יגאל ידין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יגאל ידין
Yigael Yadin, Chief of General Staff.jpg
לידה 20 במרץ 1917
כ"ו באדר ה'תרע"ז
האימפריה העות'מאנית החל מ-1844האימפריה העות'מאנית החל מ-1844 ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה 28 ביוני 1984 (בגיל 67)
כ"ח בסיוון ה'תשמ"ד
ישראלישראל ירושלים, ישראל
השתייכות Hahaganah.png ההגנה
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19337 בדצמבר 1952 (כ־19 שנים)
דרגה רב-אלוףרב-אלוף
תפקידים בשירות
רמטכ"ל ה־2
9 בנובמבר 19497 בדצמבר 1952
(3 שנים)
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאותמלחמת העצמאות
הנצחה
מחנה ידין, נמל התעופה חיפה

יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (20 במרץ 1917, כ"ו אדר ה'תרע"ז28 ביוני 1984, כ"ח בסיוון ה'תשמ"ד) היה סגן ראש הממשלה, פרופ' לארכאולוגיה, הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל משך מספר חודשים במהלך מלחמת העצמאות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956).

ביוגרפיה

תחילת הדרך

ידין נולד בשנת 1917 בירושלים כבן הבכור לארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק ולחסיה סוקניק שהקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל. בילדותו עברה משפחתו לשכונת רחביה והייתה בין מקימיה.

אחיו היה השחקן יוסי ידין (19202001). אח נוסף, מתתיהו סוקניק, טייס בחיל האוויר, נהרג במלחמת העצמאות, כאשר יצא להפציץ ספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב.

ידין היה נשוי לכרמלה, בתו של ארתור רופין. היא גרה בבית באותו צומת מול משפחת ידין, בפינת הרחובות רמב"ן ומנחם אוסישקין. בנותיהם הן ליטל ידין ואורלי ידין.

הוא למד בגימנסיה העברית ברחביה. ב-1935 החל ללמוד באוניברסיטה העברית ארכאולוגיה, עברית וערבית.[1] ב-1945 סיים את לימודי התואר השני שם.

איש צבא

ב־1933, בגיל 15, התגייס ידין ל"הגנה", ושירת בה בשורה של תפקידי הדרכה ופיקוד, בהם מדריך לנשק בגוש עציון. לאחר מכן נמנה עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקריית ענבים, פיקוד והדרכה בצפון ים המלח, קורס מרכזי למדריכים בנשק בכפר ויתקין, ומפקד יחידת פו"ש בירושלים. בשנת 1939, בגיל 22, התמנה לשלישו של יעקב דורי, מפקד "ההגנה". בשנת 1943 מונה לראש אגף מבצעים במטה הכללי של "ההגנה". עקב ויכוח עם יצחק שדה, שהחליף את דורי כמפקד "ההגנה", על הכללת מקלע בפק"ל הכיתה, פרש בשנת 1946 מן השירות ועבר ללמוד באוניברסיטה.

בשנת 1947, בסמוך להכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, נקרא על ידי דוד בן-גוריון לשוב לשירות ושימש בתפקידים בכירים שונים במלחמת העצמאות. הוא הקים את אגף המבצעים ועמד בראשו גם לאחר הכרזת המדינה והקמת צה"ל, ומילא בפועל את מקומו של הרמטכ"ל במשך מספר חודשים במהלך המלחמה כשנבצר מיעקב דורי למלא את התפקיד עקב מחלתו. ידין קיבל רבות מההכרעות החשובות במלחמת העצמאות. היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמד בראשה. בהמשך, עמד יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, ועידה שהסתיימה בלא כלום.

עם פרישתו של יעקב דורי מתפקיד ראש המטה הכללי, קיבל עליו תפקיד זה והחל לכהן כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949, בגיל 32 שנים 7 חודשים ו-20 ימים בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל (מחליפו מרדכי מקלף היה מבוגר ב-3 חודשים משיא זה בעת כניסתו לתפקיד). היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים. ידין היה האיש שיזם את השתתפותו של הצבא בקליטת העלייה: פעילות במעברות, אספקת שירותים לעולים ודאגה להזנתם.[2]

ב-7 בדצמבר 1952 התפטר מכהונתו כרמטכ"ל לאחר שלוש שנים, בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, ופרש מהשירות הצבאי בגיל 35.

כארכאולוג

יגאל ידין
ענף מדעי ארכאולוגיה
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה פרס ישראל במדעי היהדות, פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, פרס פרשיה שימל
תרומות עיקריות
חפירות בתל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, תל גזר, מערת האגרות
מצדה: פנים בית הכנסת - קו ידין

כאשר פרש מהצבא הקדיש עצמו למחקר, והחל במפעל חיים בתחום הארכאולוגיה. ב-1953 התמנה למרצה באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור שלו התמקדה ב"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך", מן המגילות הגנוזות. לידין היה קשר אישי הדוק עם המגילות: אביו היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות, וידין עצמו רכש עבור מדינת ישראל ב-1954 ארבע מן המגילות, כולל מגילת ישעיהו, לאחר שראה בוול סטריט ג'ורנל מודעה על מכירתן.[3] קיבל תואר דוקטור ב-1955, ועל עבודת הדוקטור שלו זכה בפרס ישראל במדעי היהדות לשנת 1956. באוגוסט 1959 נתמנה לפרופסור חבר,[4] ב-1963 מונה לפרופסור מן המניין במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וב-1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

כארכאולוג ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר – תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ובתל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". המגילה מתארת את הלכות המועדים, הלכות המקדש והלכות המלוכה, כפירוש וכהרחבה להלכות הידועות מן התורה, ומשתמשת בלוח שמשי ולא ירחי כמקובל במסורת היהודית.

