הזירה המזרח תיכונית במלחמת העולם הראשונה
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 30 באוקטובר 1914 – 30 באוקטובר 1918 (4 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | המזרח התיכון | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מדינות ההסכמה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
הזירה המזרח-תיכונית במלחמת העולם הראשונה הייתה זירת הלחימה במזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה. המערכה התרחשה בין מעצמות המרכז בהובלת האימפריה העות'מאנית לבין מדינות ההסכמה בהובלת הממלכה המאוחדת ושותפותיה ניו זילנד, אוסטרליה ואיחוד דרום אפריקה. המערכה הובילה בסופו של דבר לפירוקה של האימפריה העות'מאנית בשנים שלאחר המלחמה.
הזירה כללה כמספר מערכות משנה:
- המערכה על סיני וארץ ישראל
- המערכה במסופוטמיה
- המערכה בקווקז
- המערכה בפרס
- מערכת גליפולי
- המרד הערבי
- המצור על עדן
במהלך המלחמה נערכו ונפצעו כמעט 3 מיליון חיילים לשני הצדדים, וכמיליוני אזרחים נרצחו במהלך רצח העם האשורי ורצח העם הארמני.
הכוחות הלוחמים ערב המלחמה
האימפריה העות'מאנית
האימפריה העות'מאנית החלה לבצע מודרניזיציה בצבאה בשנת 1908. לצבא הטורקי הייתה האפשרות להתאמן ולתרגל את יכולותיו בזמן המלחמה האיטלקית-עות'מאנית ומלחמות הבלקן בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה. הקושי בחיזוק הצבא היה הפילוג האתני באימפריה, כאשר הטורקים היוו רק כ-54% מתושבי הממלכה. בנוסף על כך, האימפריה הייתה דלה מאוד בהשוואה לשאר המעצמות בכלכלה, בתשתיות וביכולת התעשייתית. כנקודת השוואה לאימפריה היו רק 5,759 ק"מ של מסילות רכבת, ואילו לצרפת (כחמישית משטח האימפריה) היו 51,000 ק"מ של מסילות. ייצור הפחם העות'מאני היה זניח (826,000 טון בשנת 1914 לעומת 40,000,000 טון בצרפת ו-292,000,000 טון בבריטניה). לאימפריה העות'מאנית היו מספר מועט של בתי חרושת לנשק בעיר איסטנבול, ומרבית הכלכלה הייתה מבוססת על חקלאות.
לפני המלחמה העריך המטכ"ל הטורקי כי ניתן לגייס 1,000,000 גברים בו זמנית וכי 500,000 מהם זמינים כצבאות שדה ניידים, כאשר השאר משרתים בחיל המצב, בהגנת החוף ובקווי התקשורת והתחבורה. עם פרוץ המלחמה, היו לצבא הטורקי כמיליון וחצי מקלעים, וההערכה הייתה כי יש צורך ב-200,000 נוספים. רוב הציוד הצבאי יוצר בגרמניה או באוסטריה, ופותח על ידי מהנדסים גרמנים ואוסטרים. גרמניה סיפקה גם את רוב היועצים הצבאיים.
במאי 1914 השלטונות העות'מאנים הורידו את גיל הגיוס לצבא מ-20 ל-18. שירות החובה נקבע לשנתיים בכוחות החי"ר וחמש שנים בחיל הים. בנוסף על כך, החל גיוס של קבוצות לא טורקיות, ובהן מספר קטן של ערבים ובדואים.
מדינות ההסכמה
לפני המלחמה האימפריה הרוסית הזיקה כוחות צבא משמעותיים בקווקז, שבמהלך המלחמה הועברו ברובם לחזית המזרחית. לאחר התבוסות הרוסיות בתחילת המלחמה בקרב טננברג ובקרב הראשון על האגמים המזוריים (טרם הלחימה בחזית המזרח-תיכונית), נשארו כ-60,000 חיילים רוסים באזור הקווקז. בשלב זה הצטרפו כ-20,000 מתנדבים ארמנים לכוחות רוסיה. כמות המתנדבים הארמנים גדלה באופן משמעותי במהלך המלחמה. בנוסף על הארמנים, התנדבו לצבא הרוסי גם אשורים.
