הפארק הלאומי פינדוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארק הלאומי פינדוס
Εθνικός Δρυμός Πίνδου

הפארק הלאומי פינדוסיוונית: Εθνικός Δρυμός Πίνδου), הידוע גם בשם ואליה קלדה (במשמעות "העמק החם" בארומנית), הוא פארק לאומי ביוון, השוכן באזור הררי מבודד בקצה מערב מקדוניה ואפירוס, בחלק הצפון-מזרחי של רכס ההרים פינדוס. הוא הוקם ב-1966 ומשתרע על שטח של 69,270 דונם.[1] אזור הליבה של הפארק ששטחו 33,600 דונם מכסה את רובו של עמק ואליה קלדה והמדרונות של הפסגות שמסביב.[2]

פארק הלאומי משתרע בטווח גובה פני הים של 1,076 מטר עד 2,177 מטר ומאופיין ביערות עבותים של אורן שחור אירופי והדס מצוי, רכסי סלעים, מספר פסגות מעל 2,000 מטר, נחלים זורמים וימאות הרים. האזור נמצא בתוך אזור אקולוגי של יערות מעורבים בהרי פינדוס, והוא חלק מרכס הרי פינדוס.[3] בנוסף, הוא נכלל ברשת האקולוגית המוגנת Natura 2000 והוא אחד משלושת המקומות ביוון המארחים אוכלוסיית דובים חומים.

גאוגרפיה

הפארק שוכן על גבולות מחוז גרבנה ומחוז יואנינה, צפונית לעיר מצובו וקרוב לכפרים בובוסה, פריבולי ומיליאה. אין יישובים או מתקנים בתוך גבולות האזור המוגן.[4][5]

מספר פסגות מגיעות לגובה פני הים של מעל 2,000 מטר; ביניהן אבגו (2,177 מטר), קאקופלברי (2,160 מטר), פלגה (2,159 מטר), טריא סינורה (2,050 מטר) ואפטיה (2,082 מטר).[5]

הרכבים הסלעיים הבסיסיים הם בעיקר ספנטין והם תומכים בטווח מיוחד של צמחים.[4]

אקלים

אקלים הפארק הוא הררי ומשתנה לפי הגובה והמיקום. משקעים שנתיים נעים בין 1,000 ל-1,800 מ"מ, בעוד טמפרטורות חודשיות ממוצעות משתנות בין 0.9 מעלות צלזיוס עד 21.4 מעלות צלזיוס.[6]

ביולוגיה

צמחייה

הפארק הוקם ב-1966 ונחשב לאחד האזורים המוגנים החשובים ביותר לשמירה על המגוון הביולוגי ההררי ועל שלמות המערכת האקולוגית ברמה הלאומית.[7] יערות של אורן שחור אירופי והדס מצוי מכסים את הגבהים התחתונים והבינוניים של הפארק 1,000 עד 1,600 מטר, כאשר חלק מהעצים בני יותר מ-700 שנה.[8] בגבהים גבוהים יותר 1,600 מטר עד 1,900 מטר יערות אורן בוסני דומיננטיים, בעוד שבגבהים הגבוהים ביותר 1,900 מטר עד 2,177 מטר, נמצאים רק סוגים מסוימים של שיחים במרעה אלפיני ללא עצים.[5] בנוסף, המקומות היבשים והחלקים התחתונים של העמק מאופיינים בדומיננטיות של Buxus sempervirens, בעוד שפרטים של Abies borisii-regis מפוזרים בין יערות האורן השחור וההדס.[2]

