העיר העתיקה של רמלה
העיר העתיקה של רמלה היא האזור העירוני העתיק של העיר רמלה, האזור נמצא במרכז דרום רמלה ורוב התושבים בה כיום הם מוסלמים.[1] העיר העתיקה הוקמה בין השנים 710 ו-716 לספירה, כ-80 שנה לאחר הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל,[2] על ידי סולימאן אבן עבד אל-מלכ שהיה מושל ג'ונד פלסטין מבית אומיה ולאחר מכן מונה לח'ליף.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של העיר רמלה
בשנת 640 הסתים הכיבוש הערבי של ארץ ישראל על ידי שליטי א-שאם. על פי פרופסור נמרוד לוז, האזור נשאר מושפע מהתרבות הרומית והיוונית הלניסטית שהייתה בו, דבר שאפשר לראות באופן התכנון של העיר.[3]
בספרו "תאריח' אל-יעקובי" הסופר הערבי אחמד אל-יעקובי בן המאה ה-9 טוען כי העיר העתיקה הוקמה בשנת 716 ביוזמתו של סלימאן, שהיה מושל גֻ'נד פלשתינה בימי שלטון אחיו הבכור, הח'ליף אל וליד (שלט מ-705 עד 715), כעל האיש שביוזמתו קמה העיר. לפני קום העיר המקום היה שומם, פרט לחולות לא נמצא בו מאומה, ומכאן בא שמה של העיר (בערבית: רמל Raml = חול).[4] על פי פרשני הקוראן, הגבעה עם המעיין (מקום המבטחים), אליה הביא אלוהים את מרים וישו, והמוזכרת בסורת אלמאמנין, כג:52, היא רמלה.[5] מדברי אחרים משתמע שרמלה הייתה קיימת כאשר נכבשה הארץ בידי המוסלמים, בשנים 639–640, אם כי ייתכן שמדובר בעיר אחרת בשם זה (פרופ' גיל מצביע על העיר 'חולית המחוז' - 'חול' פירושו, כאמור, 'רמל' בערבית - המוזכרת בתוספתא,[6] כעל אחת מהאפשרויות).[7] יש המקדימים את בניית רמלה לימי ממלכת ישראל המאוחדת ומוסרים שהייתה מושב לדוד ולשלמה, המקודשים באסלאם כנביאים ולרחבעם, אך אין, לפי שעה, ראיות כל שהן לדעה זו. מן החפירות שנערכו, ניתן להסיק את ההפך. בבית יוצר, שנחפר בשכונת גיורא ברמלה, מצאו החופרים, מרים רוזן-איילון ואבי איתן, מתחת לשכבה, אותה תיארכו למאה ה-8, חול נקי. רצפת פסיפס שתוארכה לאותה מאה ונחפרה לא הרחק ממתחם המסגד הלבן, נמצאה אף היא על קרקע בתולה. מאיר בן דב, שחפר באתר המסגד הלבן, מצא שהשכבה הקדומה ביותר, אותה תיארך לתקופה האומיית, נבנתה על "חול דק ונקי". תמונה דומה התבררה בכל החפירות האחרות בסביבה זו. אנדרו פיטרסן, שערך שורה של סקרים ארכאולוגיים על-קרקעיים ותת-קרקעיים מציין אף הוא שהעיר "הוקמה על אתר בתולי בו לא היה יישוב קדם-אסלאמי". גם בחפירה נרחבת ביותר, שנערכה בשנים 2002–2003, בשטח גדל ממדים מדרום למסגד הלבן, נמצאו השכבות המוסלמיות כאשר מתחתן חול נקי ללא כל סימני בנייה.
בספרות המקצועית מצוינת בדרך כלל השנה 716 כשנת ייסודה של רמלה, אלא שבזמן מותו של אחיו הבכור, הח'ליף אל וליד, בתאריך 24 בפברואר 715, מצוין במקורות הערביים שסלימאן שהה ברמלה.[8]
בהסתמך על כך, נראה כי העיר נוסדה קודם לכן, אך המקורות סותרים זה את זה ולכן לא ניתן לדעת את שנת ההקמה המדויקת. פתרון אפשרי לבעיה הוא להניח שהעיר נבנתה בשלבים ולפיכך לא ניתן להצביע על שנה מדויקת. אריה חורשי כותב כי התחלת הבנייה של העיר הייתה בשנת 710.[9] לפי בלדאד'ורי (כתאב אלפותוח) בנה סלימאן תחילה את הארמון ששימש כבית המושל ומייד אחר כך את בית הצבעים (אשר ככל הנראה אכלס יהודים),[10] ובסמוך לו ובמרכזו חפר בארות מים מתוקים. כמו כן הקים מסגד, שלא סיים את בנייתו מאחר שעבר לדמשק, עם מינויו לחליף, בשנת 715.[11] כלומר, בין הקמת ארמון המושל להקמת המסגד עברו חמש שנים, ומכאן ייתכן הבלבול במקורות בעניין שנת ייסודה המדויקת של העיר.