בשנת 1914 היו לצבא הודו הבריטית כמספר בסיסים בדרום איראן. במהלך המלחמה הכוחות הבריטיים הקימו גם את ארמיית הדרדנלים ואת חיל המשלוח המצרי. צרפת שלחה חלקים מלגיון הזרים, שגם הוא הורכב בעיקר מארמנים.
מהלך המלחמה
1914
רוסיה הכריזה מלחמה על האימפריה העות'מאנית ב-2 בנובמבר. הצי הבריטי תקף את הדרדנלים ב-3 בנובמבר. בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על טורקיה ב-5 בנובמבר. בשבועות שלאחר מכן התרחש קרב בצרה שבסופו הבריטים כבשו את העיר בצרה שבעיראק.
בתחילת דצמבר התרחש קרב אל-קורנה שהסתיים בניצחון בריטי ובחציית מדינות הסכמה את החידקל.
1915
בתאריכים 12 באפריל–14 באפריל הדפו הבריטים התקפת נגד טורקית על בצרה במהלך קרב שוויבה.
במאי-יוני התרחש קרב עמארה שבהמלכו הצליחו הבריטים לפרוץ את הדרך לכותה. העיר עצמה נכבשה על ידי הבריטים בספטמבר לאחר קרב א-סין.
ביוני-יולי התרחש קרב נאסריה, שבו נהדפו הכוחות העות'מאניים מבצרה ונכבשה העיר נאסריה.
בנובמבר התקיים קרב קטסיפון מדרום מזרח לבגדאד ללא הכרעה של אחד הצדדים
1916
בין ינואר לאפריל ניהלו הבריטים שורה של קרבות בניסיון לפרוץ, ללא הצלחה, את המצור על כות: קרב שייח' סעד, קרב ואדי, קרב אום-אל-האנה וקרב דוג'יילה. כישלונות אלו הביאו לכניעת הכוחות הנצורים בכות במה שנחשב לכישלון הגדול ביותר של הבריטים.
בשנה זו התרחשה המערכה על תעלת סואץ, שהסתיימה בניצחון בריטי ומניעת השתלטות של מעצמות המרכז.
1917
ב-9 בינואר הושלם כיבוש סיני על ידי הבריטים לאחר קרב רפיח. הכשלונות לכבוש את עזה בקרב עזה הראשון (מרץ) ובקרב עזה השני (אפריל) הביאו שינוי הנהגה ושינוי אסטרטגיה שהוביל לכיבוש באר שבע (אוקטובר) ובהמשך למרדף פלשת עד הגעה לקו הירקון. העיר ירושלים נכנעה לכוחות הבריטים בפיקוד אדמונד אלנבי ב-10 בדצמבר אשר נכנס לעיר ביום שלאחר מכן.
ביולי מתרחש קרב עקבה, שבו ממלכת חג'אז (בתמיכת לורנס איש ערב) כבשה את העיר עקבה שבירדן מידי הטורקים.
במהלך המערכה במסופוטמיה התחולל בפברואר קרב כות השני שהביא לכיבוש העיר כות. וב-11 במרץ נכבשה בגדאד.
1918
העיר חיפה נכבשה על ידי הבריטים בספטמבר ובימים שאחריה נכבשה גם דמשק.
אחד הקרבות האחרונים בזירה היה קרב מגידו שנערך בספטמבר באזור השרון ועמק יזרעאל, שבסיומו הושלם כיבושה של ארץ ישראל על ידי האימפריה הבריטית ובנות בריתה. קרב זה גם סייע להשלים את כיבוש בקעת הירדן. באוקטובר נכבשה ביירות. ב-25 באוקטובר נכבשה חלב.
סוף הלחימה בזירה
המערכה נגמרה ב-30 באוקטובר 1918 עם הפסקת האש של מודרוס באי למנוס ביוון.
ב-13 בנובמבר איסטנבול נכבשה על ידי כוחות צרפתיים.
בשנת 1920 נחתם הסכם סוור, שהוחלף בשנת 1923 על ידי הסכם לוזאן. האימפריה העות'מאנית התפרקה סופית ב-3 במרץ 1924, עת הוחלף אבדילמג'יט השני על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק.
ראו גם
קישורים חיצוניים
