הוכחה בדרך השלילה

בלוגיקה ובמתמטיקה הוכחה בדרך השלילה או הוכחה עקיפה היא שיטת הוכחה לפיה אם הפרכת טיעון מסוים מובילה לסתירה לוגית — הטיעון נכון. במילים אחרות: אם הנחת טיעון מסוים מובילה לסתירה לוגית, אזי ניגודה של הנחה זו בהכרח נכון. בלטינית מכונה Reductio ad absurdum – רֶדּוּקְצְיוֹ אַדּ אַבְּסוּרְדּוּם - רדוקציה לאבסורד ("צמצום לאבסורד"), כלומר טענה שמובילה למצב לא-הגיוני.

שיטה זו מבוססת על כלל השלישי מן הנמנע בלוגיקה, לפיו או שמשהו הוא נכון או שהוא אינו נכון, כלומר בהכרח רק אחד מהשניים הבאים מתקיימים: הטענה נכונה או שהטענה ההופכית לה נכונה. עם זאת, ישנם זרמים במתמטיקה דוגמת האינטואיציוניזם שאינם מקבלים שיטה זו. בפרט הם דוחים את הטיעון ששלילה של הטענה ההפוכה גוררת שהטענה נכונה. על כן הם אינם מקבלים הוכחה בדרך השלילה כהוכחה קבילה.

במתמטיקה

בתחום של לוגיקה מתמטית ותורת המודלים, הוכחה בדרך השלילה מסתמכת על ההנחה שבתוך מודל מתמטי ספציפי טענה מתמטית היא נכונה או לא נכון (ואין מצבי ביניים).

הוכחה בדרך השלילה היא כלי חזק ושימושי מאוד במתמטיקה. על מנת להוכיח ישירות טענה - צריך לבנות היסק לוגי שבונה את הטענה המפורשת, ולעומת זאת על מנת להוכיח בשלילה מספיק לבנות היסק לוגי שמתחיל בטענה הנגדית ונגמר בטענה לא נכונה כלשהי וכך יש יותר אפשרויות לכוון אליהן בבנייה של ההיסק.

הוכחות מפורסמות שמשתמשות בדרך השלילה

• קיומם של אינסוף מספרים ראשוניים - ההוכחות של אוקלידס, אוילר ופורסטנברג מסתמכות כולן על הנחה בשלילה.
• שורש 2 אינו מספר רציונלי - אחת ההוכחות שידועה מן הזמן העתיק ומופיע בכתבי אריסטו.
• משפט קנטור - מתורת הקבוצות שעוסק בעוצמות של קבוצות וקבוצות חזקה.
• משפט ליוביל - מאנליזה דיאופנטית שעוסק בקירוב שורשים של פולינום עם מקדמים שלמים.
• למשפט היסודי של האלגברה - יש מספר הוכחות שרובן מסתמכות על הנחה בשלילה.
• e אינו מספר רציונלי - ההוכחה הראשונה לאי רציונליות של $e$ של אוילר מסתמכת על הנחה בשלילה

בפילוסופיה

ההוכחה הראשונה על דרך השלילה בפילוסופיה מיוחסת לפילוסופים האלאטים, אף על פי כן, נראה שכבר הפיתגוראים השתמשו בה.

יש הטוענים^{[דרוש מקור]} כי ראשון המשתמשים בה היה זנון מאליאה, שכן הוא הוכיח את טענת מוֹרוֹ פארמנידס באמצעות 'רדוקציה אד אבסורדום' של טענות מתנגדיו. הטענות אותן הפריך באופן זה הן: ישנה תנועה בעולם. וכן: ישנו ריבוי בעולם. היסטוריון המתמטיקה סזאבו סבור כי כבר בשירו של פארמנידס ניכר מבנה הרדוקציה אד אבסורדום. פארמנידס מניח כי ישנו 'אין' (שהוא מזהה עם חלל ריק) ומוכיח כי מדובר בסתירה עצמית. כך הוא מוכיח כי אין בעולם ריק, לכן העולם מלא, ומכאן שהתנועה בו אינה אפשרית.

הוכחת טענה בדרך השלילה נפוצה בוויכוחים ובדיבייטינג לשם השגת ניצחון על היריב הרעיוני. עם זאת, היא יכולה לשמש כדרך לבירור האמת, שכן ניתן להצביע בה על כשלים רעיוניים בדברי הדובר השני, כפי שתראינה שתי הדוגמאות הבאות:

אבי: עליך לכבד את דעותיו של גדי, שכן כל הדעות תקפות במידה שווה ולא ניתן להכחישן.

