יואב בן צרויה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "יואב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו יואב (פירושונים).
וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה, מִן-הָעִיר: שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ! אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב, קְרַב עַד הֵנָּה, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ! וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַאַתָּה יוֹאָב? וַיֹּאמֶר: אָנִי. וַתֹּאמֶר לוֹ: שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ... וַיֹּאמֶר: שֹׁמֵעַ אָנֹכִי! וַתֹּאמֶר, לֵאמֹר: דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר, שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ...
ציור מתוך תנ"ך מורגן יואב בן צרויה צר על העיר אבל בית מעכה ובא בדברים עם האישה החכמה מהעיר כדי שתסגיר את שבע בן בכרי

יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה היה שר צבאו של דוד המלך. צרויה, אימו של יואב, הייתה אחותו של דוד והוא מיוחס אחריה כנראה מפני הייחוס כאחיין המלך. על פי רב האי גאון[1], אביו של יואב היה שריה אחיו של עתניאל בן קנז[2]. במסגרת תפקידו נלחם בארם, בעמון ובאדום, ומילא תפקיד חשוב בפוליטיקה הפנימית בחצר מלכותו של דוד. יואב נזכר בעיקר בספר שמואל. מקור שמו ("יהו-אב") "ה' הוא האב"[דרוש מקור].

קורותיו

קורותיו של יואב מתוארים בעיקר בספר שמואל, בחלק העוסק בשנות מלכותו של דוד. מעשיו האחרונים של יואב ומותו על ידי שלמה המלך במצוות אביו דוד המלך, מתוארים בשני הפרקים הראשונים של ספר מלכים. פרטים נוספים על יואב מופיעים בספר דברי הימים. אלה מקבילים בחלקם לתיאורים בספר שמואל ובחלקם מוסיפים מידע חדש.

שר צבא דוד

יואב בן צרויה היה נאמן מאד לדוד ולמלכותו. עם זאת היה חזק מאד בדעותיו ובמעשיו, וכמו שאמר דוד עליו ועל אבישי אחיו "וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי", כלומר - אינני מצליח להשתלט עליהם. הוא הנהיג את צבא דוד כבר במאבקו נגד בית שאול, והתמנה לשר צבא על כל ישראל כפרס על הכותו את ה"יבוסי" בקרב על ירושלים[3].

הריגת אבנר בן נר

במהלך מלחמת בית דוד נגד בית שאול, הרג אבנר בן נר שר צבאו של שאול את עשהאל[4] אחי יואב, מה שגרם ללוחמי דוד לעצור מהמרדף אחרי לוחמי שאול.

מאוחר יותר ניסה אבנר להצטרף אל דוד ולקבל עליו את דוד כמלך. דוד הסכים, אך כאשר יואב שמע זאת הוא התעמת עם דוד, וטען שאבנר מרגל אחריו, ומתכנן לבגוד בו. יואב שלח שליחים שהשיבו את אבנר לחברון ללא ידיעת דוד, וכשהגיע אבנר הרג אותו. לאחר מותו של אבנר קלל דוד את יואב: "אַל-יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ, וְנֹפֵל בַּחֶרֶב--וַחֲסַר-לָחֶם", וספד לאבנר. הריגה זו הייתה גם אחת מהסיבות שבשלן ציווה דוד לשלמה להרוג את יואב.

מות אוריה החתי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דוד ובת שבע

בעקבות יחסיו של דוד עם בת שבע, אשתו של אוריה, והתעברותה, ציווה דוד לגרום למותו של אוריה החתי במלחמה עם בני עמון, על ידי שליחת מכתב חסוי ליואב ביד אוריה לעשות כן. יואב שם אותו במקום הלוחמים החזקים והוא הומת יחד עם אנשים נוספים[5]. לאחר נפילתו של אוריה, נתקבצו חיילי המלך להרוג את יואב על דבר המעשה, ויואב פתח את מכתב המלך בפניהם וגרם לביזויו של דוד. בעקבות מעשה זה של חשיפת המכתב דרש דוד משלמה בנו להמית את יואב לאחר מותו[6]}}.

הפיוס בין דוד ואבשלום

אחרי שאבשלום בן דוד רצח את אחיו אמנון, הסתכסך עם אביו וברח לגשור, יואב ראה כי דוד מתגעגע אל אבשלום ורוצה בחזרתו[7] והוא ארגן את שובו לירושלים. הוא שלח אישה חכמה מתקוע, שתפנה אל דוד בבקשת שווא: הבן שלה רצח את אחיו, וכעת אנשי העיר רוצים לדון גם אותו למוות. היא לא רוצה לאבד גם את בנה השני ומבקשת מדוד למנוע את מותו. כשדוד הסכים איתה והבין כי יד יואב הייתה בדבר, הוא מבקש מיואב להחזיר את אבשלום לירושלים. יואב הגיב ברגש הודיה:

"וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל-פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב: הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, אֶת-דְּבַר עבדו (עַבְדֶּךָ)." (ספר שמואל ב', פרק י"ד, פסוק כ"ב)

לאחר חזרת אבשלום, דוד עדיין לא רצה לראות את פני בנו, ולאחר שנתיים בהן ישב אבשלום מוחרם על ידי אביו בירושלים, אבשלום ביקש מיואב לבוא אליו כדי ליזום מפגש בינו לבין דוד. יואב לא אבה להפגש איתו פעמיים. בתסכולו, שרף אבשלום את שדה יואב, כדי שיואב יבוא אליו, ואכן כאשר נפגש עם יואב, ביקש ממנו להיפגש עם המלך או להמיתו. כשיואב סיפר את הדברים למלך, דוד הסכים בכל זאת לפגוש את בנו ואף נשק אותו.

הריגת אבשלום

כאשר מרד אבשלום באביו, ברח דוד מירושלים, כשבין נאמניו המלוים אותו היו גם יואב ואבישי אחיו. דוד ביקש במפורש שלא יפגעו באבשלום במהלך המלחמה, וחילק את העם בין יואב, אבישי ואיתי הגתי. אנשי דוד הכו את אנשי אבשלום, ובמהלך הקרב שערותיו של אבשלום נתפסו בעץ והוא לא הצליח להשתחרר. אחד מנערי יואב מצא אותו ודיווח ליואב, שמיהר להורגו, מפני שסבר שציוויו של דוד נובע מרחמי האב שבו, ועליו לפי ציווי התורה במקרה זה, להמית את אבשלום כדין מורד במלכות, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.

כאשר דוד שמע על מות אבשלום, הוא הסתגר בעליית השער, השתקע באבלו על אבשלום וזנח את תפקידו כמלך, יואב הוכיח את דוד במילים קשות: "הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ, לְאַהֲבָה, אֶת-שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת-אֹהֲבֶיךָ: כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים - כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ". ואף איים עליו: "קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ, כִּי בה' נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה."

בעקבות תוכחתו של יואב, קם דוד מאבלו ויצא לדבר אל העם ואל צבאו, וחוזר למהלך התקין של תפקוד המלך. מאוחר יותר, בצוואתו, האשים דוד את יואב ברצח אנשי הצבא, אבנר ועמשא, אך לא הזכיר את הריגת אבשלום, ולכן נראה שבדיעבד הסכים עם מעשה יואב[דרוש מקור].

מרד שבע בן בכרי והריגת עמשא בן יתר

מאחר שיואב הרג את אבשלום הוא הודח מתפקידו כראש הצבא על ידי דוד. במסגרת הניסיון למשוך את כל פלגי העם אחריו, מינה דוד במקומו את עמשא בן יתר, בן דוד של יואב, ואחיינו של דוד, שהיה שר צבא אבשלום. וגם כאשר עמשא מאחר בדיכוי המרד, הוא פונה אל אבישי ולא אל יואב בשל כעסו עליו. יואב הרג את עמשא בערמה כשדוד שלח את עמשא לקרוא לשבט יהודה לקראת הכתרתו המחודשת על כל ישראל, וביקש מיואב להרוג את המורד שבע בן בכרי. לאחר רצח עמשא, יואב צר על העיר אבֵל בית מעכה.

לפי המסופר אישה חכמה בת המקום, אשר שמה אינו ידוע, מחליטה להציל את העיר, בטרם תיפול בידי יואב ואנשיו, ותושבי העיר הוציאו אל יואב את ראשו הכרות של שבע בן בכרי.

מניעיו של יואב לא היו ברורים ברצח עמשא, לאחר שדוד סלח לעמשא ומינה אותו לתפקיד הבכיר. ייתכן שהייתה זו המשך נאמנות לדוד, אשר לדעת יואב שגה במינוי אויבו לשעבר, ושגה גם בהדחת יואב לאחר שזה הרג את אבשלום. לפי שיקול זה הריגת עמשא הייתה לכאורה מוצדקת שכן הוא היה "מורד במלכות", אך חז"ל מבארים כי יואב טעה במעשיו מפני שעמשא לא יכל להביא את יהודה למלחמה מפני שעסקו אז בתורה.

מעשה זה גם נזכר בצוואת דוד לשלמה בנו, להרוג את יואב.

מפקד ישראל

כאשר רצה דוד בסוף ימיו לפקוד את ישראל, ניסה יואב להניא אותו מכך בדברי כיבושין: "וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ: וְיוֹסֵף ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל-הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, וְעֵינֵי אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ, רֹאוֹת; וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה"[8].

יואב, בניגוד לרצונו, עזר לדוד לפקוד את ישראל. בנוסח המובא בדברי הימים נאמר כי בכוונה לא פקד בתוכם את לוי ובנימין[9].

