הבחירות הפרלמנטריות במצרים 2011–2012
| |||||||||||
| הבחירות הפרלמנטריות במצרים 2011–2012 | |||||||||||
| נובמבר 2011 | |||||||||||
|
|||||||||||
| מועמד | מוחמד מורסי | עימאד א-דין עבדל א-גאפור | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | מפלגת החופש והצדק | מפלגת א-נור | |||||||||
| מספר הקולות | 10,138,134 | 7,534,266 | |||||||||
| מספר המושבים | 235 | 123 | |||||||||
| אחוזים | 37.5% | 27.8% | |||||||||
| יושב הראש הממונה: מוחמד מורסי | |||||||||||
בעקבות ההפיכה במצרים ב-2011, שבה הודח חוסני מובארק מתפקיד נשיא מצרים והשלטון עבר לידי המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, נקבעו על פי החלטתה בחירות כלליות וחופשיות לפרלמנט המצרי בשלושה סבבים. בסבב הראשון שהסתיים ב-3 בדצמבר 2011 ונערך עבור כ-30% ממושבי הפרלמנט (שמספרם הכולל הוא 498) זכתה "מפלגת החופש והצדק" של תנועת "האחים המוסלמים" האסלאמיסטית ב-36.6% מהקולות, מפלגת א-נור הסלפית הקיצונית זכתה בכ-24.4% מהקולות, מפלגת אל-וסט האסלאמית המתונה יחסית זכתה בכ-4.3% מהקולות, רשימת מפלגות הגוש הליברלי זכתה בכ-13.3% מהקולות ומפלגת אל-ופד הליברלית זכתה בכ-7% מהקולות[1]. תוצאות הסבב השני והשלישי דמו מאד לראשון ואף המגמה האיסלמיסטית התעצמה ולאחר הסבב השלישי מחזיקות המפלגות האסלאמיסטיות כ-70% ממושבי הפרלמנט.
הרקע לבחירות
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של מצרים |
|
ערכים מורחבים – האביב הערבי, ההפיכה במצרים (2011)
בסוף 2010, בשלהי תקופת שלטונו של חוסני מובראק, התקיימו בחירות לפרלמנט, אך לוו במחלוקות ודיכוי, כמו גם האשמות של זיוף והונאת בחירות.
בעקבות אירועים דומים בתוניסיה, קראו פעילי מחאה מצריים למפגינים להראות נוכחות בערים ברחבי מצרים בימים שיועדו במיוחד ל-"ימי זעם" שונים. למרות שדווח על אלימות במספר מקומות, התקימו בעיקר הפגנות שלוות עד ל-10 בפברואר 2011, כאשר הקריאות למובארק להתפטר קיבלו תהודה. למחרת, סגן הנשיא עומר סולימאן הודיע על התפטרותו של מובארק מכס הנשיאות תוך מסירת השלטון לידי הצבא. המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, בראשותו של פילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי לקחה את השלטון והבטיחה להוביל את המדינה בתקופת המעבר עד להקמת ממשלה אזרחית.
משאל עם חוקתי אושר ב-19 במרס.
חוק הבחירות החדש
בעבר היו חששות כי יהיה דרוש שינוי בשיטת הבחירות, בשל העובדה כי השיטה הקיימת הייתה מבוססת ברובה על בחירה מחוזית בהצבעה של "המנצח לוקח הכול" (המיועדת למועמדים יחידים, להבדיל ממפלגות או קואליציות רשימות), יהיה לטובת המפלגה הדמוקרטית הלאומית (NDP), מפלגת נאמני שלטון מובראק, אך המפלגה הלאומית הדמוקרטית פורקה באפריל 2011.
טיוטת החוק עבור שיטת הבחירות שיועדה לשימוש בבחירות המתקרבות, הוצגה ב-30 במאי 2011; באופן שנוי במחלוקת, היא שמרה על ההצבעה של "המנצח לוקח הכל", עבור שני שלישים של המושבים, בעוד כשליש בלבד מהמושבים נבחר בצורה של ייצוג יחסי.
ב -7 ביולי 2011, הממשלה הזמנית אישרה את חוק הבחירות החדש. הוא התווה חלוקה חדשה של חצי-חצי בחלוקת המושבים, בין אלו שנבחרו בצורה יחסית, לבין המושבים שנבחרו בשיטת "המנצח לוקח הכל"; מגבלת גיל המינימום למועמדים הופחתה גם כן מ-30 ל-25.
