "אבוף" (Abouf) טייל באזור וסיפק תיאור של הממלכה. אבוף טען כי האימפריה הגאנאית יכלה "לשלוח מאתיים אלף איש לשדה הקרב, כאשר 40 אלף מהם קשתים" וציין בנוסף כי לאימפריה היה גם חיל פרשים.
בסופו של דבר התפוררה האימפריה, ולקראת סופה הפכה לכלי בעליית אימפריית מאלי במאה ה-13.
ב-1957 כשהפכה חוף הזהב למדינה הראשונה באזור התת-סהרי האפריקאי שקיבלה עצמאות מהשלטון הקולוניאלי, הוחלט על שינוי שמה לגאנה על מנת לחלוק כבוד לאימפריה העתיקה.
מקורות
תאוריות על מייסדי מדינה זרים
ישנו דיון וחוסר וודאות סביב השאלה מיהם מייסדי האימפריה הגאנאית. חוסר הוודאות נובע מקיומן של סתירות בין עדויות וכתבים של היסטוריונים לבין ממצאים ארכאולוגיים.
העדויות הקדומות ביותר על מקורות האימפריה הגנאית נמצאות בכתבים הסודנים של המלומדים המוסלמים אפריקאיים, מחמוד קתי (Mahmud Kati) ועבד אל רחמן אס סאדי (Abd al-Rahman as-Sadi).
לפי ספרו של קאתי "טאריק אל-פאטאש" ("Tarikh al-fettash"), בפסקה שנכתבה ככל הנראה על ידי הסופר בסביבות 1580 ומצטטת את עדותו של השופט הבכיר של העיר העתיקה מסינה (Messina), אידה אל-מאסיני, שלטו בגאנה 20 מלכים לפני התגלותו של הנביא מוחמד, והאימפריה המשיכה את התרחבותה עד מאה שנה לאחר התגלות הנביא (822 לספירה).
בהתייחסות למקור שליט האימפריה, הספר "טאריק אל-פאטאש" מספק שלוש דעות שונות: אחת היא כי השליטים היו שחורי עור (בני סונינקה- Soninke ). דעה שנייה טוענת כי הם היו אנשי וואנגארה, שהיא תת-קבוצה סונינקית. אך אל קאתי העדיף פרשנות שונה שטוענת כי הגניאלוגיה של השליטים קישרה אותם לקבוצות אלה והוסיף "מה שבטוח הוא כי הם לא היו שחורי עור".
במאה ה-16 מרבית הגנאלוגים קשרו את גאנה לסאנאג'ה, קונפדרציית שבטים ברבריים שהתקיימה באזור במאה ה-9. זאת לעומת גרסתם של היסטוריונים קדומים יותר כמו מוחמד אל אדריסי, כותב מהמאה ה-11 ואיבן סעיד (ibn Said) כותב בן המאה ה-13, שטענו כי השליטים של גאנה היו צאצאים מסביבתו הקרובה של הנביא מוחמד (ובעיקר מבנו החורג עלי). כתביהם אף תיארו כי 22 מלכים שלטו לפני הגירת מוחמד ו22 לאחריה.
אף על פי שהדעות הקודמות הללו מובילות להרבה פרשנויות ייחודיות למקורות הזרים של וואגאדו (כינוי לאצולה המקומית), דעות אלו בדרך כלל נזנחות על ידי מלומדים מאחר שלדעתם מכילות סתירות ואי דיוקים.
המלומדים נחמיה לבציון וספולדינג (Lev-Zion and Spolding) לדוגמה, טוענים כי הגישה כלפי עדותו של אל אידריסי צריכה להיות מאוד מסויגת עקב טעויות גסות בחישוב, במיקום הגאוגרפי של האימפריה ולגבי הרצף ההיסטורי שהוביל ליצירתה, על אף שהם עצמם מקשרים בין אימפריית גאנה לבני הסונינקה המקומיים.
