המאורעות בספרטה (221 לפנה"ס)
המאורעות בספרטה הוא הכינוי המקובל לסכסוך עקוב מדם שפילג את החברה בספרטה בשנת 221 לפנה"ס. הרקע למהומות היה בעיקר המרמור שחשו רבים מהתושבים עקב השפלתה של ספרטה עם תום המלחמה הקלאומנית. הצדדים היריבים בסכסוך זה נחלקו בין אלו שחפצו להמשיך את ברית השלום של ספרטה עם מוקדון, לבין אלו שחפצו בהתנתקות ממנה.
הרקע
העיר ספרטה הייתה במשך תקופה ארוכה מעצמה מובילה ביוון העתיקה, והתפרסמה בעיקר בשל הצבא המעולה שלה. עם זאת, מצבה של ספרטה התחיל להתדרדר עוד בשלהי התקופה הקלאסית, והגיע לשיאו השלילי בתקופה ההלניסטית. הבעיה החמורה ביותר של ספרטה הייתה התדלדלות גוף האזרחים שלה. על פי החוקים הספרטנים אזרח ספרטני היה חייב להחזיק בחלקת אדמה ברשותו ולהיות זמין לשירות בצבא. עם השנים, התמעטו האזרחים הן בגלל האבדות בקרבות, אך לא פחות מכך בגלל שינויים כלכליים מפליגים בספרטה. החברה השוויונית שאפיינה את ספרטה בתקופתו של ליקורגוס (המאה ה-8 לפנה"ס) פינתה מקומה לקיטוב הולך וגובר בין עניים ועשירים ואזרחים ספרטנים רבים איבדו את נחלתם. איבוד הנחלה הביא בהכרח גם לאיבוד האזרחות. כך התמעט מספר האזרחים הספרטנים מכמה אלפים בתקופה הקלאסית לכמה מאות בלבד בתקופה ההלניסטית. לדבר זה הייתה השפעה מכרעת על חולשתה הצבאית של ספרטה.
המלך אגיס הרביעי מהשושלת האאוריפונטידית (שלט בין 244 לפנה"ס ל-241 לפנה"ס) עשה ניסיון לתקן את המצב בדרכי שלום, אולם נכשל בכך והוצא להורג, אירוע חריג בתולדות ספרטה. עם זאת, לא עברה תקופה ארוכה ומלך חדש, קלאומנס השלישי מהשושלת האגידית, עשה גם הוא ניסיון לתקן את המצב ולהחזיר לספרטה את תפארתה. קלאומנס למד היטב את הלקחים מסופו הטרגי של אגיס, ובמקום לבצע את הרפורמות המתבקשות בדרכי שלום, כפי שאגיס עשה, הוא השתלט על העיר בעזרת שכירי חרב וביצע רפורמות תוך שהוא מכפיף לצורך כך מספר חוקים ספרטניים עתיקים. קלאומנס לא הסתפק בכך, וביקש להרחיב את עוצמתו ביוון כולה. מאמציו נתקלו בהתנגדות הליגה האכאית, ועד מהרה פרצה "המלחמה הקלאומנית".
בסיועה של מוקדון, הצליחו הליגה האכאית ובעלות בריתה להביס את ספרטה. קלאומנס נמלט למצרים, והעיר נכבשה בידי הצבא המוקדוני. אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון, גילה רחמים מפתיעים כלפי התושבים ולא התיר קטל וביזה.[1] הוא ביטל את כל הרפורמות הקלאומניות תוך שימוש בססמאות נבובות על להחזיר "על כנה את חוקת האבות".[2] חודש מוסד האפוראט שקלאומנס ביטל, אולם מוסד המלוכה בוטל וספרטה הפכה לרפובליקה אוליגרכית.[3] כמו כן, נציב מוקדוני הושאר בספרטה וספרטה הוחתמה על בריתות שונות שהכפיפו אותה למרותן של מוקדון ובעלות בריתה.
