ויליאם הולמן האנט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.

ויליאם הולמן האנט

ויליאם הולמן האנטאנגלית: William Holman Hunt;‏ 2 באפריל 1827 - 7 בספטמבר 1910). צייר אנגלי בעל אמונה נוצרית עמוקה, ממייסדי אחוות הפרה-רפאליטים.

ביוגרפיה

האנט היה בנו של מנהל מחסן. הוא התקבל לאקדמיה המלכותית באנגליה ב-1844, והציג לראשונה מיצירותיו בשנה שלאחר מכן במנצ'סטר. אי שביעות רצונו מן האופן בו לימדו באקדמיה הוביל אותו לחיפוש סגנון מתאים יותר. חיפושים אלו הובילו אותו להקים ב-1848, יחד עם האומנים ג'ון אוורט מיליי ודנטה גבריאל רוזטי(אנ'), את אחוות הפרה-רפאליטים.

ציוריו של האנט זכו להצלחה, אך ב-1854 ויתר על הכול ויצא למסע למצרים. בדומה לאחרים, גם האנט חשב, שעל מנת לצייר נושאים נוצריים עליו לנסוע לארץ הקודש, ולראות בעצמו את המקומות והאנשים. על כן נסע לירושלים, והצטרף ליהודים שבה, מתוך מחשבה שהציור בסביבה הטבעית בה חי אותו האיש יצליח לשקף את אמונתו הרוחנית ויקרבו לאמת האלוקית. השהיה בארץ הקודש הייתה עבורו התגשמות חלום אפוקליפטי. הוא הטיף באמצעות ציוריו לחיי צניעות ומוסר, ולשינוי מנהגים שיכין את הנוצרי המאמין לחורבן, ולאחר מכן לגאולה. בספטמבר 1854 נפגש האנט עם החוזה הכריזמטי הנרי ונטוורת' מונק ובין השניים נקשרה ידידות אמיצה. צמד הידידים ניהלו מסעות ולילות ארוכים של שיחה בכפר ארטאס, בחברון ובירושלים. הם דנו בפירושים לתנ"ך והתרגשו יחדיו ממקומות בהם אירעו סיפורי המקרא. מונק חידד בשיחות אלה ת פירושו לספר חזון יוחנן כמדריך לשיבת היהודים לארצם והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והאנט החל להעניק לציוריו פרשנות מיסטית וסימבולית עמוקה יותר ששיאה בציורו "השעיר לעזאזל".

עם שובו לאנגליה ב-1856 הציג האנט עבודות שביססו סגנון חדש של ציור דתי, ריאליסטי וסימבולי. הוא שהה שוב בארץ הקודש בין השנים 1869–1872, וב- 1875–1878. ב-1876 בנה בית בירושלים ברחוב הנביאים 64, שקומתו הראשונה שימשה למגורי משפחתו וקומתו השנייה כסטודיו. בסוף ימיו תמך ברעיון הציוני ובבנימין זאב הרצל כחלק מאמונתו הדתית.

האנט נפטר בלונדון ב-1910 ונקבר בקתדרלת סנט פול.

מציוריו

הציור הראשון אותו תכנן לצייר בארץ ישראל היה "אותו האיש מתווכח עם החכמים בבית המקדש", לפי הסיפור הנוצרי. על מנת לשוות לציורו אותנטיות חיפש האנט נערים יהודים על מנת שידגמנו לפניו את הדמויות בציור. פרשה זו, של צייר נוצרי התופש נערים יהודים על מנת לציירם בציור נוצרי, עוררה סערה ציבורית עזה ברחוב היהודי באותה עת. לצורך עבודתו על אחד מציוריו, השיג תמורת תשלום דיוקני יהודים בירושלים לכל הדמויות הראשיות, מלבד שתיים: של אותו האיש עצמו ושל אמו. היהודים סברו שהתמונה מיועדת להיתלות בכנסייה, על-מנת שיסגדו לה, וסירבו לשתף פעולה עם חטא כזה.[1]

דוגמה נוספת לדבקותו של האנט בציור ריאליסטי היא סיפור הציור "השעיר המשתלח לעזאזל": על מנת לצייר את השעיר לעזאזל, לקח האנט עמו עז אל מדבר יהודה (נתלוו אליו דרגומאן ומורה-דרך ערבי, וכדי לשוות לה מראה נטול חיים, כמתבקש מן האירוע, "ייבש" אותה האנט בשמש ורק אז החל לציירה. העז מתה אך הדבר לא עצר בעדו: הוא שב לירושלים, קנה עז נוספת, הדומה לקודמתה, ושב על מעשהו. גם עז זו מתה, ולמעשה שלוש עזים מצאו את מותן בעקבות הציור המדובר. רק העז הרביעית שרדה, ושבה לירושלים.[2]

ב-1850 ציר את הציור הסימבולי "אור העולם", ב-1912, כאשר הוא קרוב לעיוורון, צייר גרסה נוספת של הציור, אחד הציורים הסימבוליים המוכרים בתרבות הבריטית.

ספסל הולמן האנט

הולמן האנט נהג לשבת ולצייר על גבעה ליד מנזר מר אליאס. לאחר מותו הקימה אשתו אדית, ספסל אבן שהוצב מול המנזר, בצד המערבי של כביש ירושלים - בית לחם. על הספסל יש כתובות באנגלית, יוונית, עברית וערבית.

על הספסל כתובים בעברית וביוונית הפסוקים: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים, ו, ה) וכן: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, יט, יח). בצד אחד יש כתובת בעברית של דברי התפילה של דוד המלך: "הקל מעוזי חיל ויתר תמים דרכו" (שמואל ב, כב, לג).

על משענת הספסל חקוקות המילים: "מושב זה הושם פה לזיכרון ויליאם הולמן האנט, צייר בירושלים, 18541902, בידי אשתו אדית וברשות הפטריארכיה היוונית - אורתודוקסית".

הספסל כיום מוזנח ובקושי אפשר לקרא את האותיות. שנים רבות הוא היה מול המנזר, בצד המערבי של כביש ירושלים - בית לחם. עם הרחבת הכביש ב-1997, הוא הועבר לצד השני בחזית המנזר והוצב בתוך גן קטן.

במאי 2019 הספסל ניזוק קשות בידי אלמונים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם הולמן האנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 356-355.
  2. ^ סיפור העזים נזכר גם אצל מרי אליזה רוג'רס, חיי יום-יום בארץ ישראל, עמ' 30-29.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0