בסך הכל, תועדו באזור 415 סוגי צמחים ו-86 מיני פטריות. מספר סוגי פרחים מקומיים נחשבים אנדמיים לבלקן, כמו Dianthus deltoides ו-Allium breviradum. מצד שני, צמחים אנדמיים רבים של מרכז וצפון יוון גדלים גם בפארק, כמו Centaurea vlachorum.[9] בנוסף, מינים נדירים של יערות הרי פינדוס, טיפוסיים לשכבות הגאולוגיות התחתונות, הם Minuartia baldacci, Bornmuellera tymphaea, פעמונית, סיגל ו-Silene pindicola.[5] המקומות החשובים ביותר לאיסוף צמחים נדירים הם המדרונות הצפוניים של פסגות אפטיה, פלגה וקפטן קלידי. כל המקומות הללו תלולים מאוד וקשים לגישה של בעלי חיים רועים ולכן התחדשות טבעית של היער באזור מתקדמת כרגיל ורבים מצמחים הנדירים נשמרים. אדמת סרפנטין, הדומיננטית באזור פארק הלאומי פינדוס, גם תורמת לצמיחתם של מינים נדירים של צמחים אנדמיים.[2]

חי

פארק הלאומי הוא אחד משלושה אזורים ביוון המארחים אוכלוסיית דוב חום אירופיים,[10] המהווה מין בעל עדיפות שימור.[11] האזור עצמו מכונה גם "פארק הדובים".[12] יונקים גדולים נוספים החיים בפארק הם שונר, אייל הכרמל וחתולי בר,[5] כאשר האחרונים נמצאים באזור יער פלגה.[13] בנוסף, זאבים, דלק הסלעים, חזיר ברים וסנאים אדומים נוכחים באזור לאורך כל השנה.[14] מצד שני, הצפיר האלפים, מין אנדמי בלקני, נמצא בחלקים התלולים והסלעיים של הפארק, וכן באזורים עם יערות הדס. צפיפות אוכלוסייתו משתנה בין 3–5 ואף 20 פרטים לכל 1,000 דונם, תלוי בתפוקת בית הגידול.[15] שלושת הנחלים הקטנים החוצים את אזור הפארק בעלי מים צלולים מאוד והם בית גידול משומר היטב ללוטרה.[15]

באזור הפארק הלאומי דווחו על עד חמישה סוגי עטלפים, כאשר הנפוץ ביותר הוא רמשן לילי.[5] בנוסף, הוא מספק מחסה ליותר מ-80 מיני ציפורים,[8] כגון 10 סוגי ציפורים נדירות כולל עיט שמש, עיט זהוב, נץ קצר-אצבעות והבז צוקים, מה שמעיד על חשיבותו האורניתולוגית של האזור.[16] אחת הציפורים הנדירות שנמצאות בפארק היא צחיחנית החרמון הנמצאת במרבצים האלפיניים, והחנקן גדול, המהגר בקיץ מאפריקה. היערות הצפופים והבוגרים של האזור מארחים שמונה סוגי דרורים, כולל נקר שחור.[5]

ניהול

ההרים בפארק הלאומי פינדוס

מאז 2003, הפארק נמצא תחת סמכות הניהול של 'גוף ניהול פינדוס הצפונית'.[17] גוף זה אחראי לניהול האקולוגי של אזור גדול בהרבה הכולל שמונה אזורים מוגנים ביוון, גם חלק מ-Natura 2000,[7] יוזמה של ממשלות האיחוד האירופי שמטרתה להגן על בתי גידול ומינים מאוימים ביותר ברחבי אירופה.[18] 'גוף ניהול פינדוס הצפונית', יחד עם שירות היערות המקומי, אחראים לוויסות פעילויות אנושיות ושמירה על הערך האקולוגי של האזור המוגן. עם זאת, מטרה זו לא הושגה עקב חוסר במומחיות ותוכנית ניהול מבוססת מדע. קיים צורך גדול לבצע מחקר מכוון לשימור שיכול להתורגם ישירות להצעות ניהול מעשיות.[7]

