הקרב על אימפאל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקרב על אימפאל
इम्फाल का युद्ध
מערכה: המערכה על בורמה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Gurkhas advancing with Lee tanks to clear the Japanese from Imphal-Kohima road.jpg

טנקים בריטים מתקדמים כדי לפנות את היפנים מכביש אימפאל-קוהימה בצפון מזרח הודו הבריטית.
תאריך התחלה: 8 במרץ 1944
תאריך סיום: 3 ביולי 1944
משך הסכסוך: 16 שבועות ו־6 ימים
קרב לפני: מבצע או-גו
קרב אחרי: המצור על מיטקינה
מקום: אימפאל
עילה: פלישה יפנית לתוך הראג' הבריטי
תוצאה: ניצחון יפני טקטי, ניצחון אסטרטגי של בעלות הברית
שינויים בטריטוריות: כיבוש זמני של מזרח בנגל בידי האימפריה היפנית
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית

מפקדים

הצבא הקיסרי היפניהצבא הקיסרי היפני מסקאזו קוואבה
הצבא הקיסרי היפניהצבא הקיסרי היפני רנייה מוטגוצ'י
1931 Flag of India.svg סובהאז צ'נדרה בוסה

בריטניהבריטניה ויליאם סלים
בריטניהבריטניה ג'פרי סקונס
בריטניהבריטניה ג'ק בולדווין

אבדות

54,879 הרוגים ופצועים

12,603 הרוגים ופצועים

הקרב על אימפאלהינדי: इम्फाल का युद्ध, באנגלית: Battle of Imphal, ביפנית: インパール作戦) היה ניסיון של הצבא היפני הקיסרי לפלוש לתוך הראג' הבריטי במסגרת המערכה על בורמה, הזירה הדרום-מזרח אסייתית במלחמת העולם השנייה. הפלישה נמשכה בין מרץ ליולי 1944 והכוחות היפנים הצליחו להביס את המוצבים של בעלות הברית באימפאל אך לבסוף היה עליהם לסגת משטחי הודו הבריטית עקב אבדות קשות. ביחד עם ההפסד היפני במהלך הקרב על קוהימה נוצר מהפך במערכה על בורמה לטובת בעלות הברית.

רקע

בקיץ 1943 החלו הכוחות הבריטיים לשלוט בשמיים במערכה על בורמה עם מטוסי חיל האוויר המלכותי (RAF) שהתבססו בראג' הבריטי. אמנם לאימפריה היפנית לא היו שום תוכניות מסודרות לפלוש להודו הבריטית, אך סגן גנרל רנייה מוטגוצ'י מהארמייה ה-15 היפנית ידע כי מתקפה על הודו היא הדרך היחידה שהוא יכול לחסל את האיום האווירי. שליטה בצפון מזרח הודו נועדה גם בכדי ליצור אזור חוצץ בין הודו ובורמה שיאפשר להסדיר ממשלת בובות יפנית בבורמה.

אימפאל היא בירת מדינת מניפור שבצפון מזרח הודו ושוכנת בתוך מישור שדרכו נע הצבא היפני לתוך הודו. בנוסף, לו היפנים ישלטו בצפון מזרח הודו תנותק דרך בורמה שהעבירה אספקת נשק לסין במלחמתה של זאת נגד יפן. מהצד השני התוכניות הבריטיות לפלוש לבורמה הסתמכו על אימפאל כנקודת מוצא של חיילי חי"ר לתוך בורמה, באותו מקום שגם מוטגוצ'י כיוון לפלוש אליו. הפלישה של הארמייה ה-15 תחת מוטגוצ'י להודו נדחתה במקור על ידי הממונים עליו, אך מה שבסופו של דבר הפך למבצע או-גו אושר על ידי צבא המשלוח הדרומי והמטה הכללי הקיסרי בטוקיו, בירת האימפריה היפנית, במרץ 1943.

בתחילת ינואר 1944 ראש ממשלת יפן, הידקי טוג'ו אישר את התוכניות למבצע או-גו, פלישה יפנית לתוך צפון מזרח הודו.