בעקבות החפירות שבהן השתתף בתלים הגדולים (חצור, מגידו, וכו') דגל ידין בגרסת "הכיבוש המהיר", כלומר טען כי התנחלות השבטים בארץ ישראל הייתה אירוע חד פעמי וקצר-זמן. ידין מצא קשר בין מבנה השערים של תל-חצור ותל מגידו, ולאחר עיון בשרטוטי החפירה של רוברט מקאליסטר בתל גזר קבע כי מגדל שתיארך מקליסטר לתקופה החשמונאית הוא למעשה חלק ממבנה השער של גזר. בעקבות הצעתו נחפר האתר שנית, ונתגלה חציו השני של השער. ידין תיארך אותם לימי שלמה המלך (שלושת התלים – חצור, מגידו וגזר – מוזכרים כערי הביצורים של שלמה המלך בספר מלכים א' פרק ט').

בנחל חבר חפר את מערת האגרות במצוק הצפוני, בשנים 1960 ו-1961. הממצאים מתקופת מרד בר כוכבא, שעליו היה ידוע מעט יחסית למרד הגדול, כללו סלים, כלי ברונזה וזכוכית, בגדים ושלדי אדם; אך הממצא המעניין ביותר היו התעודות הכתובות. במערה נמצאו איגרות הקשורות באופן ישיר למרד ואיגרות הקשורות לחיי היום-יום, בחלקן ארכיונים מהתקופה שקודמת למרד. מהאגרות הקשורות למרד ניתן היה ללמוד כי מפקדתו של בר כוכבא הייתה ממוקמת בהרודיון וכן כי שמו המקורי של בר כוכבא היה בר כּוֹסִיבָּא ושמו הפרטי היה שמעון. כן נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אשה בשם בבתא בת שמעון, שכלל הסכמים, שטרי מכר ופסקי דין, אשר מאפשרים ללמוד רבות על קורותיה של אשה זו.

במצדה חפר בשנים 19631965, ובין היתר חשף את בית הכנסת העתיק שם, אחד מבתי הכנסת היחידים מתקופת בית שני. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתרם לבין הנדבכים שהתווספו במהלך השחזור. ניתן לראות קווים מעין אלו ברוב אתרי העתיקות בארץ.

נוסף לפרסומיו המדעיים, פרסם ידין מספר ספרים פופולריים על חפירותיו הארכאולוגיות. הוא גם שילב את הידע הצבאי שלו, וכתב רבות על תורת המלחמה בעולם הקדום. זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.

בשנת 1983 קיבל ביחד עם ז'אן פרו ממוזיאון ישראל את פרס פרשיה שימל (Percia Schimmel Award) על תרומתם לארכאולוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא.[5]

כפוליטיקאי

יגאל ידין
יגאל ידין עם ראש הממשלה מנחם בגין, בעת הדיון על חוק ירושלים במליאת הכנסת
יגאל ידין עם ראש הממשלה מנחם בגין, בעת הדיון על חוק ירושלים במליאת הכנסת
מדינה ישראלישראל ישראל
סיעה התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית, סיעת יחיד
סגן ראש ממשלת ישראל
24 באוקטובר 19775 באוגוסט 1981
(3 שנים ו־40 שבועות)
חבר הכנסת
13 ביוני 197720 ביולי 1981
(4 שנים ו־5 שבועות)
כנסות 9

לצד עבודתו הארכאולוגית הוסיף ידין לתרום לחיים הציבוריים. לאחר שבע שנים שבהן נעלם מהזירה הציבורית ועסק במחקר, יצא בספטמבר 1959 בראש קבוצה של אנשי אקדמיה לשינוי שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות.[6] ב-1963 היה חבר ב"וועדת ידין-שרף" שהוקמה על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, במטרה לבחון את חלוקת האחריות בתוך קהילת המודיעין הישראלית. ערב מלחמת ששת הימים שימש כיועץ צבאי לראש הממשלה לוי אשכול. לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש ידין כחבר בוועדת אגרנט, אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.

ידין נמנע מלהיכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות, ונחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. בשנת 1977 הקים יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר עמית ורבים נוספים את "התנועה הדמוקרטית לשינוי", הידועה בכינוי "ד"ש". מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות אשר ידלין והתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידיאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.

בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה יחסית למפלגה שרצה לראשונה לקלפי, וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה. לאחר מספר חודשים, ב-24 באוקטובר 1977, הצטרפה ד"ש לקואליציה לאחר התלבטויות רבות וידין שימש כסגן ראש הממשלה בממשלת ישראל השמונה עשרה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977–1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. הוא אף היה השר הממונה על פרויקט שיקום השכונות, שתיאם את פעילות משרדי הממשלה בנושא ותיאר אותו כ "מפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל.. מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול."

מצבת קברו של ידין בהר הרצל

עם זאת, מפלגת ד"ש נכשלה לחלוטין בשמירת אחדותה והתפוררה לרסיסים. בבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית, ובשנה זו פרש ידין מן הפוליטיקה.

ידין נפטר בירושלים ביוני 1984 ונטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, לצד נופלי מלחמת שלום הגליל. על שמו קרואים רחובות בערים רבות (ירושלים, חולון ועוד), מוזיאון מצדה, ומחנה צריפין.

מספריו

לקריאה נוספת

  • Neil Asher Silberman (ניל אשר סילברמן), A Prophet from Amongst You: The Life of Yigael Yadin: Soldier, Scholar, and Mythmaker of Modern Israel, Addison Wesley, 1993

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יגאל ידין בוויקישיתוף

מפרי עטו

הערות שוליים



Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0