המאורעות
בשנת 221 לפנה"ס מת אנטיגונוס השלישי, ואחיינו הצעיר פיליפוס החמישי עלה לשלטון. פיליפוס היה בסך הכל בן 17, ונחשב לצעיר וחסר ניסיון. בנוסף על כך, הליגה האיטולית, שבזמנו הייתה נייטרלית במהלך המלחמה הקלאומנית, הסתכסכה קשה עם הליגה האכאית. הן בספרטה והן בליגה האיטולית, סברו שכעת, כאשר במוקדון מולך מלך צעיר חסר ניסיון, זה הזמן המתאים להשתחרר מעולה של מעצמה זרה ושנואה. עובדה זו מוכיחה עד כמה שברירית ולא יציבה הייתה הפוליטיקה היוונית באותה תקופה.[4]
בהיעדר מלכים, נוהלה ספרטה בידי מועצה שהורכבה מחמישה אנשים שנבחרו לתפקיד האפורים. שלושה מבין האפורים תמכו בליגה האיטולית והתנגדו לשלטון המוקדוני. השניים האחרים לא הביעו את דעותיהם בקול לעת עתה, אולם הם תמכו במוקדון. הסכסוך הגיע עד מהרה ל"מהומות פנימיות ומעשי טבח".[5] עם זאת, מלחמת האזרחים הספרטנית לא ארכה זמן רב. תדמיתו של פיליפוס כמלך חלש נסדקה עד מהרה, כאשר הוא הופיע בקורינתוס בראש צבא גדול עוד באותה שנה. המצב בספרטה לא נעלם מנגד עיניו, והוא נע עם צבאו אל טיגאה הסמוכה כדי לפקח על המתרחש מקרוב.
הופעתו של פיליפוס שינתה את המצב מן הקצה אל הקצה, והאפורים שתמכו במוקדון הרימו ראש. אחד מהם, אדימאנטוס שמו, היווה איום רציני על שלושת האפורים שהתנגדו למוקדון, כיוון ש"ידע את כל תככיהם". כדי לפתור את הבעיה, הצהירו האפורים שהמוקדונים מתקיפים את העיר, ובתואנה זו הזעיקו את כל החייבים גיוס אל מקדש אתנה. אדימאנטוס התנגד למעשה, ונשא נאום בו קרא לחיילים לשוב לבתיהם:
היה צורך להכריז על התכנסות בנשק אז, כאשר שמענו שהאיטולים התקרבו כאויבים אל גבולות ארצנו, ולא עתה, כאשר נודע לנו שהמוקדונים באים עם מלכם, מיטיבנו ומצילנו
תומכי האפורים האנטי-מוקדוניים שהסתתרו בקהל המתינו רק לזה, והגיוס הפך לטבח שבמהלכו נרצח אדימאנטוס יחד עם מרבית סיעתו. המעטים ששרדו נמלטו אל פיליפוס.[6] בעקבות הטבח, שינו האפורים שיזמו אותו את דעתם מן הקצה אל הקצה, ושלחו שליחים אל פיליפוס שהאשימו את אדימאנטוס בקשירת קשר ובהצתת מהומות. הם ביקשו מפיליפוס לדחות את ביקורו בעיר עד שירגעו המהומות, והבטיחו שהם מעוניינים בחידוש הברית בין מוקדון לספרטה.[7] למרות זאת, במועצת המלחמה של פיליפוס היו שדרשו להחריב לחלוטין את ספרטה כפי שעשה אלכסנדר הגדול בשעתו לתבאי.[6] אולם פיליפוס החליט להניח לספרטנים לנפשם כל עוד יתחייבו לשמור נאמנות למלך ולברית. לטענת ההיסטוריון פוליביוס, פיליפוס עשה זאת בעצתו של אראטוס מסיקיון.[8] החוקר פרנק ויליאם וולבנק, שכתב ביוגרפיה על חייו של פיליפוס, נוטה לקבל את טענתו זו.[9]
סוף דבר
מאוחר יותר חזרה ספרטה להיות מונרכיה, כאשר ליקורגוס מזרע המלוכה תפס את השלטון. עם זאת, שלטונו לא האריך ימים והוא נהרג באחד הקרבות נגד פיליפוס. הוא הותיר אחריו פעוט בשם פלופס, שנרצח מאוחר יותר בידי נאביס.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, "תולדות העולם ההלניסטי", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה).
- פוליביוס, "היסטוריה", כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
- F. W. Walbank, "Philip V of Macedon", Cambridge University Press, 1940
- Polybius, Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.
הערות שוליים
- ^ גולן, עמ' 371.
- ^ פוליביוס, ספר שני, 70.
- ^ גולן, עמ' 372.
- ^ Arthur Eckstein, "Rome Enters the Greek East From Anarchy to Hierarchy in the Hellenistic Mediterranean, 230-170 BC", Wiley-Blackwell, 2008. p. 78.
- ^ פוליביוס, ספר רביעי, 22.
- ^ 6.0 6.1 גולן, עמ' 381.
- ^ פוליביוס, ספר רביעי, 23.
- ^ פוליביוס, ספר שני, 24.
- ^ .Walbank, p. 31