בנוסף, הארכאולוג וההיסטוריון הצרפתי רמון מוני (Raymond Mauny) טוען כי עדויותיהם של אל-קתי ואל-סאדי על מקורותיה הזרים של האימפריה הגאנאית אינן יכולות להיחשב כאמינות. הוא טוען שהפרשנויות שלהם היו מבוססות על נוכחותם המאוחרת (אחרי נפילת גאנה) של נוודים שעברו באזור, ועל סברה שגויה כי הם היו השליטים באזור. בנוסף הוא טוען כי המלומדים האלה התעלמו ממקורות בני התקופה, כמו למשל: כתבי אל יעקובי (827 לספירה) אל מאסודי (944 לספירה ) איבן חאוקאל (977 לספירה) אל-בירוני ( 1036 לספירה) (al-Yaqubi, al-Masudi, Ibn Hawqal, al-Biruni) שבהם תוארו שליטי האימפריה כ"שחורים".
ההיסטוריה של האסלאם באימפריה הגאנאית
מלומדים מודרניים, באופן ספציפי מלומדים מוסלמים אפריקאים, מספקים נקודת מבט אחרת על התרחבותה של האימפריה הגאנאית. בתקופה זו הדת האסלאמית הייתה ידועה היטב באזור אסיה-אפריקה-אירופה. המלומד הערבי האפריקאי אבו אבדולה אדלאבו (Abu-Abdullahs Adelabu) טען כי היסטוריונים לא מוסלמים הקטינו במכוון את תיאוריהם על התרחבותה של האימפריה הגאנאית, זאת לטענתו בניסיון להוריד בחשיבותה של השפעת האסלאם על גאנה הישנה. בעבודתו העולם הגאנאי: גאוות היבשת, טוען אדלאבו כי היסטוריונים מוסלמים וגאוגרפים מאירופה כמו המלומד הקורדובני אבו עובייד אל-בכרי (Abu-Ubayd al-Bakri) נאלצו לתאר כאלה תצפיות כתוצאה מדעות שנכפו עליהם על ידי מלומדים אירופאים לא מוסלמים.
אדלאבו טען כי חוסר תמיכה תמידית מבית ספרו של איבן יאסין (ibn-Yasin) לגאוגרפיה "אימם מאליק" (Imam Malik) שבו פרסם אדלאבו ניתוח מקיף בנושא הפעילויות החברתיות והדתיות באימפריה הגאנאית, גרמה לניתוח מוטה בנוגע לתיעוד ההיסטוריה של גאנה. באופן ספציפי ניתוח מוטעה זה בוצע על ידי היסטוריונים אירופאים על הנושאים המקושרים לאסלאם, והתרבויות המוסלמיות הקודמות. מתוך כתביו של אדלאבו: "... התיעודים המוסלמים המוקדמים אשר כוללים את גילויו של איבן יאסין על מרכזי התרבות המוסלמים הקדומים, מרכזי התרבות הקדומים הללו היו ממוקמים באזורים כמו המגרב, אזור הסאהל של טימבקטו ועד לאזור אשנטי, גילוים אלו לא הוצגו בפני החוקרים בתחום ההיסטוריה האפריקאית. בנוסף לא הוצגו ממצאים אשר נוגעים לקדושתם של מקורות כתובים אלה (התיעודים המוסלמים) אשר נחשבים לקדושים בחלק נרחב מאפריקה שמדרום לסהרה. מקורות מוסלמים אלו אשר לא יוחסו להם חשיבות נחשבים כמקורות אמינים כחלק מטכניקות של ההיסטוריה שבעל פה, היסטוריה בלשנית וחקלאית לאותנטיות של מסורות מוסלמיות באפריקה".
מסורות בעל פה
בסוף המאה ה-19, כאשר כוחות קולוניאליים צרפתיים כבשו את האזור שבו שכנה גאנה הקדומה, קצינים צרפתים החלו לאסוף עדויות מסורתיות הכוללות כתבים בערבית מחלק קדום יותר של המאה. חלק ממסורות אלו תועדו ופורסמו לאחר מכן.
בזמן שישנן גרסאות שונות למסורות אלה, המסורות מתארות את המשטרים הקודמים ביותר שידעו על וואגאדו (Wagadu), או "המקום של וואגו" הכינוי שהיה נפוץ במאה ה-19 לאצולה המקומית.
