לדלג לתוכן

הסכסוך התאי-קמבודי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
מפת התיחום משנת 1909 שהולידה את הסכסוך

הסכסוך התאי-קמבודי הוא סכסוך טריטוריאלי בין קמבודיה לתאילנד על אזורים מסוימים בגבול המשותף ביניהן. הסכסוך החל בשנות ה-50, זמן קצר לאחר קבלת עצמאותה של קמבודיה מצרפת, והתמקד בבעלות על מקדש פראה ויהאר. התיק הובא לבית הדין הבינלאומי לצדק, שפסק בשנת 1962 לטובת קמבודיה. הסוגיה לא הועלתה שוב במהלך העשורים הבאים, אך נותרה בלתי פתורה מכיוון שחלקים מגבולות המדינות מעולם לא הוסכמו על ידי שני הצדדים. בשנת 2008, הסכסוך התחיל שוב, לאחר שקמבודיה הכריזה על המקדש כאתר מורשת עולמית ומפגינים תאילנדים תקפו את ממשלתם בנושא. העימותים הובילו לבקשה לפרשנות מצד בית הדין הבינלאומי לצדק כדי להבהיר את הפסיקה משנת 1962, שניתנה בשנת 2013. במהלך סבב סכסוך זה, התעוררו גם סכסוכים על אזורי גבול חופפים אחרים, כולל אלה סביב מקדשי הקמר העתיקים פראסט טא מואן תום ופרסט טא קראבי. הסכסוך נרגע ונשאר כך במשך יותר מעשור עד שפרץ שוב בשנת 2025, עם הקרבות הקשים ביותר מאז תחילת הסכסוך.

המחלוקת נובעת בעיקר מהסכמים הפרנקו-סיאמיים מהשנים 1904 ו-1907, שהגדירו את הגבול הסופי בין סיאם (תאילנד של היום) להודו-סין הצרפתית, כאשר גבולות אלו נשמרו כשקמבודיה קיבלה עצמאות. בעוד שהאמנה הגדירה את הקטע הרלוונטי של הגבול לאורך קו פרשת המים של הרי הדאנגרק, תיחום הגבול על ידי מודדים צרפתים הניב מפות שסטו מהקו באזורים השנויים במחלוקת כיום, כולל סביב מקדש פראה ויהאר. בעוד שתאילנד טענה בבית הדין הבינלאומי לצדק כי מעולם לא אישרה את המפות וכי מיקומו של המקדש נגיש יותר מהצד התאילנדי, מצביע על כך שהוא נמצא בשטח תאילנד, בית הדין הבינלאומי לצדק פסק לטובת קמבודיה בעיקר על סמך העובדה שסיאם מעולם לא מחתה רשמית על המפה או טענה לבעלות על המקדש בזמן שהייתה תחת שליטה צרפתית. קמבודיה גם רואה את עצמה כבעלת תביעות זכות למקדשים עקב קרבה תרבותית כיורשת של האימפריה הקמרית.

לשתי המדינות יש גם שטח גדול של תביעות ימיות חופפות הנובעות מתביעות מדף יבשתי (אזור כלכלי בלעדי) שהוכרזו על ידי קמבודיה בשנת 1972 ותאילנד בשנת 1973. הסכם שנחתם בשנת 2001 הסכים לפיתוח משותף של האזור השנוי במחלוקת מדרום לקו הרוחב ה-11 הצפוני, אם כי מאז חלה התקדמות מועטה בנושא.

רקע

בשיאה בסביבות המאות ה-11 וה-13, השפעתה של האימפריה הקמרית התפשטה על פני שטח גדול בדרום מזרח אסיה. בסוף המאה ה-19, כאשר הצרפתים הקימו מדינת חסות על קמבודיה, רוב אזורי הגבול הנוכחיים בין קמבודיה לתאילנד היו תחת שליטתה של סיאם. כתוצאה ממלחמת צרפת-סיאם, סיאם נאלצה לוותר על תביעות טריטוריאליות נרחבות בלאוס וקמבודיה של היום להודו-סין הצרפתית. משא ומתן נוסף הוביל לאמנת צרפת-סיאם של 1904, שבה סיאם ויתרה על אזורים נוספים בגדה הימנית של נהר המקונג, ולהסכם של 1907, שבו היא ויתרה על אזורי קמבודיה הפנימית, כולל בירת הקמר העתיקה אנגקור. אמנות אלו קבעו את הגבול בין סיאם להודו-סין הצרפתית, כאשר הגבולות הללו נשמרו שקמבודיה ולאוס קיבלו עצמאות.

