קומראן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האתר הארכאולוגי (ירוק), אזור המערות ונחל קומראן
נחל קומראן ומערה מס' 4 מימין
קומראן
הצעת שחזור של האתר
מראה מזרחה מהאתר לעבר ים המלח והרי מואב
אמת המים ובור מים באתר

קוּמְרָאןערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו בקרבת מקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי לגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני. בשנים האחרונות עלתה ההשערה כי מדובר במקום מפלט של הכוהנים הצדוקים ששירתו בבית המקדש[1].

השרידים הארכאולוגיים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מגילות ים המלח

מאז נמצאו המגילות, נערכו חפירות ארכאולוגיות משמעותיות באתר, ונחשפו ממצאים רבים, המעידים על היישוב היהודי הפורח שהיה במקום בתקופת בית שני. החפירות נערכו בשנים 19521956 בהנהלתו של האב הדומיניקני רולאן דה-וו ובמהלכן נחשף מכלול מבנים גדול, ששימש את העדה שגרה במקום במסגרת ארגון דמוי-נזירי: חבורת גברים[2] שחייתה חיים שיתופיים. בני העדה גרו מסביב למכלול זה, בכ-30 מערות וכנראה גם באוהלים ובסוכות. מבני המכלול נשמרו במצב טוב גם בזכות האקלים הצחיח בבקעת ים המלח ושימשו לפעילויות הקהילתיות של העדה - לתפילה, ללימוד, לסעודות משותפות ולמלאכה. במערה מס' 4 נמצא קטע תפילה בארמית המיוחס למלך הבבלי נבונאיד.[3]

בין היתר נמצאו גם בית קברות המכיל על פי הערכות מסוימות כ-1,200 קברים, מספר רב, יחסית לאתרים אחרים, מקוואות מים, אולמות שונים וחדר ששימש כסקריפטוריום.

הארכאולוג חנן אשל ניהל מספר עונות חפירה נוספות בקומראן. אתר קומראן הוא כיום גן לאומי מוכרז, שאותו פוקדים עשרות אלפי תיירים בכל שנה.

באתר נמצאו 561 שקלי כסף וכן כלים רבים המעידים על עושרם של בני המקום.

בשנת 1993 נתגלו כ-100,000 גלעיני תמר בסמוך לגת. על פי ד"ר אדולפו רויטמן הם שימשו לעשיית יין ודבש.[4]

יש המזהים את קומראן עם סככה המוזכרת במקרא כאחת משש ערי המדבר של שבט יהודה.

אנשי 'כת קומראן' או "בני אור"

על פי ההשקפה המקובלת, המגילות הגנוזות מגלות על אורח חייהם ואמונתם של אנשי כת, שמנתה ככל הנראה כ-200 גברים, שחיו על פי סדר יומי קבוע. יש המכנים את אנשי הכת גם בשם "חבורת יחד" בשל חיי השותפות שניהלו. אנשי הכת הקפידו ביותר על חוקי טומאה וטהרה. הם עסקו בחקלאות רק למחייתם וחיו בצניעות רבה. תוכן המגילות חושף את אורח חייהם ומנהגיהם.

על פי השקפה אחרת אותה הציגה פרופ' רחל אליאור בספרה "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", המגילות הגנוזות מתארות את אורחות חייהם של "בני צדק" ו"תמימי דרך" ככתוב בסרך היחד ומתארות בהרחבה את "הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם", הקוראים לעצמם "זרע אהרון קודש קדשים". המגילות נכתבו על פי עדות כותביהן בידי הכוהנים לבית צדוק ובידי נביאים, כוהנים ומשוררים לאורך האלף הראשון לפני הספירה. כותבי המגילות, שכולן ספרי קודש, מתייחסים לבני ישראל התומכים בהנהגה הכוהנית המקראית כ"אנשי בריתם" כ"עוברים בברית" או כ"כול הנדבים לעשות חוקי אל ברית חסד", כאלה המקבלים על עצמם "לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש] לעשות הטוב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד משה וביד כל עבדיו הנביאים", וכאל "תמימי דרך", "עדת קודש" "סוד קודש קודשים לאהרון" ו"בית קודש לישראל". המגילות עוסקות בהרחבה ב"ירושלים מחנה הקודש", "העיר אשר בחרתה בה מכול הארץ להיות שמך שם לעולם כי אהבתה את ישראל מכול העמים", ודנות בפירוט במקדש ובביכורים, בעליה לרגל ובמשמרות הכהונה, בכוהנים ובמלאכים השומרים לוח שבתות מקודש בן 364 ימים ו-52 שבתות הקשורות בעבודות המקדש כמתואר בחתימת מגילת התהילים הגדולה שנמצאה בקומראן וב"מגילת מקצת מעשי התורה" שמביאה בראשיתה לוח שבתות שתאריכיו קבועים ומחושבים מראש.

מגילות ים המלח נמצאו במערות מוסתרות בקרבת שרידי היישוב. בקירות המערות חצובים מעין מדפים, דבר שמחזק את ההשערה שהן שימשו כספריות-קבע ששימשו את חכמי הקהילה, והוסתרו שם בזמן המרד הגדול. בין היתר נמצאו גם כתבי יד הרומזים על חייהם והגותם של בני המקום, והתאולוגיה המשיחית והסגפנית שפותחה על ידם. כיום מוצגות חלק מהמגילות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים.

לקריאה נוספת

  • דוד פלוסר, יהדות בית שני, קומראן ואפוקליפטיקה, הוצאת מאגנס, 2002
  • לאה מזור, על מגילת ספר-מאמרים על מגילות מדבר יהודה, הוצאת מאגנס 1997
  • חנן אשל, מגילות קומראן והמדינה החשמונאית, יד בן-צבי, תשס"ד
  • חנן אשל, קומראן- מגילות, מערות, היסטוריה, הוצאת כרטא, תשס"ט- 2009.
  • מנחם קיסטר (עורך), מגילות קומראן: מבואות ומחקרים, יד בן-צבי 2009.
  • רחל אליאור, זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, תל אביב הוצאת הקיבוץ המאוחד וירושלים: מכון ון ליר 2009
  • Reymond, E., Qumran Hebrew - An Overview of Orthography, Phonology, and Morphology, Society of Biblical Literature, 2014
  • ליאורה גולדמן, המחזיקים במצוות אל עדת קומראן ופירושיה למקרא בראי הפשרים במגילת ברית דמשק, מוסד ביאליק, ירושלים, 2019

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קומראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ [1], פרופ' רחל אליאור - מי כתב את המגילות הגנוזות
  2. ^ ככלל הייתה זו חבורה גברית, אך בחפירות מאוחרות בשולי בית הקברות נמצאו גם שלדי נשים וילדים. אולם החוקר מגן ברושי סבור שקברי הנשים והילדים הם קברי בדווים בני הדורות האחרונים (מגן ברושי, ‏קומראן ומגילותיה – ספירת מצאי, קתדרה 100, אוגוסט 2001, עמ' 182-165), ראו גם את מאמרו של Joseph Z. Zias.
  3. ^ עולם התנ"ך: דניאל, עזרא ונחמיה, עורכים:מיכאל הלצר, יצחק אבישור, אוריאל רפופורט, מיכאל קוכמן, הוצאת "דברי הימים הוצאה לאור בע"מ", 1993–1996, עמ' 107-106
  4. ^ התמר בארץ ישראל בעבר, "דף יומי" ,עמ' 334

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0