המסורות מתארות כי המלוכה נוסדה על ידי אדם בשם דינגה (Dinga), אשר הגיע "מן המזרח" (לדוגמת אסואן, מצרים) ולאחר מכן היגר למגוון אזורים במערב הסודאן כך שבכל מקום אשר עבר השאיר צאצאים מנשים שונות.
בנוסף מתואר כי על מנת שיוכל להשיג כוח במיקום שבו בחר להשתקע בו לאחר מסעותיו הוא היה צריך להרוג גובלין (יצור דמיוני המתואר בפולקלור ובמיתולוגיה) ואז להינשא לבנותיו. הצאצאים אשר הגיעו מנישואים אלו הפכו לאבות הקדמונים של הקבוצות ששלטו באזור בזמן תיעוד המסורות.
לאחר מותו של דינגה, שני בניו חינה ודיאבה (Khine and Dyabe) התחרו על המלוכה, דיאבה ניצח וייסד את הממלכה.
תאוריות הנוגעות להקמתה של גאנה
פקידים קולוניאליים צרפתים, בדגש על מוריס דלאפוס (Maurice Delafosse), הגיעו למסקנה שגאנה נוסדה על ידי הברברים: קבוצה נוודית שמקורה בנהר בנו, מאפריקה המזרחית. בעוד דלאפוס עמד בראש תאוריה אודות פלישה של "סורים יהודים", אחרים תמכו בתאוריה הנובעת מהמסורת הקיימת האומרת כי הנוודים שלטו בה קודם.
ריימונד מאוני (Raymond Mauny), חוקר שנעזר בממצאי ארכאולוגיה מוקדמים, פרסם ב-1961 את המסקנה שסחר חוץ היה הכרחי ליסודה והמשך קיומה של האימפריה.
מחקר עדכני יותר של החוקר נחמיה לבציון, שפורסם בשנת 1973, ביקש ליצור הרמוניה בין ארכאולוגיה, מקורות גאוגרפיים תיאוריים שנכתבו בין 830 ל-1400, המסורות הוותיקות יותר של הטאריקים (מהמאות השש-עשרה והשבע-עשרה) ולבסוף לבין המסורות שנאספו על ידי הפקידים הצרפתיים.
לבציון סיכם כי ההתפתחויות המקומיות, שמקורן במסחר מצפון אפריקה, היו חיוניות להתפתחותה של המדינה, ונטה בעבודתו להעדיף את המקורות שנאספו לאחרונה על פני המסורות הישנות יותר.
תרומת המחקר הארכאולוגי
שימוש במחקר הארכאולוגי נעשה רק בתקופה מאוחרת יותר. הארכאולוגים הצרפתים האמינו שהם איתרו את הבירה קומבי-סאלח בשנות העשרים של המאה העשרים, כאשר הם איתרו חורבות אבן נרחבות באזור הכללי שבו נטען שהייתה בעבר הבירה. חלק מהחוקרים טענו כי מדובר רק בחלק קטן מהשטח הכולל של הבירה ורק בשנת 1961 כשהארכאולוג פטריק מונסון (Patrick Munson) חפר באזור דאר טיצ'יט (Dhar Tichitt, אתר ארכאולוגי באזור הדרום מערבי של מדבר סהרה) התברר שסביר יותר ששטח הבירה היה גדול מכפי שנטען בהתחלה.
האתר של דאר טיצ'יט הצביע על חברה שהתקיימה עד 1600 לפני הספירה, בה היו אלמנטים תרבותיים אדריכליים וחומריים שנראו מתאימים לאתר בקומבי-סאלח. בחפירות מאוחרות יותר בדאר טיצ'יט, ולאחר מכן בדהאר נמה ובדהר ולטה, נעשה ברור יותר ויותר כי תרבות "דאר טיצ'יט" נטשה את האתר המוקדם ביותר בסביבות 300 לפנה"ס, כנראה בגלל הגברת הצחיחות ועברה לצפון מאלי (בהם הייתה גישה נוחה יותר למאגרי מים).