בין הגבולות שנקבעו על ידי ההסכמים, הגבול בין מה שהוא כיום צפון קמבודיה (כולל מחוזות אודר מיאנצ'י ופראה ויהאר) לבין אזור איסאן של תאילנד (מחוזות בורי ראם, סורין, סיסאקט ואובון ראצ'אטאני) הוגדר לאורך קו פרשת המים של הרי דנגרק. ההסכמים קבעו גם כי הגבול יסומן על ידי ועדה מעורבת המורכבת מפקידים תאילנדים וצרפתים. בהתאם לכך הוקמו שתי ועדות בהתאם לכל אחד מההסכמים, שפיקחו על עבודה שבוצעה על ידי מודדים צרפתים. המפות שהתקבלו מהסקרים הודפסו ופורסמו בפריז, והוגשו לשתי הממשלות. מאוחר יותר התגלה כי המפות הכילו סטיות משמעותיות מקו פרשת המים בכמה אזורים, כולל אלה של המקדשים השנויים במחלוקת כיום, ובמיוחד פראה ויהאר.[1] עם זאת, ממשלת תאילנד לא ערערה על המפות באותה עת, ומסמכים שנחשפו לאחרונה מצביעים על כך שכבר בשנת 1911, הממשלה הייתה מודעת לכך שהמפה הרלוונטית הראתה את מקדש פראה ויהאר כממוקם בתוך קמבודיה.[2]

במהלך מלחמת העולם השנייה, תאילנד תחת שלטונו של פלק פיבונסונגרם כרתה ברית עם האימפריה היפנית ופלשה להודו-סין הצרפתית בשנת 1940 כדי לקדם את האידאולוגיה הפאן-תאילנדית שלה ולקבל בחזרה את מה שנחשב לשטחים האבודים של תאילנד. תאילנד סיפחה לזמן קצר חלקים מהאזורים שנמסרו ב-1904 וב-1907, אך נאלצה לוותר על השטחים כאשר המלחמה הסתיימה עם תבוסת יפן.[3][4]

מקדש פראה ויהאר

הסכסוך בין שתי המדינות התעורר בעקבות הצבת כוחות על ידי הרשויות התאילנדיות מאז 1954 במקדש פראה ויהאר (הידוע בתאילנדית בשם פראה ויהאן), באזור שנוי במחלוקת בין מחוז פראה ויהאר בקמבודיה למחוז סיסאקט בתאילנד. קמבודיה הגישה תלונה לבית הדין הבינלאומי לצדק בשנת 1959, והוא פסק בשנת 1962 כי המקדש ממוקם בשטח קמבודיה.

המחלוקת נבעה מהמפות השונות בהן השתמש כל צד. צרפת, שהייתה מגינת קמבודיה באותה תקופה, הסכימה עם סיאם בהסכם הגבול הפרנקו-סיאמי משנת 1904. הוועדה המעורבת הוקמה בשנת 1905, והיא נועדה לבצע את תיחום הגבולות בין סיאם לקמבודיה. קמבודיה השתמשה במפה שפורסמה על ידי גאוגרפים צרפתים בשנת 1907 שהראתה את המקדש בשטח קמבודיה. בעוד שתאילנד השתמשה בהוראות ההסכם משנת 1904 שמראה שהמקדש הוא בשטח תאילנד.

בית הדין הבינלאומי לצדק פסק ב-15 ביוני 1962 כי המפה שקמבודיה משתמשת בה אינה מחייבת את שני הצדדים משום שלא הייתה עבודת הוועדה המעורבת על פי האמנה. עם זאת, שני הצדדים אימצו את המפה, ולכן היה לה אופי מחייב. ממשלת סיאם לא חלקה או התנגדה למפה, ולכן תאילנד הייתה מחויבת לה. בית הדין הבינלאומי לצדק פסק ברוב של 9 מול 3 כי המקדש ממוקם בשטח קמבודיה ותאילנד מחויבת להסיג את כל הכוחות המוצבים שם, וברוב של 7 מול 5 כי תאילנד תחזיר לקמבודיה כל חפץ שהוסר מהחורבות מאז 1954.[5]

תביעות ימיות

תביעות חופפות על מדף יבשתי של תאילנד וקמבודיה

בהתאם לאמנה משנת 1958 בדבר המדף היבשתי, עליה חתמו שתי המדינות, קמבודיה ותאילנד הכריזו על תביעות חד-צדדיות לזכויות על המדף היבשתי בשנים 1972 ו-1973, בהתאמה. שתי המדינות חופפות באופן משמעותי, הנובעות מקביעות שונות של הקו במרחק שווה בין חוף קמבודיה לחוף הדרומי של מפרץ תאילנד, וכן מתביעות גבול רוחביות סותרות בין קו קוט בתאילנד לקו קונג בקמבודיה.[6]

שתי המדינות חתמו על הסכם בשנת 2001 שהסכים לפיתוח משותף של האזור השנוי במחלוקת מדרום לקו הרוחב ה-11 וקביעת תיחום הגבול באזור שמצפון לקו הרוחב. עם זאת, מאז חלה התקדמות מועטה בלבד בנושא.[6]

ועדת הגבולות המשותפת

בשנת 1997 הסכימו שתי הממשלות להקים ועדת גבולות משותפת שתפקח על תיחום גבולותיהן, ובשנת 2000 נחתם הסכם, שקבע את המסגרת לתהליך.[7]