ב -21 ביולי 2011, הודיע המועצה הצבאית העליונה, כי:
- הבחירות (הן לבית התחתון והעליון) ייערכו בשלושה שלבים באוקטובר, עם 15 יום מרווח ביניהם.
- מחצית מהמושבים יוקצו לבחירה של "פועלים" או "חקלאים".
- מכסת הנשים שהייתה תחת מובארק מבוטל.
בסוף ספטמבר 2011, הוכרז שוב על חלוקה חדשה ובה רק שליש של המושבים ייבחר בהצבעה של "המנצח לוקח הכל". עם זאת, חברי פרלמנט הללו שנבחרים ישירות יוכלו להיות רק להיות רק עצמאיים ולא חברי מפלגות פוליטיות. הגבלה זו הובילה לאיומים של החרמת הבחירות על ידי קשת רחבה של מפלגות שהתכוונו להתמודד בבחירות. המפלגות ציינו בהצהרותיהם כי דרישותיהם לשינוי חוק הבחירות צריך להתקבל עד ה-2 באוקטובר, אחרת הם מחרימים את הבחירות. לאחר פגישה עם מנהיגי המפלגות הפוליטיות ב-1 באוקטובר 2011, המועצה הצבאית העליונה, השולטת זמנית במדינה, הסכימה לאפשר לחברי מפלגה לרוץ למושבים בבחירות הישירות, לקבוע לוח זמנים ברור יותר למעבר לשלטון אזרחי ולשקול לבטל משפטים צבאיים לאזרחים.
ב -11 בנובמבר 2011, בית משפט מינהלי במנצורה קבע כי חברי המפלגה הלאומית הדמוקרטית לשעבר, מפלגת נאמני מובראק, לא יורשו לעמוד לבחירה כמועמדים עצמאיים. לא היה ידוע, באופן מיידי, אם בסופו של דבר פסק דין זה יחול על כל המדינה. ב -14 בנובמבר 2011, בית המשפט המנהלי העליון בקהיר דחה את ההחלטה ואיפשר לחברי המפל"ד לשעבר לעמוד לבחירה כעצמאיים.
| אזור מושל | ייצוג יחסי (מפלגות / קואליצית-רשימה) |
המנצח לוקח הכל (מועמדים יחידים) |
סה"כ מושבים | ||
|---|---|---|---|---|---|
| מס' מחוזות | מס' מושבים | מס' מחוזות | מס' מושבים | ||
| אלכסנדריה | 2 | 16 | 4 | 8 | 24 |
| אסואן | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| אסיוט | 2 | 16 | 4 | 8 | 24 |
| אל-בֻּחירה | 2 | 20 | 5 | 10 | 30 |
| בני סויף | 2 | 12 | 3 | 6 | 18 |
| מחוז קהיר | 4 | 36 | 9 | 18 | 54 |
| א-דקהלייה | 3 | 24 | 6 | 12 | 36 |
| דֻמיאט | 1 | 8 | 2 | 4 | 12 |
| אל-פַיום | 2 | 12 | 3 | 6 | 18 |
| אל-ע'רביה | 2 | 20 | 5 | 10 | 30 |
| מחוז אל-גיזה | 2 | 20 | 5 | 10 | 30 |
| אִיסמעיליה | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| כפר א-שיח' | 2 | 12 | 3 | 6 | 18 |
| לוקסור | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| מטרוח | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| אל-מִניא | 2 | 16 | 4 | 8 | 24 |
| אל-מִנופיה | 2 | 16 | 4 | 8 | 24 |
| אל-ואדי אל-גדיד | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| צפון סיני | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| פורט סעיד | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| אל-קליוביה | 2 | 12 | 3 | 6 | 18 |
| קינא | 2 | 12 | 3 | 6 | 18 |
| הים האדום | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| מחוז א-שרקיה | 2 | 20 | 5 | 10 | 30 |
| סוהאג | 2 | 20 | 5 | 10 | 30 |
| דרום סיני | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| מחוז סואץ | 1 | 4 | 1 | 2 | 6 |
| סה"כ | 46 | 332 | 83 | 166 | 498 |
סדר, פרוצדורות ומבנה הבחירות
- הבחירות לבית התחתון - "אספת העם" ייערכו בשלושה שלבים (לשלושה אזורים שתחתם מחוזות), בתאריכים הבאים [1]:
- שלב ראשון: 28-29 בנובמבר, סיבוב שני ב-5 בדצמבר
- שלב שני: 14-15 בדצמבר, סיבוב שני ב-21 בדצמבר
- שלב שלישי: 3-4 בינואר, סיבוב שני ב-10 בינואר
- ■ סה"כ 508 מושבים: 498 מושבים עומדים לבחירה ו-10 מושבים ממונים (במקרה זה, על ידי המועצה הצבאית [2], ובדרך כלל על ידי הנשיא)
- ■ מתוך 498 מושבים העומדים לבחירה - שני שלישים (332) יבחרו ממפלגות או קואלצית רשימות ושאר ה-166 פתוחים למועמדים יחידים [3].
