הנרי ונטוורת' מונק
הנרי ונטוורת' מונק (באנגלית: Henry Wentworth Monk; 6 באפריל 1827 - 24 באוגוסט 1896) היה חוזה, ציוני-נוצרי אדוונטיסט קנדי. קידם את רעיונות "תקומת היהודים", לפיה על מנת להשיג שלום עולמי ומחילה אלוקית, על היהודים להתקבץ חזרה בארץ אבותיהם ולחדש בה את עצמאותם. כן קידם רעיון לפיו בירושלים צריך לקום מרכז עולמי מדיני-משפטי ליישוב סכסוכים בינלאומיים בדרכי שלום. מונק ביקר בארץ ישראל פעמיים.
תולדות חייו
מונק נולד בחווה חקלאית באונטריו, קנדה על גדות נהר אוטווה. אביו היה פרוטסטנטי ואמו אירית-קתולית. ב-1834 נשלח הנרי בן השבע לפנימייה יוקרתית, סגפנית ואדוקה מבחינה דתית בלונדון. מונק שהה בפנימייה שמונה שנים ושב לקנדה בגיל 15. בגיל 19, לאחר מספר שנות עבודה נשלח לסמינר לכמרים, אך עזב אותו כעבור שנה משום שלימודי הדת לא סיפקו את צרכיו הרוחניים.
עד שנת 1852 עבד מונק בחווה ובמקביל קרא ולמד ספרים משיחיים. בעיקר השפיע עליו ספרה של האדוונטיסטית קלורינדה מינור, שחיה בארץ ישראל ופרסה חזון משיחי בדבר התקבצות היהודים בארץ אבותם. במקביל החלה להתפתח בקרבו חרדה שמלחמה עולמית עומדת לפרוץ ושיש למצוא דרכים לפתרון סכסוכים בדרכי שלום. בחורף 1852-1853 הגיע לתובנה שהוא האיש שעליו לרתום את עצמו לפעילות עולמית להשכנת שלום ולקיבוץ היהודים.
מונק השכיר עצמו כנער סיפון על ספינה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי וב-1854 הגיע חסר-כל לירושלים. חברי החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים אליהם פנה לראשונה, קיבלו אותו בתחילה, אך עד מהרה התגלעו בינו לבניהם מחלוקות, כיוון שמונק סירב לצורך לנצר את היהודים וביקש להותירם בדתם. אולם מונק מצא עד מהרה חברים בירושלים בדמות הקונסול הבריטי ג'יימס פין ורעייתו, ששיכנו אותו על חשבונם במלונו של המומר ג'ון משולם והקונסול האמריקאי מטעם-עצמו וורדר קרסון. לאחר זמן מה בירושלים עבר מונק להתגורר בחוותו של משולם בארטאס ותרם לחווה, בה עבדה גם קלורינדה מינור, מניסיונו כחקלאי מומחה.
בספטמבר 1854 נפגש מונק עם הצייר ויליאם הולמן האנט ובין השניים נקשרה ידידות אמיצה. צמד הידידים ניהלו מסעות ולילות ארוכים של שיחה בכפר ארטאס, בחברון ובירושלים. הם דנו בפירושים לתנ"ך והתרגשו יחדיו ממקומות בהם אירעו סיפורי המקרא והברית החדשה. מונק חידד בשיחות אלה את פירושו לספר חזון יוחנן כמדריך לשיבת היהודים לארצם והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והאנט החל להעניק לציוריו פרשנות מיסטית וסימבולית עמוקה יותר ששיאה בציורו "השעיר לעזאזל". בסוף 1855, לאחר שקיבל באיחור את הידיעה על מות אביו, שב מונק לקנדה לאחר כשנתיים של חוויות מעצבות. עם שובו חילק את זמנו בין עבודת אדמה לבין מסעות של הרצאת רעיונותיו בקנדה ובארצות הברית.