הפלישה היפנית

העיר אימפאל הוגנה על ידי הקורפוס הרביעי ההודי בפיקודו של ג'פרי סקונס, שדיווח לממונה עליו, סגן הגנרל ויליאם סלים. בתחילת מרץ סלים ביקש מהממונים עליו להקצות דיוויזיה נוספת להגנת קושימה ודיספור, שתי ערים במזרח הודו הבריטית בקירוב לגבול. בסופו של דבר ניתנו לכוחותיו רק שני רגימנטים של כוחות צנחנים הודים.

ב-7 במרץ רגימנט מהדיוויזיה ה-33 היפנית חצה את נהר מניפור בבורמה לעבר הגבול הבורמזי-הודי. למחרת חיילים יפניים פתחו במתקפה גדולה מעבר לנהר צ'אנדווין בבורמה לכיוון אימפאל בעוד רגימנט נוסף מהדיוויזיה ה-33 היפנית חצה את נהר מניפור בבורמה לעבר הגבול.

ההתקדמות לאימפאל

כאשר התקיפו הכוחות היפניים, סלים וסקונס ניסו להעביר את הכוחות הללו מעמדותיהם הקדמיות חזרה למישורים ליד אימפאל, ואילצו את היפנים להילחם עם קו אספקה ​​מתוח יותר, אך כוחותיו של סקונס הגיבו מאוחר מדי; בעוד שהמתקפה היפנית החלה כאמור בחציית נהר צ'אנדווין ב-8 במרץ, סקונס לא נתן את הפקודה לסגת לעבר אימפאל עד 13 במרץ. כתוצאה מכך, הדיוויזיה ה-17 ההודית לא הספיקה לסגת עם כלל האספקה ואפשרה לחלק מאספקת הנשק ​​שלה להילכד על ידי היפנים. עם זאת, הרגימנט ה-214 של הדיוויזיה ה-17 החל במתקפת נגד בהצלחה באגף הכוחות היפנית במהלך 18 במרץ, ואפשר לדיוויזיה להשיג בחזרה חלק מהאספקה ​​שנתפסה ולסגת בבטחה לאימפאל עד 4 באפריל 1944.

ב-14 במרץ ויליאם סלים ביקש מלואי מאונטבאטן להסיט מטוסים שהוקצו במקור להסדר השליטה האווירית מעל בורמה חזרה אל מזרח הודו ולהביא כוח אדם וציוד לאימפאל. מאונטבאטן הסכים והפנה 30 מטוסי תובלה כדי להביא את הדיוויזיה החמישית ההודית לאימפאל ודיספור (בירת מדינת אסאם). בערב היום הבא, לאחר רדת החשכה, חצתה הדיוויזיה ה-15 היפנית את נהר צ'אנדווין לכיוון הודו כחלק מהגל השני של המתקפה היפנית.

הכוחות היפנים החלו בהתקדמות ממושכת לעבר אימפאל, ב-25 במרץ הכוחות היפנים תקפו את עמדות בעלות הברית בסנגשאק, ליד אימפאל. בינתיים, לואי מאונטבטן דרש העברת כוחות למערכה במזרח הודו מהמטות הכלליים של האימפריה הבריטית וארצות הברית, בקשה שלא נענתה. יומיים מאוחר יותר הרגימנט ה-58 היפני פתח במתקפה כוללת על סנגשאק. מייג'ור גנרל מקסוול הופ-תומפסון, מפקד כוחות בעלות הברית המגנים, הורה על נסיגה מסנגשאק בשעה 18:00 בערב. באותו יום ביקש ויליאם סלים מהדיוויזיה השנייה הבריטית לעזור בהגנה על דיספור הסמוכה.

ב-29 במרץ כוחות יפניים חתכו את הדרך בין אימפאל לקוהימה, מזרח הודו הבריטית. בינתיים, המטות האנגלו-אמריקאים המשולבים חזרו בהם מההחלטה שהתקבלה קודם לכן לא לענות לדרישת מאונטבטן והפנו מטוסי תובלה נוספים מהמערכה במזרח התיכון (שנוצחה באותה העת בידי בעלות הברית) למערכה על בורמה. שליחת המטוסים הייתה בהמשך לבקשתו של לואי מאונטבאטן לעזור בהגנה על אזור אימפאל בהודו. למחרת הטילו היפנים מצור על אימפאל ובתוך מספר ימים החריפה החזית לשדה קרב בוער. הכוחות היפנים שלחו מתקפה אחר מתקפה אחר הכוחות הבריטים באזור ושלחו חלק מכוחותיהם לנתק את האספקה הבריטית בעזרת כיבוש קוהימה עד סוף אפריל.