- ■ שני השלישים של המפלגות הנבחרות - יבחרו בשיטה של "בחירה יחסית", והשליש של היחידים - בשיטה של "המנצח לוקח הכל".
- ■ שני השלישים של המפלגות הנבחרות - יקבלו מושבים בהתאם לתוצאות של 46 מחוזות , והשליש של היחידים - יהיו שניים לכל מחוז, מתוך 83 מחוזות [4].
- ■ חישוב מספר המושבים עבור שני השלישים של המפלגות הנבחרות - יהיה על פי עקרון השארית הגדולה (לעומת עקרון הממוצעים הגבוהים ביותר), ועל פי אחוז חסימה של 0.5%.
- ■ מתוך 498 מושבים העומדים לבחירה - שני שלישים (332) יבחרו ממפלגות או קואלצית רשימות ושאר ה-166 פתוחים למועמדים יחידים [3].
- ■ כל מפלגה חייבת לכלול מועמדת אישה וסמל כתחליף לזיהוי כתב עבור אנאלפביתים [5].
- ■ מתוך המועמדים היחידים, הפרלמנט החדש יקלוט קודם מכסה של חצי "פועלים" או "חקלאים", והחצי השני אמור להכיל את שאר ה"מקצוענים" ; בכל מחוז, אם "מקצוען" מנצח מושב אחד מתוך השניים המוקצים ליחידים - המושב השני במחוז ילך ל"פועל" או "חקלאי", אך לא במקרים ההפוכים [6].
- ■ הסיבובים השניים מוקצים למועמדים היחידים שלא קיבלו מעל 50% מהקולות הכשרים בסיבוב הראשון [7].
- ■ מועמדים יחידים יכולים לבחור להיות או לא להיות בעלי ההשתייכות המפלגתית [8].
- ■ הליכי הבחירות יחולו גם על הבית העליון [9].
- הבחירות לבית העליון - "מועצת השורא" ("המועצה המייעצת") יבואו מיד לאחרן מכן, ב-22 בינואר 2011:
- ■ סה"כ 270 מושבים: 180 מושבים עומדים לבחירה ו-90 מושבים ימונו אחרי הבחירות לנשיאות [12] (כלומר, ימונו בידי הנשיא הנבחר)
- בתום הבחירות הללו, תורכב מתוך הפרלמנט ועדה שתעסוק בניסוח החוקה החדשה של מצרים. החוקה תובא למשאל עם:
- ורק אז יתקיימו הבחירות לנשיאות (לפי הבטחת טנטאווי "לא יאוחר מ-30 ביוני 2012").
מפלגות
תנועת האחים המוסלמים הודיעה ב -15 בפברואר 2011, כי תייסד את "מפלגת החופש והצדק" במטרה לרוץ בבחירות. מפלגת "אל ווסאט" ("מפלגת המרכז"), הסיעה האסלאמית המתונה יחסית של האחים המוסלמים, אושרה כמפלגה באופן רשמי ב -19 בפברואר, חמש עשרה שנה לאחר הקמתה.
"מפלגת החירות והצדק" והמפלגה הליברלית "וופד החדשה" הודיעו ב-13 ביוני 2011, כי יתמודדו בבחירות בקואליציה אחת.