בשלהי 1857 יצא ללונדון על מנת להוציא לאור את ספרו "פירוש לחזון יוחנן", בו קיבץ את רעיונותיו. הספר ראה אור בסיועו של האנט, שהיה כבר צייר מפורסם למדי ואיש בעל אמצעים. ב-1858 צייר האנט את דיוקנו של מונק כנביא, בידו האחת ספר הברית החדשה פתוח ב"חזון יוחנן" וידו השנייה אוחזת בגיליון ה"טיימס" של אותו יום כסמל לכך שמאורעות שנרמזו בכתבי הקודש מתחוללים במציאות ימיו. פרסום הדיוקן גייס דעת קהל לטובת הפצת ספרו של מונק ולהיכרותו עם הפילוסוף ג'ון ראסקין, שמימן הוצאת מהדורה נוספת. האנט אף שילב את דיוקנו של מונק במספר ציורים נוספים.
מונק שהה בלונדון חמש שנים, בהן, אף על פי שזכה לקידום כ"נביא הדור" על ידי ראסקין, חי בבדידות ונתפש לרוב כטרחן. ב-1862 נחרד מהידיעות שהגיעו על פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, אסון אותו חזה. במימון ראסקין יצא מונק לארצות הברית על מנת להשכין שלום ולתווך בין הצדדים. הוא התקבל לראיון עם נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן בוושינגטון די. סי., אולם משניסה להפגש גם עם נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס הובהר לו כי אם ינסה להגיע דרומה ייחשב כבוגד ושממשלת ארצות הברית אינה רואה בו כמתווך.
בקיץ 1863 שב מונק מאוכזב ללונדון וממנה המשיך, שוב במימונו של ראסקין, לארץ ישראל. הוא מצא ירושלים שונה למדי מזו שעזב כשמונה שנים מוקדם יותר. פין לא היה יותר קונסול, משולם, שהסתכסך עם בני הזוג פין, היה שקוע באבל על מות בנו. החווה בארטאס ננטשה, וורדר קרסון הלך לעולמו והמיסיון מעולם לא ראה במונק בעל ברית. מונק חבר לחיים צבי שניאורסון, אך מצבם של יהודי ירושלים היה בכי רע וכספו של ראסקין אזל. השלטונות ראו בזר המרושש המטיף מסרים משיחיים וציוניים סיכון לסדר הציבורי ומונק גורש לאלכסנדריה, ממנה שב דרך מרסיי לבוסטון.
לפני הגיעו לחופי ארצות הברית נטרפה הספינה ומונק עלה לחוף כניצול יחיד. במהלך טלטוליו נחבט ראשו וזכרונו אבד. כאשר טיפס על עץ כדי להציל עצמו מכלבים משוטטים, נורה על ידי חוואי שחשב אותו לדב. לאחר שהתאושש בבית החוואי שניסה לכפר על טעותו וזכרונו שב אליו, הוחזר מונק לחיק משפחתו. ב-1872 שב ונפגש עם האנט בלונדון ולאחר מכן שב לאוטווה, שם פרסם טורים בעיתון מקומי. ב-1875 ניסה להקים את "קרן השיבה לפלסטינה" (Palestine Restoration Fund), על מנת לממן את שיבת היהודים ויישובם והוציא מנשר בו תיאר את "בנק ישראל", כמוסד פיננסי למימון התיישבות היהודים.
לקריאה נוספת
- אליעזר ויצטום ומשה קליאן, "ירושלים של קדושה ושיגעון, צליינים משיחים והוזים". הוצאת אריה ניר, 2013 עמ' 222-239
קישורים חיצוניים
- אלכסנדר מישורי, צייר אנגלי 'אוהב ציון' – ויליאם הולמן הנט, קתדרה 38, דצמבר 1985, עמ' 66-58
- ביוגרפיה באתר אישים קנדיים
- תומר פרסיקו, קומי, הו ירושלים!, רשימה בבלוג לולאת האל, 27.5.14