בני: מה לגבי דעתו של דוד? (כאשר דוד מחזיק בדעה שיש בדיון קונצנזוס על אי-נכונותה).

אבי: אני מסכים שניתן להכחיש את דעתו של דוד.

בני: אם ניתן להכחיש את דעותיו של דוד, הרי שלא נכון שלא ניתן להכחיש אף דעה. על כן, ניתן להכחיש את דעותיו של גדי, ואני יכול לעשות זאת עם נימוקים מספיקים.

דוגמה פשוטה יותר ללא צורך באזכור דעתו של דוד:

אבי: עליך לכבד את דעותיו של גדי, שכן כל הדעות תקפות במידה שווה ולא ניתן להכחישן.

בני:

1. אני מכחיש דעתך וטוען שהיא שגויה.
2. לפי הטיעון שלך, דעה 1 תקפה כמו כל שאר הדעות.
3. מצד שני, הדעה שלך גם נוגדת וסותרת את 1, שכן היא ההפך הגמור ממנה.
4. מסקנות 2 ו־3 סותרות זו את זו, ולכן ההנחה הבסיסית שלך שגויה ופסולה.

בדיונים על דת ומדע

דוגמאות נוספות להוכחה בדרך השלילה ניתן למצוא בדיוני דת ומדע. בקרב מאמינים נשמעת הטענה כי במקרה של אמונה דתית שאי אפשר להפריכה, הדבר אינו מהווה חולשה לוגית ונטל ההוכחה עובר אל הספקן ועליו להוכיח שהאמונה לא נכונה. אף שטענה כזו מבוססת בדרך כלל יחד עם שילוב של טענות חיוביות התומכות במושא האמונה, ספקנים ואתאיסטים שונים ניסו לצמצם טענות מסוג זה, ומציגים אותם בהשאלה בהדמיות שונות בהן אין סיבה חיובית התומכת במושא האמונה, כך שהוכחה על דרך השלילה הופכת למגוחכת. כך הוא למשל קנקן התה של ראסל, או דתות פארודיות הסוגדות ליצורים דמיוניים כמו מפלצת הספגטי המעופפת והחד-קרן הוורודה הבלתי נראית.

בדומה, טענת יום חמישי האחרון, נועדה לקרוא תיגר על אחת הטענות בשאלת גיל היקום וגיל כדור הארץ לעומת המתואר בתנ"ך. בריאתנים כגון פיליפ הנרי גוס והרב מנחם מנדל שניאורסון טענו כי ניתן ליישב את שאלה זו בהנחה כי הסימנים לקדמותו של היקום נוצרו עם בריאתו, והיקום רק נראה עתיק, בעוד הוא רק בן אלפי שנים בודדות. במענה לכך, מנסה טענת יום חמישי האחרון לומר כי אם כך ניתן לומר שהיקום כולו נברא ב"יום חמישי האחרון", אלא שבאותו יום נוצרו כל העדויות לקדמותו של העולם, כולל הזכרונות האנושיים והרישומים הפיזיים לכך. גם כאן טענת הבריאתנים היא לסמוך על ההוכחה החיובית שיש בלוח הזמנים האמור בתנ"ך, אלא שבמענה לשאלה על גיל היקום והעולם לפי הנראה בעינינו, הם עונים שהעולם נברא "זקן". אולם הטענה הנגדית שאם כך נוכל לומר גם שהיקום נברא לפני ימים ספורים, זהה רק בכך שלפי אותה טענה לא נוכל לשלול את הנחה זו, אולם להנחה זו אין כמובן שום הוכחה התומכת בה, בשונה מגיל העולם הנקוב בתנ"ך.

ראו גם

• הפרכה
• חוק אי הסתירה
• עקרון השלישי הנמנע

קישורים חיצוניים

• Proof by contradiction, Art of Problem Solving (באנגלית)
• The Definitive Glossary of Higher Math Jargon, Math Vault (באנגלית)
• ניקולס רשר, Reductio ad Absurdum, באנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה (באנגלית)
• הוכחה בדרך השלילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הוכחה בדרך השלילה, באתר MathWorld (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הוכחה בדרך השלילה40605082Q184899