כתגובה לקואליצית מרכז-ימין זו, צדדים שונים באגפים הדמוקרטים-ליברלים ומרכז הגבירו את שיתוף הפעולה. חמש מפלגות ניסחו הצהרה משותפת הבאה בביקורת על חוק הבחירות הנוכחי ומציעה חוק חדש. ב -16 באוגוסט, 15 תנועות פוליטיות וחברתיות הכריזו על קואליציית בחירות, הנקרא "הגוש המצרי" ("אל-כותלה") ומורכב ממפלגות ליברליות, חילונית ומרכז-שמאל של המפה הפוליטית, כמו גם ארגונים חברתיים ואיגודים מקצועיים, וכן גם ממפלגת השחרור האסלאמית המסורתית, הסופי. המטרה העיקרית של הקואליציה, למנוע ניצחון מתקרב של האחים המוסלמים, עם "מפלגת החופש והצדק" שלהם. מפלגת "וופד" הודיעה על נטישת הברית שלה עם האיסלמיסטים בשל הפערים בנוגע לחוקה העתידית, וכי תצטרף לקואליציה ליברלית חדשה במקום.
ב-12 באוגוסט, שלוש המפלגות האיסלמיות-סלפיות (אחת הרשומה כחוק כ"מפלגת נור", ואלו שעדיין אינן רשומות כחוק, ה"פאדילה" וה"אסאלה") הודיעו על רשימת מועמדים מאוחדת ומרוץ משותף.
חמש מפלגות סוציאליסטיות ותנועות ייסדו את ברית "קואליצית הכוחות הסוציאלים" במטרה לרוץ במשותף בבחירות הקרבות.
כמה פרשנים הביעו חששות כי חברים לשעבר ב"מפלגה הדמוקרטית הלאומית", המפלגה השלטת לשעבר של נאמני מובראק, עשוים להשיג השפעה רבה בפרלמנט החדש הנבחר. בין המפלגות שזוהו עם בסיס חזק של חברי מפלגת מובראק לשעבר היו:
- "מפלגת האזרח המצרי", בראשות לשעבר מזכ"ל "המפלגה הדמוקרטית הלאומית", מוחמד רגאב (אחרים, לשעבר מהמפל"ד, כוללים חמדי אל סייד, עבדל אחד גמאל אלדין ונביל לוקה ביבאווי);
- "רנסאנס מצרים" (מצר אל-נהאדה) / מפלגת האחדות (אל-אטיהד), בראשות לשעבר מזכ"ל המפל"ד, חוסאם בדראווי; המפלגה נרשמה באופן רשמי ב-20 בספטמבר 2011 תחת השם השני;
- "מפלגת החירות" (חוריה), בראשות ממדוח עלי חסן, בנו של מוחמד מחמוד (מספר רב של חברי פרלמנט לשעבר מהמפל"ד הצטרפו למפלגה זו);
- "המפלגה הלאומית של מצרים", בראשותו של אחיינו של אנואר סאדאת, טלעת סאדאת, היו"ר האחרון של המפל"ד.
מפקחים ומשקיפים
המועצה העליונה של הכוחות המזוינים, השולטת זמנית במדינה, הודיעה כי תאסור על "פיקוח זר" בשל מה שטענה כ"שמירה על ריבונות מצרית". עם זאת, תקדם בברכה "משקיפים" זרים. קבוצות כגון NDI, מרכז קרטר, המכון הרפובליקני הבינלאומי והמכון הדרום אפריקאי, טורקי, פולני ודני נטלו חלק. לצד 300 נציגי חברה אזרחית זרים יש 25,000 פקחים מוסמכים ואף הרבה יותר אזרחים מודאגים אשר התחייבו, ביוזמה עצמית, להזהיר את מארגני הבחירות על כל הפרה שיתקלו בה. בנוסף, מצרים רבים פנו לאזרחים מצרים המבצעים פיקוח דרך מדיה חברתית כגון פייסבוק, טוויטר ו-YouTube, עם סרטונים המביאים הפרות או אי סדרים במהלך הבחירות שפורסמו על ידי ארגון שאיפנקום.
תוצאות
הבית התחתון, "אספת העם"
בשלב הראשון, רבים מהמועמדים היחידים לא עברו את סף ה-50%, ולכן התמודדו בסיבוב שני ב-5 בדצמבר. עוד בטרם פורסמו התוצאות הרשמיות עבור כמה כל מפלגה קיבלה, כבר הייתה ההערכה מטעם ערוצים בינלאומיים שונים וכן הדלפות מאנשים המעורבים בספירה, כי "מפלגת החופש והצדק" של "האחים המוסלמים" צפויה לקבל בסביבות כ-40% מהקולות, והצלאפים בין 15-30 אחוז. ועדת הבחירות הכריזה על השתתפות של 62% מבעלי זכות הבחירה, "המספר הגבוה ביותר מאז ימי פרעה" [13].