מניתוח תיאורי העיר במקורות נראה שהייתה עיר מתוכננת היטב, ועד כמה שניתן לשפוט מן הכתובים ומחפירות ארכאולוגיות, עלתה רמלה בגודלה, פארה ומורכבותה האורבנית על כל המפעלים האחרים של בית אומיה. הקמתה הייתה כרוכה בהוצאת הון עתק (למפקח על ההוצאות הכספיות מונה נוצרי מהעיר הסמוכה, לוד, בשם בטריק בן אַ-נכּא[12]). מתיאורי עדי ראייה, נראה שלבנייתה נקראו מיטב האדריכלים, המהנדסים ורבי הבנאים בני הדור. קשה להניח שניתן היה לאסוף את האמצעים ואת בעלי הידע הנדרשים, ללא תמיכת השלטון המרכזי. יש לזכור שימיו של אל וליד, אחיו של סלימאן ושליט עולם האסלאם באותן שנים, הצטיינו בתנופת בנייה עצומה. נראה יותר שהקמת רמלה הייתה אחת מיוזמות רבות הקף אלה, ובמובנים רבים הייתה היא גולת הכותרת שלהן.
על פי פרופסור נמרוד לוז ושמעון גת, העיר העתיקה נבנתה במבנה של עיר רומית קלאסית, ולכן היה לה מתווה בנייה מרובע למדי, חומות ושערים.[3]
העיר תחת שלטון בית אומיה
בתקופה האסלאמית בה נבנתה העיר, מקימי העיר המושל סלימאן והח'ליף היו מוסלמים מבית אומיה.[13]
סלימאן עסק בהקמת מספר מבנים שהיוו את המבנים הראשונים של העיר:
הדבר הראשון שנבנה היה הארמון שלו, דהיינו בית המושל וכמו כן בית הצבעים (דאר אל צבאע'ין) שאוכלס על ידי יהודים.[11] במרכז בית הצבעים הוא בנה בור מים לאחסון מי גשמים.[13] ככל הנראה, בית הצבעים נקרא כך משום ששימש לצביעת בדים.[14] לאחר מכן, הוא תכנן לבנות מסגד אך נהפך לח'ליף לפני סיום תהליך הבנייה.[13] בנוסף הוא בנה בארות ותעלה להובלת מים.[13]
במאמרו בנוגע לבלאד א-שאם, מחוז סוריה בתקופת שושלת בית אומיה הראשונה, מוחמד אל מוקדסי מהלל את המסגד שנבנה: "המסגד הראשי של כל רמלה, יותר נהדר ואלגנטי מהמסגד של דמשק, המסגד הלבן".[15] בציטוט אחר אמר כי "אין מיחראב נאה יותר מהמסגד בכל ארצות ערב, חוץ מדוכן התפילה שבירושלים".[16] על פי פרופסור מרים רוזן-איילון ודוקטור יעקב קפלן "המסגד הלבן" המתואר על ידי אל-מוקדסי הוא אותו מסגד שהתגלה בחפירות שערך קפלן בשנת 1984.[17][18]
על פי אל מוקדסי, העיר השתרעה על שטח של מייל מרובע אחד. לפי גת, אל מוקדסי מדבר על מייל מרובע רומי, דבר המקביל ל-1,470 מטר של ימינו.[19]
העיר נבנתה על מנת לשמש כעיר הבירה של ג'ונד פלשתינה ומושב המוסדות המנהלים של האזור היה ברמלה. ארמונו של סולימאן שימש כבית הפרלמנט ונבנה במוקד העיר על מנת להביע את משמעותו הסמלית בחשיבותו לפני העיר.[20]
מסעות הצלב
העיר העתיקה של רמלה נפגעה כמעט מכל מסעות הצלב. מסע הצלב הראשון שנערך על ידי האפיפיור אורבנוס השני ב-1096 כלל את רמלה, ביחד עם כל האזור לצפונה ולמזרחה, עד ירדן.[21] רמלה נכבשה בשנת 1099. הצלבנים חזקו וביצרו את העיר, וקראו לה "ראמס" (Rames). עם הגעת הצלבנים, תושבי העיר ברחו ככל הנראה לאשקלון העתיקה. הצלבנים הדפו בהצלחה ניסיונות כיבוש מחדש של השושלת הפאטימית ששלטה בארץ ישראל באותו זמן.[21] במסע הצלב השלישי שנערך על ידי פרידריך ברברוסה, העיר נחלקה לשנים - אזור נוצרי ואזור מוסלמי. האזור הנוצרי נהפך לחלק מ"ממלכה צלבנית" בין רמלה לירושלים בשנת 1299, הממלכה שרדה לזמן קצר עד הכיבוש מחדש על ידי המצרים (הפאטימים).[21]
אתרים
השווקים
השווקים בעיר העתיקה של רמלה ידועים במיוחד בשל הסחורה הייחודית בהם. ההיסטוריון הערבי אל-מוקדסי ציין במיוחד את מגוון הפירות עסיסיים הייחודיים בשווקים וכן את הבצק.[22] העיר מתוארת כבעלת ארבעה שווקים בהם נמכרים בצלים, כותנה, ירקות, חיטה, עץ ועוד.[22]