קומבי סאלח
כיום החוקרים משערים כי בירת האימפריה הייתה בקומבי סאלח (Kumbi Saleh) על שפת מדבר סהרה. לפי התיעוד שהותיר אחריו הגאוגרף וההיסטוריון הערבי אל-בכרי ( Al-Bakri) מהשנים 1067/1068, הבירה הייתה למעשה שתי ערים במרחק 10 ק"מ (6 מייל), אלא "בין שתי ערים אלה יש מגורים מתמשכים", כך שאפשר לומר שהן התמזגו זו בזו לעיר אחת.
האתר הארכאולוגי התגלה לראשונה על ידי הארכאולוג אלברט בונל דה מז'רס בשנת 1914. הוא נמצא במחוז סאהל (אזור בין סהרה לבין סוואנה הסודאנית מדרום).
אל-גאבה
לדברי אל-בכרי, חלק הארי של העיר נקרא "אל-גבה" והוא היה מקום מגוריו של המלך. הוא היה מוגן על ידי חומת אבן ופעל כבירה המלכותית והרוחנית של האימפריה. הוא הכיל חורש קדוש של עצים ששימשו לטקסים דתיים של דת הסונינק.
בנוסף, הוא הכיל את ארמון המלך- המבנה הגדול ביותר בעיר. היה גם מסגד אחד לביקור בכירים מוסלמים. (אל-גבה, במקרה או לא, פירושה "היער" בערבית).
המחוז המוסלמי
אין תיעוד לשם של החלק הזה של העיר. הוא היה מוקף בארות עם מים מתוקים, שם גדלו ירקות. המחוז היה מיושב כמעט כולו על ידי מוסלמים וכלל שנים עשר מסגדים, שאחד מהם היה מיועד לתפילות יום השישי, והיה מקום מושבם של קבוצה שלמה של חוקרים, סופרים ומשפטנים מוסלמים. כיוון שרוב המוסלמים האלה היו סוחרים, חלק זה של העיר היה כנראה רובע העסקים העיקרי שלה.
סביר להניח כי תושבי המחוז היו בעיקר מוסלמים הידועים בשם אנשי וונגרה (Wangara), וכיום נקראים דיולה ( Dyula) וג'אנקה (Jakhanke).
ארכאולוגיה
תיעוד מהמאה השבע עשרה שנמצא בטימבוקטו (עיר במרכז מאלי שבצפון-מערב אפריקה) קובע את שם הבירה "קומבי". החל משנות העשרים של המאה ה-20 החלו ארכאולוגים צרפתים לחפור באתר של קומבי-סאלח, אם כי תמיד היו מחלוקות לגבי מיקומה של עיר הבירה של אימפריית גאנה, והאם קומבי-סאלח היא אותה עיר שתיאר אל-בכרי. האתר נחפר בשנים 1949–1950 על ידי ארכאולוגים בשם תומססי ומאוני, ועל ידי צוות צרפתי נוסף בשנים 1975–1981. עם זאת, שרידי קומבי סאלח מרשימים, גם אם לא נמצאו שרידי העיר המלכותית.
בעיה נוספת היא שאל-אידריסי (al-Idrisi), סופר מהמאה השתים עשרה, תיאר את עיר המלכות של גאנה כשוכנת על גדת נהר, נהר שקרא לו "הנילוס", זאת כנראה בעקבות המנהג הגאוגרפי של ימיו לבלבל את הנהרות ניז'ר וסנגל (אשר אינם נפגשים כלל) כנהר יחיד שכונה "הנהר של השחורים". לא ברור אם אל-אידריסי התכוון לבירה חדשה ומאוחרת יותר, או שחלה טעות בטקסט שלו.
עם זאת הוא קובע כי הארמון המלכותי נבנה בשנת 510 (1116-1117 לספירה), דבר המצביע על כך שכנראה העיר המופיעה בטקסט שלו זו עיר חדשה, שנבנתה מחדש במיקום הקרוב יותר לניגריה מאשר לקומבי סאלח.
כלכלה
רוב הידוע לנו כיום על הכלכלה באימפריית גאנה מגיע מהיסטוריון אל בכרי. אל-בכרי ציין, כי על הסוחרים היה לשלם מס דינר אחד על יבוא מלח, ושניים על יצוא מלח. מוצרים אחרים שילמו דמי מס קבועים. אל-בכרי הזכיר גם נחושת ו-"טובין אחרים".