הסדר קו האש

ב-15 באפריל הגיעה הדיוויזיה הבריטית השנייה שהייתה באימונים בדרום הודו עד כה לדיספור הסמוכה לקוהימה. הכוחות הטריים הקלו על הבריגדה ההודית ה-161, שכוחותיה אז נחו במשך שלושה ימים לפני שיצאה למתקפת נגד לכיוון קוהימה. כשהמצור על קוהימה החל ב-20 באפריל, הכוחות הנכנסים היו בהלם ממה שהם היו עדים. הכפר נחרב לכדי הריסות וקירות הבתים היו מרוססים בירי.

ב-1 במאי 1944, החיילים ההודים החזיקו בקו האש על אף כוחה של המתקפה היפנית, וסקונס יכול היה בנקודה זאת להעלות לדיון את הרעיון של מתקפת נגד, במיוחד עם הגעתה של הבריגדה ה-33 של הדיוויזיה השביעית ההודית ב-4 במאי. אף על פי שקו האש היפני היה קשה לשבירה, האספקה שלהם הייתה מועטה עם מתיחת קו האספקה. הבריגדות היפניות לא קיבלו אספקה ​​מספקת, כולל מזון, ובריאות החיילים הלכה ונפגעה באופן מסוכן עקב תת-תזונה. במצב חלה תפנית גרועה עוד יותר בשביל היפנים ב-12 במאי, כאשר הבריגדה ה-114 ההודית הגיעה סמוך לקוהימה. כוחות בריטים והודים בקורפוס ה-33 בפיקודו של מונטאגו סטופפורד, תקפו דרומה מקוהימה לכיוון אימפאל. הכוחות היפניים, למרות התנאים הקשים שנמצאו בהם, נלחמו בעוז. אף על פי כן, הכוחות היפניים גורשו מאזור קוהימה עד סוף מאי ובהמשך בקושי הצליחו להחזיק את קו האש במשך זמן ממושך. חיל האוויר המלכותי הגדיל את מעורבותו, והחלו הפצצות טקטיות אשר פגעו קשות במורל היפני שכבר דשדש.

ב-25 במאי דיווחו חיילים יפנים ליד קוהימה כי אלא אם כן יועברו אספקות מזון מספקות, הכוחות שם לא יוכלו להחזיק מעמד עד 1 ביוני; למעשה, הגנרל היפני סאטו איים כי הוא לא יציית לפקודות ישירות וייסוג אם לא תחל אספקה ​​לזרום לעבר הכוחות. ב-30 במאי מייג'ור גנרל נובו טנאקה ביטל את התוכנית היפנית למתקפה שנייה באזור אימפאל לאחר שספג הפסדים כבדים. מצפון לקוהימה, מתקפת הנגד של הדיוויזיה השביעית ההודית על גבעת דייר, גבעת פימפל וגבעת העץ הגדולה, שהחלה ב-24 במאי, נהדפה עם נפגעים כבדים. אף על פי ששני הצדדים ספגו אבדות קשות, מצבם של הכוחות היפנים היה קשה יותר מכיוון שמתחו את קווי האספקה שלהם. למחרת, החלה נסיגה של הכוחות היפנים ליד קוהימה דרומה, לעבר קווי האספקה.

הוקר הוריקן מחיל האוויר המלכותי מפציץ עמדות יפניות בצד הבורמזי של הגבול עם הודו.

ב-2 ביוני שינה מייג'ור גנרל נובו טנאקה את תוכניתו ולמרות כל הציפיות הורה למתקפה מרכזית אחרונה על אימפאל. בתוך חמישה ימים התנגשו הכוחות במאבק עקוב מדם בנינטוגוקונג, בפרברי אימפאל. העליונות הטכנולוגית והאווירית של הכוחות הבריטים עלתה למתקפה היפנית באבדות קשות. היפנים המשיכו במתקפה לאורך רוב חודש יוני, התקדמותם הייתה אטית מאוד ומורל החיילים ירד בהדרגה. לבסוף הכוחות ההודים השיבו לידיהם את מסילת האספקה קוהימה-אימפאל במהלך 22 ביוני והמתקפה היפנית נכשלה עם העברת אספקה ותגבורת לכוחות ההודים והבריטים.