בתי הקברות
בחפירות שנערכו צפונית לאל - רמלה התגלו קברים מהתקופה האסלאמית המוקדמת. ככל הנראה האזורים הסובבים את מרכז העיר העתיקה שמשו כמקום קבורה באותה עת.[23]
הכנסייה הצלבנית - המסגד הגדול
כנסיית יוחנן הצלבנית או מסגד אל-עומרי, היא כנסייה הנמצאת בלב העיר העתיקה שהוסבה למסגד בתקופת הממלוכית בשנת 1190 לערך.[24] לא ברור מתי הכנסייה נבנתה אך לאחר בנייתה באזור שנת 1190 היא הוסבה למסגד על ידי האיובים למשך זמן קצר ובשנת 1297 היא הפכה באופן מלא למסגד.[24] העיכוב בהסבת המבנה למסגד כנראה מראה על רצון תושבי המקום לשמור על המסגד הלבן כמסגד המרכזי של העיר.[25]
אספקת מים
בעת העתיקה העיר הייתה רחוקה ממקורות מים, לכן בין השאר נבנו בה בורות מים רבים לאגירת מי גשמים, כמו הבור הממוקם במרכז בית הצבעים.[13] לכן, חלק מהדרכים בהן השתמשו מתכנני המים על מנת לשנע מים לעיר היו אמות מים, בחפירות לבניית כביש חוצה ישראל התגלתה אמת מים כזו באורך 150 מטרים. אספקת המים לעיר הביאה לפריחתה ושגשוגה.[26]
בנוסף שמשה בריכת הקשתות הנמצאת מצפון לעיר העתיקה כמקום לאגירת מים. הבריכה נקראת גם "בריכת העזים" על שום שבעבר תושבי המקום נהגו להשקות בה עזים.[27] בניגוד לבארות שנבנו על ידי סולימאן ושאר בארות המים, הבריכה שימשה לאגירת מי תהום ולא מי נגר גשמים.[28]
המסגד הלבן
המסגד הלבן נבנה על ידי סלימאן, בונה ומתכנן העיר. המסגד היה מכוסה בשיש לבן והיה מסגד מפואר ביותר באותה תקופה. עולי רגל מוסלמים ואחרים תארו אותו כמסגד המפואר ביותר בעולם המוסלמי והוא היה המסגד הגדול ביותר בישראל אחרי מסגד אל אקצא.
הכנסייה הפרנציסקנית
הכנסייה הפרנציסקנית היא כנסייה ומנזר הידוע בשם מנזר ניקודמוס הקדוש. הכנסייה מפורסמת בעיקר בשל כך שנפוליאון שכן בה בשנת 1799 ואף ירה במואזין למוות.[29]
הכנסייה מנוהלת על ידי המסדר הפרנציסקני. מגדל הפעמונים המרובע (בתמונה), בנוסף לציור ייחודי של טיציאן, נתרמו בשנת 1849 למסגר ולכנסייה על ידי ספרד.[30]
חמאם רדואן
חמאם רדואן, או חמאם אל-וזירי ,[31] שימש כבית מרחץ ציבורי בתקופה העות'מאנית .[32] תושבי העיר רחצו בחמאם עד תקופת מלחמת העצמאות. כיום החמאם הרוס חלקית ואינו משמש יותר לרחצה.[28]
הכנסייה הארמנית
הכנסייה הארמנית נמצאת ברובע הארמני. אחת לשנה ביום גאורגיוס הקדוש שנקבר בלוד, מתנהל טקס פתוח לציבור בכנסייה בהשתתפות בעלי תפקידים מהכס האפוסטולי הגבוה בירושלים ואישים נוספים בעלי חשיבות בפטריאכיה.[33] כיום הכנסייה אינה פעילה והפעילות בה מתרחשת רק במועדים מסוימים כמו יום ג'רג' הקדוש.[34]
כיום
כיום רמלה העתיקה מיושבת בעיקר על ידי תושבים מוסלמים.[1] בעיר העתיקה גרים כ-2,900 ערבים נכון ל-2019, ורוב הבתים בהם גרים התושבים הם בתים מטים ליפול וישנים המיועדים להריסה.[35] בצמידות לעיר העתיקה ומול המסגד הגדול (אל - עומרי) נמצא שוק הפתוח רק ביום אחד בשבוע, השוק הוא שוק רוכלים נודד המגיע לרמלה רק בימי רביעי.[36]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של רמלה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 זב בלני, רמלה: הווה ועבר, עמוד 15
- ^ קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, עמוד 2
- ^ 3.0 3.1 Material Evidence and Narrative Sources, Interdisciplinary Studies of the History of the Muslim Middle East, עמוד 269