הייבוא כנראה כלל מוצרים כגון טקסטיל, עיטורים וחומרים אחרים. רבים ממוצרי העור בעבודת יד שנמצאו במרוקו הישנה, מקורם באימפריה. מרכז הסחר העיקרי היה קומבי סאלח.
בנוסף להשפעתו הממושכת של המלך, התקבלו באופן קבוע מנחות ותשורות ממדינות קטנות ושבטים שהיו בעלי ברית או תחת חסותה של האימפריה. ביות הגמל הערבי היווה גורם משמעותי להצלחה הכלכלית משום שאפשר מעבר הרבה יותר יעיל של סחורות ומוצרים על פני מדבר הסהרה. כל הגורמים התורמים הללו עזרו לאימפריה להישאר חזקה במשך זמן מה, תוך מתן כלכלה עשירה ויציבה שתימשך לאורך כמה מאות שנים. האימפריה הייתה ידועה גם בתור מרכז חינוך גדול ומשמעותי.
ממשלה
רוב המידע הקיים על גאנה העתיקה מגיע ממבקרים זרים ולכן מרבית מהעדויות האלו תלויות ביחסו של המלך לאותם מבקרים. כותבים אסלאמיים ציינו לעיתים קרובות את היציבות הפוליטית והסוציאלית של האימפריה והתבססו בדבריהם על העשייה הרחבה של המלך. אל-באקרי (Al-Bakri), איש מורי אשר התגורר בספרד, תשאל סוחרים אשר ביקרו באימפריה במאה ה-11 ועקבות כך כתב על המלך:
"המלך יושב בקהל כדי לשמוע תלונות כנגד פקידי ציבור בביתן בצורת כיפה אשר מסביבו עומדים עשרה סוסים המכוסים ברקמת זהב. מאחורי המלך יושבים עשרה משרתים המחזיקים חרבות ומגנים מקושטים בזהב. מימין למלך יושבים בני משפחות המלוכה במדינה לבושים במלבושים מרהיבים ושערם קלוע זהב. מושל העיר יושב על הרצפה לפני המלך וסביבו שריו היישובים באותה הצורה. בכניסה לביתן יושבים כלבים גזעיים כדי לשמור על המלך והם כמעט ואינם עוזבים את מקום הימצאו של המלך. הכלבים לובשים קולר מזהב עם עיטר כסף וכמה כדורי כסף".
נראה שלאימפריית גאנה היה אזור ליבה מרכזי המוקף במספר מדינות הכפופות לו. אחד המקורות המוקדמים לתיאור גאנה הוא אל-יעקובי (al-Ya'qubi) אשר כותב ב-889/90: "תחת סמכותו (של מלך גאנה) יש מספר 'מלכים' הכוללים את מדינת סאמה (Sama) ושטח שמשתרע לפחות עד עמק ניז'ר". 'מלכים' אלו היו כביכול השליטים של יחידות טריטוריאליות אשר לעיתים נקראו קאפו (kafu) בשפת מנדינקה (Mandinka).
קיים מעט מאוד מידע על צורת השלטון שהייתה קיימת. נוסף על כך גם המידע הקיים מעורפל ולכן יש מעט ידע בנושא. המקורות הערביים הם היחידים אשר נותנים לנו מידע מסוים ביחס לאיך נמשלה המדינה. מי שפירט הכי הרבה בנושא המשילות של גאנה הוא אל-באקרי, אשר מציין שלמלך היו פקידים (אשר נקראו "מזלים" (Mazalim) והיו מקיפים את כס מלכותו בעת שישב לשמוע טענות נתיניו. הפקידים האלו כללו בנים של מלכי המדינות וניתן להניח שהם בניהם של אותם מלכים שתיאר אל-יעקבי בכתביו 200 שנה מוקדם יותר. תיאורו הגאוגרפי של אל-באקרי מראה שבימיו (שנות 1067/1068) גאנה הייתה מוקפת בממלכות עצמאיות. עוד ניתן ללמוד מהכתבים כי סילה (Sila), אשר הייתה ממוקמת על נהר סנגל (Senegal River), היוותה "איום" למלך גאנה. סאמה היא היחידה אשר מוזכרת כמחוז כפי שהיה בימיו של אל-יעקבי.