הסכסוך של שנת 2008

המחלוקת צצה מחדש בשנת 2008, כאשר ממשלת קמבודיה התכוננה להציע את מקדש פראה ויהאר לאונסק"ו כאתר מורשת עולמית. ממשלת סמאק סונדראווג' התאילנדית תמכה במהלך, אך קבוצת המחאה האנטי-ממשלתית "ברית העם לדמוקרטיה" ניצלה אותה כדי לתקוף את הממשלה כחלק ממחאותיה, מה שהוביל למשבר הפוליטי בתאילנד בשנת 2008. לנוכח רגשות לאומניים, ממשלתו של סמאק שינתה את עמדתה והסירה את התמיכה במועמדות של המקדש. המצב הסלים כאשר יחידות צבאיות התעמתו זו עם זו באזורים השנויים במחלוקת, ופרצו מספר עימותים מזוינים.[8] סכסוכים התעוררו גם סביב אזורי גבול חופפים אחרים, כולל אלה סביב מקדשי הקמר העתיקים פראסט טה מואן תום ופרסט טה קראבי.[8]

הסכסוך הוביל לבקשה לפרשנות מצד בית הדין הבינלאומי לצדק בנוגע לשטח המכוסה על ידי פסק הדין משנת 1962. בשנת 2013 פסק בית המשפט כי הוא כולל גם את הצוק עליו עמד המקדש, אך לא את כל האזור שמסביבו, כולל גבעת פנום טראפ הסמוכה.

הסכסוך של שנת 2025

ערך מורחב – הסכסוך הקמבודי-תאילנדי (2025)

בשנת 2025, גברה המתיחות במספר אזורים שנויים במחלוקת לאורך הגבול, במיוחד עם עימותים באזור משולש האזמרגד ב-28 במאי.[9] בעקבות מספר תקריות דיפלומטיות ופוליטיות, המשבר פרץ לסכסוך מזוין גלוי ב-24 ביולי.[10] תאילנד וקמבודיה הסכימו על הפסקת אש ב-28 ביולי.[11]

הערות שוליים

  1. ↑ Office of the Geographer (1966). International Boundary Study No. 40 Cambodia – Thailand Boundary (PDF). US Department of State, Bureau of Intelligence and Research.
  2. ↑ Roth, William (2023). "'The Incident of 1911': The Real Truth in the Temple of Preah Vihear Case". Thai Legal Studies. 3 (1): 19–68. doi:10.54157/tls.262099.
  3. ↑ Landon, Kenneth Perry (בנובמבר 1941). "Thailand's Quarrel with France in Perspective". The Far Eastern Quarterly. 1 (1): 25–42. doi:10.2307/2049074. JSTOR 2049074. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ↑ Deth, Sok Udom (2020). A History of Cambodia-Thailand Diplomatic Relations 1950–2020 (Revised and updated version ed.). Glienicke: Galda Verlag. pp. 18–20. ISBN 9783962031305.
  5. ↑ Missling, Sven (2011; generated 23 May 2020). "A Legal View of the Case of the Temple Preah Vihear". In: World Heritage Angkor and Beyond: Circumstances and Implications of UNESCO Listings in Cambodia. Göttingen: Göttingen University Press. מסת"ב 9782821875432.
  6. ^ 6.0 6.1 Schofield, Clive (2008). "Maritime Claims, Conflicts and Cooperation in the Gulf of Thailand". Ocean Yearbook Online (באנגלית). 22 (1): 75–116. Bibcode:2008OceYb..22...75S. doi:10.1163/221160008X00064. ISSN 2211-6001.
  7. ↑ Singhaputargun, Nichan (2016). "The Thailand–Cambodia Preah Vihear Temple Dispute: Its Past, Present and Future". In Oishi, Mikio (ed.). Contemporary Conflicts in Southeast Asia. Asia in Transition 3. Vol. 3. pp. 111–135. doi:10.1007/978-981-10-0042-3_6. ISBN 978-981-10-0040-9.
  8. ^ 8.0 8.1 Ciorciari, John D. (Fall 2009). "Thailand and Cambodia: The Battle for Preah Vihear". Stanford Program on International and Cross-Cultural Education (באנגלית). Stanford University. נבדק ב-26 ביולי 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ↑ Burke, Kieran. "Cambodian soldier killed in clash with Thai army – DW – 05/28/2025". dw.com (באנגלית). נבדק ב-2025-08-16.
  10. ↑ Lendon, Brad (2025-07-25). "Thai-Cambodian conflict pits a well-equipped US ally against a weaker adversary with strong China links". CNN (באנגלית). נבדק ב-2025-08-16.
  11. ↑ "Cambodia and Thailand agree to 'immediate and unconditional ceasefire'". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2025-08-16.

הערות שוליים כלליות

קישורים חיצוניים

הסכסוך התאי-קמבודי41973100Q135473198

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הסכסוך_התאי-קמבודי&oldid=3484921"