האישה החכמה מאבל בית מעכה
האישה החכמה מאבל בית מעכה היא אישיות מהתנ"ך אשר אינה מזוהה בכתוב בשמה. היא מוזכרת בספר שמואל כמי שבחכמתה הצילה את בני עירה, והביאה אל סיומו את המצור שהטיל יואב בן צרויה על העיר אבל בית מעכה במרדף שערך אחרי שבע בן בכרי.
סיפור המעשה
שבע בן בכרי מרד בדוד המלך ורבים מישראל נהו אחריו. דוד ביקש לרדוף אחריו ולהורגו. בראש הצבא אשר רדף אחר שבע בן בכרי עמד יואב בן צרויה (לאחר שהרג את עמשא בן יתר בדרך לאבל בית מעכה.). בעת המרדף מגיעים יואב וצבאו לעיר אבל השוכנת בצפון מזרח הגליל העליון שם הסתתר והתבצר שבע בן בכרי. יואב וצבאו מתכוננים לכיבוש העיר ולשם כך צרו עליה ושפכו סוללות עפר מול חומותיה במטרה להפילם ולהלחם בתושביה.
אישה מן העיר ששמה לא פורש במקרא, והיא מכונה חכמה, מחליטה להציל את העיר בטרם תיפול בידי יואב ואנשיו. הפסוקים מתארים את נאומה ופעולותיה:
וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה, מִן-הָעִיר; שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ, אִמְרוּ-נָא אֶל-יוֹאָב, קְרַב עַד-הֵנָּה, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ: וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי; וַתֹּאמֶר לוֹ, שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ, וַיֹּאמֶר, שֹׁמֵעַ אָנֹכִי: וַתֹּאמֶר, לֵאמֹר: דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר, שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ: אָנֹכִי, שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל; אַתָּה מְבַקֵּשׁ, לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל--לָמָּה תְבַלַּע, נַחֲלַת ה'. וַיַּעַן יוֹאָב, וַיֹּאמַר: חָלִילָה חָלִילָה לִי, אִם-אֲבַלַּע וְאִם-אַשְׁחִית: לֹא-כֵן הַדָּבָר, כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד--תְּנוּ-אֹתוֹ לְבַדּוֹ, וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-יוֹאָב, הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה: וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-כָּל-הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, וַיִּכְרְתוּ אֶת-רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל-יוֹאָב, וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר, וַיָּפֻצוּ מֵעַל-הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו; וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הַמֶּלֶךְ.
בפסוק כ"ב מסופר כי בעזרת חכמתה היא משכנעת את כל העם בעיר. הפסוק אינו מספר כיצד שכנעה את אנשי העיר, אך חז"ל מפרטים במדרש: ”אמרה להם וכי אין אתם יודעים ענייניו של דוד איזה אומה ואיזה מלכות עמדה לפניו? אמרו לה ומה הוא רוצה? אמרה להם אלף אנשים וכי לא יותר טוב למסור בידו אלף מלהחריב את כל המדינה? אמרו לה כל אחד ואחד יתן לפי חשבון נפשות ביתו אמרה להם אולי אגב פיוס יוותר קצת. ועשתה עצמה כאילו הולכת לפייסו וחזרה שוויתר חמש מאות ואחר כך למאה לעשרה עד שאמרה להם הוא אינו מבקש אלא איש אחד שאינו בן עיר אלא אכסנאי מיד "ויכרתו את ראש שבע בן בכרי"”[1]. דין ודברים נוסף שמופיע בתוספתא: ”אמרה להם הואיל והוא נהרג ואתם נהרגין תנוהו להם ואל תהרגו כולכם. רבי שמעון אומר כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה.”[2]. הרד"ק מדגיש שמאחר ותושבי אבל היו בני שבטו של שבע בן בכרי (שבט בנימין), היה לאישה קשה במיוחד לשכנע אותם והיא טענה להם: "הנה העיר קרובה להכבש ויואב יחשוב אותנו כלנו כמורדים במלכות ואחר שיכבוש העיר בחזקה ולא נשלם עמו יהרוג כלנו כי המורד במלכות חייב מיתה". יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים, מתאר את נאומה של האישה אל תושבי העיר : "כלום יש ברצונכם למות מיתה מנוולת כרשעים, אתם וטפכם ונשיכם בגלל אדם רע, שאינכם יודעים מי הוא, ולשימו למלך עליכם במקום דוד, שהעניק לכם טובות רבות כל כך, ולהלחם עיר אחת נגד חיל גדול וכבד כזה?" בן מתתיהו מוסיף כי "היא פיתתה אותם לכרות את ראשו של שבע בן בכרי מעליו ולהשליכו אל צבא יואב".[3]
האישה מאבל בית מעכה המוגדרת כ"חכמה", מקבילה לאישה חכמה אחרת - האישה החכמה מתקוע. זו הפעם השנייה, שבא יואב בדברים עם אישה חכמה. השוני בין סיפור זה לבין הסיפור בשמואל ב' פרק י"ד הוא בכך, שבפרק זה פועלת האישה מיוזמתה. שתי הנשים ניחנות בכושר שכנוע ושתיהן רוצות למנוע שפיכות דמים.
זיהוי האישה בספרות חז"ל
במדרשי חז"ל ישנה מסורת כי האישה החכמה הייתה שרח בת אשר שזכתה לאריכות ימים. זיהויה מבוסס על המילים בפסוק "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" שמשמעותו "אני שהשלמתי נאמן לנאמן - יוסף למשה" רמז למדרש לפיו בזמן יציאת מצרים גילתה שרח את מיקומו של ארונו של יוסף למשה.[4]
הערות שוליים
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"ד, פסקה ט'.
- ^ תוספתא תרומות פרק ז הלכה כג
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, מאגנס, ירושלים, עמ' 254.
- ^ בראשית רבה, פרשה צ"ד, פסקה ט'