בימיו של אל-באקרי, שליטי גאנה התחילו לשלב יותר מוסלמים בממשל, בין היתר בתפקידי שר האוצר, המתורגמן הרשמי ורוב פקידיו של המלך.
ירידתה של גאנה
בהתחשב בטיבם המפוזר של המקורות הערביים ואי-הבהירות לגבי העדויות הארכאולוגיות, קשה לדעת איך ומתי גאנה ירדה מגדולתה. התיאורים המוקדמים של האימפריה מעורפלים, אך לפי אל-באקרי גאנה כפתה על אודאגאוסט (Awdaghast, מדינה במדבר), את משילותה, מתישהו בין 970 ל-1054. בתקופתו של אל-באקרי גאנה כבר הייתה מוקפת בממלכות חזקות, כמו סילה. גאנה שולבה באימפריית מאלי ב-1240, מה שסימן את סופה של האימפריה הגאנאית.
ישנה מסורת היסטוריוגרפית הטוענת שגאנה נפלה כאשר היא נבזזה על ידי אל-מוראביטון (שושלת מוסלמית ממוצא ברברי) ב-77–1076, לאחר שהגאנאים עמדו בפני התקפות אלו במשך עשור. פירוש זה מוטל בספק. קונרד ופישר (Conrad and Fisher) (1982) טענו שמסורת הכיבוש על ידי צבא אל-מוראביטון, נובעות מפירוש לא נכון, או הסתמכות נאיבית על מקורות ערביים. דירק לנג (Dierke Lange) מסכים אבל טוען שזה לא מוציא מן הכלל את הסברה שנפילתה של האימפריה הגאנאית היא כתוצאה מהתקפות של צבא אל-מוראביטון. ההיסטוריונית שריל ל. בוקהלטר (Sheryl L. Burkhalter) ספקנית ביחס לטיעוניהם של קונרד ופישר וטוענת שסביר לחשוב שהיה קונפליקט בין האימפריה הגאנאית והאל-מוראביטון. בנוסף, ארכאולוגיה של גאנה העתיקה אינה מראה סימנים של שינוי והרס אשר יכול להיות משויך עם כיבוש של צבא אל-מוראביטון.
אף על פי שאין תיאור מדויק של ביזת גאנה במקורות בן זמננו, האימפריה בהחלט המירה את דתה לאסלאם. תהליך זה התרחש לפני שנת 1154, עת כתיבתו של אל-אדריסי (al-Idrisi) בו מדווח שהמדינה כולה כבר מוסלמית. אבן ח'לדון, היסטוריון של המאה ה-14 מצפון אפריקה אשר קרא וציטט את אל-באקרי ואת אל-אדריסי, מדווח שפגש בעות'מן, איש דת איסלמי האחראי על תורת המשפט בגאנה שפגש כשהוא עלה לרגל למכה ב-1394, ועות'מן דיווח לו שכוחה של גאנה ירד בעקבות כוחם העולה של "האנשים המכוסים" בהשפעת תנועת האל-מוראביטון. כתביו של אל-אידריסי אינם נותנים סיבה לחשוב שהאימפריה הגאנאית הייתה קטנה או חלשה יותר מאשר בימיו של אל-באקרי, לפני שבעים וחמש שנה, כאשר הוא אפילו מתאר את בירתה כעיר הכי אדירה מכל הערים של הסודאן. זו הייתה העיר עם השטח הכי גדול, הכי מאוכלסת, ועם היקף הסחר הכי גדול באזור. למרות זאת ברור, שגאנה שולבה באימפריית מאלי, לפי התיאור המדויק של אומארי (al-'Umari) אשר נכתב סביב 1340, על בסיס עדות אשר ניתנה לו על ידי השייח' אבו עות'מן אל-דוקאלי (shaykh Abu Uthman Sa'id al-Dukkali) איש אמין ותושב וותיק. לפי גרסתו, גאנה עדיין שמרה על תפקודה כממלכה בתוך האימפריה, כאשר השליט שלה היה היחיד אשר היה מותר לו לשאת את תואר ה"מאליק".