- ^ Material Evidence and Narrative Sources, Interdisciplinary Studies of the History of the Muslim Middle East, עמוד 271
- ^ משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (634–1099), כרך א' - עיונים היסטוריים, אוניברסיטת תל אביב ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור (תל אביב, תשמ"ג-1983), סעיף 116, עמ' 86
- ^ "חולית של מחוזא": ערכין ב:ח, לפי מהדורת צוקרמאנדל, ירושלים, תשכ"ג, עמ' 544; ערכין ב:ה, לפי מהדורת האינטרנט של מכון ממרא
- ^ ר' גיל, ארץ ישראל, סעיף 116 (עמ' 87). אפשרות אחרת היא, לדעתו, שימוש של המסורות המוסלמיות בשם 'רמלה', בירת גֻ'נד פלשתינה, כל אימת שבאו להזכיר את גֻ'נד פלשתינה, אף טרם הקמתה של העיר; או לחלופין בלבול בהגדרת הזמנים.
- ^ גיל, ארץ ישראל, סעיף 116 (עמ' 86). מיכאל אסף, תולדות השלטון הערבי בארץ ישראל, הוצאת דבר, תל אביב, תרצ"ב, עמ' 60–61; ושם בעמ' 293 (הערת שולים 46) מפנה אסף ללוהוזן, המסתמך על טברי כמקור, ולפיו נשבעו לסולימאן כחליף ברמלה, בשנת 715, לפני שעבר לדמשק באותה השנה.
- ^ אריה חורשי, תולדות היהודים בארץ ישראל תחת שלטון המוסלמים, חש"ד (תשל"ו), עמ' 82 ו-93
- ^ חורשי, תולדות היהודים, עמ' 82
- ^ 11.0 11.1 חורשי, תולדות היהודים, עמ' 82
- ^ אסף, תולדות השלטון הערבי, עמ' 123, המסתמך על בלדאד'ורי.
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 Material Evidence and Narrative Sources Interdisciplinary Studies of the History of the Muslim Middle East, עמוד 291
- ^ קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא, עמוד 2
- ^ אל מוקדסי, Best Divisions, עמוד 139
- ^ "ארץ ישראל ואתריה בתיאורי עולי רגל מוסלמים", אריאל, 59
- ^ יעקב קפלן, חפירות, עמוד 144
- ^ מרים רוזן-איילון, המאה הראשונה, עמוד 252
- ^ Material Evidence and Narrative Sources Interdisciplinary Studies of the History of the Muslim Middle East, עמוד 302
- ^ construction of an Islamic city in Palestine, אוניברסיטת קיימברידג', עמוד 43 (באנגלית)
- ^ 21.0 21.1 21.2 International Dictionary of Historic Places: Middle East and Africa, עמוד 608
- ^ 22.0 22.1 construction of an Islamic city in Palestine, אוניברסיטת קיימברידג', עמוד 37 (באנגלית)
- ^ construction of an Islamic city in Palestine, אוניברסיטת קיימברידג', עמוד 38 (באנגלית)
- ^ 24.0 24.1 פרינגל, "Ramlah", עמוד 185
- ^ Egypt and Syria in the Fatimid, Ayyubid, and Mamluk Eras III: Proceedings of the 6th, 7th and 8th International Colloquium Organized at the Katholieke Universiteit Leuven in May 1997, 1998, and 1999, עמוד 350
- ^ קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא, עמוד 11
- ^ nine top off the beaten path places to visit in israel
- ^ 28.0 28.1 גלובס - שימור רמלה שלא הכרתם מחכה להחשף
- ^ משה גלעד, טיול || כשנפוליאון יכבוש את רמלה, באתר הארץ, 20 בינואר 2012
- ^ "The Franciscan Church in Ramla | The Jerusalem to do guide - AAJ". allaboutjerusalem.com. נבדק ב-2016-10-14.
- ^ מידע על חמאם רדואן באתר מלון
- ^ חמאם רדואן - אתר התיירות של רמלה
- ^ הכנסייה הארמנית - אתר התיירות של רמלה
- ^ תגליות - רמלה
- ^ הערבים בערים המעורבות - זרים בביתם, באתר גלובס
- ^ אתר שוק רמלה
