הנס מומזן
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
הנס מומזן (בגרמנית: Hans Mommsen; 5 בנובמבר 1930 - 5 בנובמבר 2015) היה היסטוריון גרמני, מההיסטוריונים הפונקציונליסטים של השואה.
תולדות חייו
מומזן נולד במרבורג, בנו של ההיסטוריון וילהלם מומזן (גר') ונינו של ההיסטוריון תאודור מומזן. אחיו התאום היה ההיסטוריון וולגפגנ מומזן (אנ'). הוא למד גרמנית, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת טיבינגן ואוניברסיטת מרבורג. הוא היה פרופסור באוניברסיטת טיבינגן בשנים 1960 ו-1961, באוניברסיטת היידלברג בין השנים 1963–1968 ובאוניברסיטת בוכום מ-1968. הוא נישא למרגרטה ריינדל ב-1966. הוא היה חבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית מ-1960 עד מותו. ב-1980 היה מומזן הפרופסור האורח הראשון של מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית.
מחקריו
מחקריו המוקדמים
מומזן היה תלמידם של ההיסטוריונים הגרמנים הנס רוטפלס (אנ') ופרידריך מיינקה (אנ'). את הדוקטורט שלו כתב מומזן בהדרכתו של רוטפלס על "שאלת הלאומים והסוציאל־דמוקרטיה באימפריה האוסטרו-הונגרית". מומזן היה אסיסטנט של רוטפלס, וכתב מטעמו ערכים מרכזיים בלקסיקון ההיסטורי של הוצאת פישר (אנ').
באוניברסיטת היידלברג היה מומזן אסיסטנט של ורנר קונצה (אנ'), היסטוריון חברתי של העת החדשה בגרמניה. עבודת ההביליטציה שלו הייתה על הפקידות של הרייך השלישי.
מחקרים מוקדמים נוספים של מומזן עסקו במעמד הפועלים הגרמני, הן כשלעצמו והן כגורם בחברה הגרמנית. ספרו משנת 1979, "תנועת הפועלים והשאלה הלאומית" (Arbeiterbewegung und nationale Frage), אוסף מאמרים שכתב בשנות השישים והשבעים, היו סיכום של מחקריו בנושא ההיסטוריה של מעמד הפועלים הגרמני.
מחקריו המתקדמים
עליית המפלגה הנאצית לשלטון
בשנות השמונים החל מומזן לחקור את השואה והנאציזם, בדגש על הוויכוח בין אינטנציונליזם לפונקציונליזם. בין היתר כתב מאמרים על מעמדו של היטלר בשיטה הנציונל-סוציאליסטית ועל הפתרון הסופי בראי האידאולוגיה הנאצית. בכתיבתו המאוחרת יותר התייחס לנסיבות עליית הנאצים לשלטון והתבססותם בשלטון, התגבשות הפתרון הסופי וההתנגדות לנאציזם. במחקריו אתגר מומזן את התפיסה המקובלת במחקר, לפיה הנאציזם עלה לשלטון רק עקב פגמיה של החוקה ומנגנון השלטון ברפובליקת ויימאר. מומזן קבע שגם לזרם הפולקיסטי בגרמניה, לשמרנות הגרמנית ולבורגנות הגרמנית חלק משמעותי בעליית הנאציזם.
עוד טען מומזן שהלחץ של בעלות הברית מאז חוזה ורסאי גיבש את רפובליקת ויימאר סביב שר החוץ גוסטב שטרזמן, ורק כאשר הפסיקו בעלות הברית לתבוע פיצויים מגרמניה, החלה עליית הימין הקיצוני, האנטי-דמוקרטי.
גרמניה הנאצית
לגבי הצלחת השלטון הנאצי להתבסס דרך מחנות ריכוז וטרור, טען מומזן שבנוסף לכך תמכו בהיטלר גם האליטות הישנות והחדשות, בהן התעשיינים, היונקרים הפרוסים, הצבא, פקידות המדינה והשמרנות הישנה.
מומזן טען שחוסר ההתעניינות של היטלר בפרטי הפרטים של יישום המדיניות הוביל להתחרות של פקידיו ושריו זה בזה, מה שהוביל ל"הקצנה מצטברת" בנושא היחס כלפי היהודים. בכך התווה מומזן את קווי ההסבר של אסכולת הפונקציונליזם בחקר השואה. את תוכנית מדגסקר הביא כדוגמה לכך שעד 1941 עדיין לא הייתה החלטה על מהותו של הפתרון הסופי - אם מדובר בגירוש או השמדה.
אנטישמיות
לגבי האנטישמיות בגרמניה טען מומזן שהיא הייתה נרחבת יותר מאשר בסיס התומכים של המפלגה הנאצית. מחקריו של מומזן לגבי ההתנגדות למשטר הנאצי בגרמניה העלו שגם המתנגדים, ברובם, היו אנטישמים, אך האנטישמיות שלהם לא כללה את הרצון להיפטר מהיהודים, אם ברצח או בגירוש, אלא "רק" את הרצון לבודד אותם מבחינה כלכלית וחברתית, ולבטל את האמנציפציה וההיטמעות של היהודים בחברה הגרמנית.
קישורים חיצוניים
