הנריק ארליך
הנריק (הרש וולף) ארליך (בפולנית: Henryk Ehrlich; 1882 לובלין - 1942 סמרה) היה פעיל בבונד ואחד ממארגני הוועד היהודי האנטי פשיסטי.
קורות חיים
ארליך נולד במשפחה חסידית, אך אביו התרחק מן החסידות והתקרב אל חוגי ההשכלה.
בשנת 1902 למד משפטים באוניברסיטת ורשה, ב-1903 הצטרף אל הבונד, ב-1904 נעצר על ידי השלטונות וסולק מן האוניברסיטה בגלל השתתפותו בהפגנה מהפכנית. זמן קצר לאחר מכן שוחרר ונסע לברלין, שם למד באוניברסיטה מקומית. בין השנים 1908-1906 למד משפטים באוניברסיטת פטרבורג, ב-1909 נעצר שוב, לאחר שחרורו נסע לצרפת. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה השתקע ארליך בפטרבורג, שם השתתף במערכת העיתון די צייט של הבונד. בזמן המלחמה הוא היה חלק מקבוצת סוציאל-דמוקרטים שרצו בניצחונה של רוסיה במלחמה, יחד עם משה רפס הם היו חברי מועצה צבאית-תעשייתית שנוצרה לצורך הספקת צרכים צבאיים. הוא לקח חלק פעיל במהפכת פברואר והיה חבר בסובייט פטרוגרד.
ב-1918 חזר לוורשה, השתתף במערכת של היומון פאלקסצייטונג, היה עורך של העיתון.
לאחר הפלישה הגרמנית לפולין ברח לאזור הכיבוש הסובייטי. הוא נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. ב-1939, וב-1941 נידון למוות יחד עם ויקטור אלטר. עוד באותה שנה עונשו הומר למאסר של עשר שנים. הוא שוחרר זמן קצר לאחר מכן יחד עם אלטר, כדי להקים את הוועד היהודי האנטי פשיסטי. הוא ואלטר נעצרו שוב ב-4 בדצמבר 1941 ונידונו למוות באשמת ריגול לטובת גרמניה. על פי גרסת הנ.ק.ו.ד., בעודו בכלא, ב-14 במאי 1942, שם ארליך קץ לחייו. ואולם מבדיקת התיק של ארליך בארכיון הק.ג.ב. שערכה ויקטוריה דובנוב, אחייניתו של ארליך, לא עלו ראיות להתאבדות.
משפחתו
ארליך היה נשוי לסופיה (1885–1986), בתו של ההיסטוריון היהודי הנודע שמעון דובנוב. בשנת 1941 הצליחו אשתו ובניו של ארליך, אלכסנדר וויקטור, להימלט מליטא לארצות הברית דרך יפן בזכות האשרות שנתן להם הקונסול צ'יאונה סוגיהארה. אלכסנדר ארליך (1912–1985) היה לימים פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה, וּויקטור ארליך (1914–2007) (רו') היה פרופסור לספרות רוסית באוניברסיטת ייל.
קישורים חיצוניים
הנריק ארליך, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