בשלב השני של הבחירות (15 בדצמבר), פרשנים ומומחים רבים חזו ניצחון חוזר למפלגות האיסלמיות בשל אזורי ההצבעה המורכבים מאוכלוסייה כפרית עניה ושמרנית. הטלוויזיה הממלכית דיווחה על תוצאות ראשוניות, שאימתו את צפי המומחים כי מפלגת "החופש והצדק" של האחים המוסלמים תהיה בראש ומיד אחריה תבוא מפלגת א-נור של הסלאפים [14] [15].
לקראת השלב השלישי כבר היה ברור כי שלב זה יהיה המשך המגמה האיסלמיסטית שהצטיירה בשני השלבים הקודמים.
| מפלגה | סוג | מושבים | % | |
|---|---|---|---|---|
| "מפלגת החופש והצדק" | האחים המוסלמים | 235 | 47.2% | |
| מפלגת א-נור | האיסלמיסטים הסלאפים | 123 | 24.7% | |
| מפלגת אל-ופד | ליברליזם לאומי | 38 | 7.6% | |
| "הגוש המצרי" | ליברליזם, פרוגרסיביזם | 34 | 6.9% | |
| מפלגת אל-וסט | אסלאם מתון | 10 | 2.0% | |
| "רפורמה ופיתוח" | ליברלים | 9 | 1.8% | |
| "המהפכה ממשיכה" | שמאל - מרכז | 7 | 1.4% | |
| המפלגה הלאומית של מצרים | נאמני המשטר לשעבר | 5 | 1% | |
| "האזרח המצרי" | נאמני המשטר לשעבר | 4 | 0.8% | |
| "מפלגת החירות" | נאמני המשטר לשעבר | 4 | 0.8% | |
| איחוד | נאמני המשטר לשעבר | 2 | 0.4% | |
| "השלום הדמוקרטי" | דמוקרטיה ליברלית | 1 | 0.2% | |
| האיחוד הערבי המצרי | נאמני המשטר לשעבר | 1 | 0.2% | |
| מפלגת הצדק (עדל) | מרכז | 1 | 0.2% | |
| מפלגת השמרנים | נאמני המשטר לשעבר | 1 | 0.2% | |
| עצמאים | ---- | 23 | 4.6% | |
| סה"כ נבחרים | חברי פרלמנט נבחרים | 498 | 100.00 | |
| ממונים על ידי המועצה הצבאית | מינוי ללא בחירה | 10 | ||
| סה"כ חברי פרלמנט | חברי פרלמנט | 508 | ||
| אחוז חסימה | ||||
| מספר בעלי זכות הבחירה | ||||
| מקור: עיתון אלאהראם | ||||
הבית העליון, "מועצת השורא"
| מפלגה | סוג | מושבים | % | |
|---|---|---|---|---|
| "מפלגת החירות והצדק" | האחים המוסלמים | 105 | 58.33% | |
| מפלגת א-נור | האיסלמיסטים הסלאפים | 45 | 25.00% | |
| מפלגת אל-ופד | ליברליזם לאומי | 14 | 7.78% | |
| "הגוש המצרי" | ליברלים, פרוגרסיביזם | 8 | 4.44% | |
| "מפלגת החירות" | נאמני המשטר לשעבר | 3 | 1.67% | |
| "השלום הדמוקרטי" | דמוקרטיה ליברלית | 1 | 0.56% | |
| עצמאים | ---- | 4 | 2.22% | |
| סה"כ נבחרים | חברי מועצת שורא נבחרים | 180 | 100.00 | |
| ממונים על ידי הנשיא הנבחר | מינוי ללא בחירה | 90 | ||
| סה"כ חברי מועצת שורא | חברי מועצת שורא | 270 | ||
| אחוז חסימה | ||||
| מספר בעלי זכות הבחירה | ||||
| מקור: [16] | ||||
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של ועדת הבחירות העליונה
- Q+A: How does Egypt's parliamentary election system work?, רויטרס, 28 בנובמבר 2011.
- How Are Seat Winners Determined in the Egyptian Elections ?, אתר adaliyya.com, ה-1 בדצמבר 2011.
- רועי נחמיאס, מדריך לקראת הבחירות: מי נגד מי במצרים?, באתר ynet, 25 בנובמבר 2011
הערות שוליים
- ^ דניאל סיריוטי, שלמה צזנה וגדי גולן,תוצאות האמת במצרים: 65% למפלגות האסלאם, ישראל היום, 4 בדצמבר 2011.