מות יואב

בצוואתו הורה דוד לשלמה, בין השאר, להרוג את יואב בן צרויה, כעונש על מעשיו[10], על הריגתו את אבנר בן נר ועמשא בן יתר:

וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה, בְּשָׁלֹם; וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה, בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו, וּבְנַעֲלוֹ, אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל

כאשר זיהה שלמה ניצני מרד מצד אחיו אדניה, שכבר ניסה להמליך את עצמו במקום שלמה, שלח את בניהו בן יהוידע להרוג את אדניה. יואב, שהצטרף אל אדניה, ברח אל אהל ה', נאחז בקרנות המזבח וקווה שלא יהרגוהו מפני מקרא שכתוב בתורה "מעם מזבחי תקחנו" ולא מעל מזבחי, ובגמרא[11] מפורש שטעה משום שאין הכוונה לקרנות המזבח אלא לגגו ממש. בניהו בן יהוידע התייעץ עם שלמה והרג את יואב בכל זאת. יואב נקבר בביתו במדבר, ובניהו בן יהוידע התמנה לשר צבא.

בחז"ל

ישנו איזכור אחד של יואב במשנה אגב דיון הלכתי, ובו נאמר כי ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג בשוגג דינו להשאר בעיר מקלט עד יום מותו, אפילו הוא חיוני לישראל כיואב בן צרויה (מסכת מכות ב' ז'). איזכור זה מובא להלכה ברמב"ם (משנה תורה לרמב"ם, ספר נזיקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ז', הלכה ח').

בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מט עמוד א) מוקדשת סוגיה שלמה להצדקת מעשיו של יואב. בין השאר מובאת דרשה על הפסוק "ויקבר בביתו במדבר": מה מדבר מופקר לכל - אף ביתו של יואב מופקר לכל. דבר אחר, כמדבר: מה מדבר מנוקה מגזל ועריות - אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. רבי אבא בר כהנא זוקף את עשייתו התורנית של דוד ("ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו") לזכותו של יואב בכך שיואב היה ממונה על הצבא, ופינה את זמנו של דוד להתעסק בענייני משפט.

על פי תשובה של רבינו האי גאון (תשובות הגאונים (שערי תשובה סימן יט)), שם אביו היה שריה: "“וששאלתם יואב בן צרויה למה נקרא בשם אמו כי שם אביו ידוע הוא, דכתיב: וּמְעוֹנֹתַי הוֹלִיד אֶת עָפְרָה וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים (ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק י"ד), ומתוך שהייתה אמו אחות המלך דוד, נקרא על שמה לגדלהו בה”".

עץ משפחה

 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
מחלון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
אליאב
 
צרויה
 
 
אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
דוד ציווה עליו
להרוג את יואב
 
אבשלום
נהרג בידי יואב
 
 
יואב
שר צבא דוד
 
 
עשהאל
מגיבורי דוד
 
עמשא
נהרג בידי יואב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
מגיבורי דוד
 
 


ראו גם

לקריאה נוספת

  • דליה רביד, יואב בן צרויה: גיבור שנוי במחלוקת, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תש"ע. מבוסס על עבודת דוקטורט של המחברת.
  • יעל שמש, "מדוע הרג יואב את אבנר? (שמ"ב ג 22–27): דוגמה מייצגת להסבר חלקי מטעם המספר", בית מקרא מח (תשס"ג), עמ' 144–153.
  • שושנה זילכה, עיצוב דמותם של בני צרויה בסיפורי דוד, דיסרטציה לתואר "מוסמך", רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תשובות הגאונים-דעת, סימן יב
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק י"ד:"וּשְׂרָיָה, הוֹלִיד אֶת-יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים".
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק ו': {{וַיֹּאמֶר דָּוִיד--כָּל-מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה, יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר; וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, וַיְהִי לְרֹאשׁ}}.
  4. ^ ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק ט"ז: "וְאַחְיֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל, וּבְנֵי צְרוּיָה: אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂהאֵל - שְׁלֹשָׁה."
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק י"א, פסוק ט"ז
  6. ^ על פי מדרש תנחומא בפרשת מסעי פרק יב, ורש"י במלכים-א' ב, ה
  7. ^ שמואל ב', י"ד א'
  8. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק ג'.
  9. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק ו': "וְלֵוִי, וּבִנְיָמִן, לֹא פָקַד, בְּתוֹכָם: כִּי-נִתְעַב דְּבַר-הַמֶּלֶךְ, אֶת-יוֹאָב."
  10. ^ רש"י מפרש, שזהו עונש על המעשה שויואב פתח את מכתב המלך (אשר שלח ביד אוריה החיתי) בפני חיילי המלך ובכך גרם לביזויו של דוד. על פי מדרש תנחומא בפרשת מסעי פרק יב
  11. ^ מסכת מכות, דף יב עמוד א.
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0