תוצאות ההמרה וכיבוש סוסו
לפי אבן-ח'לדון, לאחר המרת גאנה: "הסמכות של שליטי גאנה הידלדלה וסוסו (Sosso) התגברו עליהם... הכניעו ושיעבדו אותם". חלק מהמסורות המודרניים מזהים את הסוסו, כמי ששכנו בקניאגה (Kaniaga). לפי מסורות מאוחרות יותר, מהמאה ה-19 עד ה-20, דיארה קאנטה (Diara Kante) השתלט על קומבי סאלח וייסדה את שושלת דיאריסו (Diarisso Dynasty). בנו, סומרו קאנטה (Soumaoro Kante) ירש את מקומו והכריח את האנשים להוקיר ולשבח אותו. הסוסו הצליחו גם לספח את המדינות השכנות מנדינקה וקנגבה מדרום, איפה ששדות הזהב החשובות של בור (אזור במחלוקת) (Bure) ממוקמות.
שלטון מלינקה (Malinke rule)
בסקירה הכללית הקצרה של אבן ח'לדון על ההיסטוריה הסודאנית, הוא מדווח שהמספר של תושבי מאלי עלה על מספר תושבי סודאן ומאלי שלטה באזור כולו. הוא ממשיך לספר שהם ניצחו את אנשי הסוסו והשיגו את כל רכושם, את הממלכה שלהם וגם את זאת של גאנה. לפי המסורת המודרנית, ההתעוררות הזאת של מאלי הובלה על ידי סנדיאטה קייטה (Sundiata Keita), מייסדה של מאלי והשליט של אזורי הליבה שלה קנגבה (Kangaba). דלאפוס (Delafosse) קבע שהמאורע התרחש בשנת 1230. המדינה המסורתית של גאנה סומבה סיסה (Soumaba Cisse), שהייתה משועבדת לאנשי הסוסו בזמנו, מרדה עם קנגבה ונהייתה חלק מפדרציה חופשית, של מדינות דוברי מנדה (Mande). אחרי הבסתו של סומרו בקרב על קירינה (Battle of Kirina) ב-1235, השליטים החדשים של קומבי סאלאח (Koumbi Saleh) נהיו בני ברית קבועים של אימפריית מאלי. כאשר כוחה של מאלי עלה והתחזק, תפקידה של קומבי סאלאח כבת ברית ירד במידה משמעותית, והיא הגיעה לתחילת סופה כפי שמתואר בכתביו של אל-עמרי ואל-דוקאלי ב-1340.
אטימולוגיה
פירושה של המילה גאנה היא "לוחמים". זהו תואר אשר ניתן לשליטים של הממלכה המקורית שהשם הסונינקי שלה היה אוגאדו.
קאיה מאגם (שליט הזהב) היה תואר אחר למלכים אלו.
העניין המחודש באימפריה הגאנאית הוביל את קוואמה נקרומה, המנהיג הפוליטי של חוף הזהב, לשנות את שם המדינה לגאנה כאשר היא קיבלה את עצמאותה ב-1957.
שליטים
שליטי סונינק ("גאנאס") של שושלת סיסה
- המלך קאיה מאגא (או קאיה מגן): בסביבות 700 לספירה
- מאיה דיאבה סיסה: בסביבות 790
- בשיא: 1040-1062
- טונקה מאנין: 1062-1076
כיבוש אלמבורי
- אבו בכר אבן עמאר: 1076-1087
שליטי סוזו
- קמבין דיארסו: 1087-1090
- סולימאן: 1090-1100
- באנו בובו: 1110-1120
- מג'אן וגדו: 1120-1130
- גנה: 1130-1140
- מוסא: 1140-1160
- בירמה: 1160-1180
שליטים בתקופת הכיבוש בקניאגה
- דיארה קאנטה: 1180-1202
- סומבה סייס: 1203-1235
בני גאנה משבט ויגדו
- סומבה סייס כחלק מברית סאנדייטה קייטה: 1235-1240
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