הליבה של הפארק הלאומי הוכרזה כאזור 'מילואה ביוגנטית' על ידי מועצת אירופה שבו אסורות פעילויות אנושיות כמו כריתת עצים, רעייה, ציד, דיג וגישה ברכב. באזור החיץ של הפארק הפעילויות גם כן נשלטות בדרך כלל.[6] הסכנה החמורה ביותר שפארק זה עמד בפניה בעבר היו שרפות נרחבות שנגרמו על ידי מגדלי בקר ליצירת מרעה. השרפות הללו הרסו חלקים גדולים של יערות האורן השחור. עם זאת, מאז 1960 לא אירעה שרפה בשל שיפור באמצעי ההגנה על ידי פתיחת דרכים רבות ביער. בנוסף, נבנה עמדת תצפית ליד פסגת אבגו.[15] איום פוטנציאלי על הפארק הוא יוזמה ממשלתית להסטת נהר ארקודורמה לבניית תחנת כוח הידרואלקטרית. יוזמה זו תשפיע לרעה על הפארק שכן חלק גדול משטח היער הקיים יכוסה במים, מה שיוביל להפחתת אזור הליבה. סכנה נוספת היא הלחץ הגבוה של רעייה באזור הליבה,[1][12][15] בעוד שמספר יחידות ייצור פחם קטנות בקצוות הפארק עוררו חששות רבים.[19]

פנאי

פארק הלאומי פינדוס נחשב לאחד הפארקים הלאומיים הפחות מבוקרים וידועים באירופה והוא אינו מסומן מהכבישים הראשיים של האזור.[4] האזור מציע הזדמנויות לטיולים רגליים עם דרכי עפר במצב טוב למעט בחורף. הפארק נגיש ביותר מהצפון, מכפר פריבולי, ויש גם מסלול מהצד המערבי, ליד מיליאה.[20] אתר טיפוס ממוקם ליד פסגת מברובוני, בגובה 1,950 מטר, המשמש כבסיס אידיאלי לטיולים באזור הפארק.[8] על פי החקיקה המקומית, איסוף כל סוג של אורגניזם אסור, בעוד שהתמקמות ושהייה באזור הליבה של הפארק לאחר שקיעת השמש אסורים. מגבלות נוספות כוללות הדלקת אש, בעוד שפעילויות כמו קיאק וראפטינג דורשות אישור מיוחד משירות היערות המקומי.[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "GR068 Valia Calda (Pindos National Park)" (HTTP). Hellenic Ornithological Society. נבדק ב-2010-08-09.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Natura 2000: עמ' 9
  3. Pindus Mountains mixed forests | Ecoregions | WWF, World Wildlife Fund (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Gibbons (2003): עמ' 42
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 Alfastar Hellas S.A., Valia Calda Refuge - Pindos National Park (Valia Calda), www.katafigiovaliacalda.com (ארכיון)
  6. ^ 6.0 6.1 Kati 2009: עמ' 3
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Kati 2009: עמ' 2
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 http://www.nomioan.gr//docs/Tourism/presentation%20En.pdf, www.nomioan.gr (באנגלית) (ארכיון)
  9. Tsunis 1988: עמ' 1
  10. "Bear newsletter" (PDF). WWF-life. p. 3. אורכב מ-המקור (FTP) ב-2011-07-27. נבדק ב-2009-05-10.
  11. "Sustainable Management and Development of Mountainous and Island Areas" (PDF). Department of Forestry and Management of the Environment and Natural Resources. Democritus University of Thrace. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-07-21. נבדק ב-2009-07-21.
  12. ^ 12.0 12.1 Susan Baker, Kay Milton, Steven Yearley, Protecting the Periphery: Environmental Policy in Peripheral Regions of the European Union, Psychology Press, 1994, מסת"ב 978-0-7146-4584-1. (באנגלית)
  13. Tsunis 1988: עמ' 3
  14. Gibbons (2003): עמ' 43
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 Natura: עמ' 10
  16. Tsunis 1988: עמ' 2
  17. Natura 200: עמ' 14
  18. About | Natura 2000 Networking Programme, www.natura.org
  19. F.A. Batzias, C.G. Siontorou, Measuring Uncertainty in Lichen Biomonitoring of Atmospheric Pollution: The Case of $\hbox{SO}_{2}$, IEEE Transactions on Instrumentation and Measurement 58, 2009-09, עמ' 3207–3220 doi: 10.1109/TIM.2009.2017162
  20. Gibbons (2003): עמ' 44

ביבליוגרפיה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הפארק הלאומי פינדוס41538964Q1989158