ב-12 ביוני, במהלך הקרב רובאי ממוצא אתני בהוטי בשם גנג'ו לאמה מצבא הודו הבריטית, באמצעות משגר נגד טנקים, הפיל שני טנקים יפניים בעודו תחת ירי מקלע כבד בפרברי נינגטוקונג, מדינת מניפור, מזרח הודו. הוא המשיך להילחם גם לאחר שנפצע בכפות ידיו והוענק לו על פועלו עיטור צלב ויקטוריה. ב-3 ביולי לאחר שקיעת השמש פשטו חיילי קומנדו יפנים על שדה תעופה בריטי ליד אימפאל והשמידו שמונה מטוסים של חיל האוויר המלכותי אשר חנו במקום.

סיום המתקפה

הדיוויזיה ה-33 היפנית, בפיקודו של סגן גנרל נובואו טאנאקה בעזרת התגבור של רגימנטים מהדיוויזיות ה-53 וה-54, המשיכה להפעיל לחץ על הכוחות ההודים למרות הכישלונות האחרונים. הדיוויזיה ה-33 כמעט פרצה את קו האש שקבעה הדיוויזיה ה-17 ההודית בבישנפור, אך בסופו של דבר היפנים ספגו אבדות כה קשות עד שהמתקפה בוטלה על ידי מפקד החזית, גנרל מסקאזו קוואבה, ב-3 ביולי 1944. למעשה, בשלב זה, יחידות יפניות רבות לא היו כשירות ללחימה עקב אי ציות לפקודות מלמעלה, חלק עקב אי יכולת, חלק מבעיות לוגיסטיות וחלק עקב פציעות חמורות של חלק נרחב מהחיילים. בחוסר רצון, מוטגוצ'י קרא לשרידי כוחות הדיוויזיה ה-33 היפנית לסגת מאימפאל, חזרה לבורמה. התבוסה היפנית באימפאל וקוהימה ייצגה את התבוסה הגדולה ביותר בתולדות הצבא היפני הקיסרי עד לנקודה זאת. מתוך 65,000 החיילים שהוקצו תחילה למתקפה, 30,000 נהרגו, 23,000 נפצעו ו-600 נפלו בשבי. בעלות הברית ספגו 17,500 הרוגים בהשוואה. הקרב סימן את סיום ההתקדמות היפנית במערכה בדרום-מזרח אסיה.

מורשת

כישלון המתקפה היפנית מנע כל אפשרות של התפשטות יפנית לתוך הראג' הבריטי. במהלך המאבק השתתפו לצד היפנים כוחות הלגיון ההודי מתנועת "הודו החופשית", תנועה הודית פנאטית קיצונית תחת סובהאז צ'נדרה בוסה ששיתפה פעולה עם מדינות הציר בשביל לשחרר את תת-היבשת ההודית משלטון האימפריה הבריטית ולהשליט עליונות הינדית לאומנית מעל האומה העצמאית שפעלו ליצור. מתוך 50,000 חיילי הלגיון ההודי שלחמו ביחד עם הכוחות היפנים היו לערך 15,000 אבדות סך הכל.

הניצחון של בעלות הברית באימפאל וקוהימה אפשר לחיל האוויר המלכותי להמשיך בפעילותו התקינה ולהפעיל לחץ אווירי על כוחות יפניים בבורמה. דרך בורמה אשר דרכה הועברה אספקה מהודו לסין במלחמתה של האחרונה נגד היפנים החלה לפעול מחדש עם הגנה אווירית מרובה. חיל האוויר המלכותי תרם רבות גם לקרב באופן ישיר מכיוון שמטוסי חיל האוויר העבירו את רוב האספקה ​​שהכוחות הבריטיים וההודים נזקקו לה; חיל האוויר המלכותי הטיס 19,000 טונות של אספקה ​​ו-12,000 איש לאזור קוהימה-אימפאל והטיס 13,000 נפגעים ו-43,000 אזרחים למקום מבטחים בעת הקרב.

ראו גם

קישורים חיצוניים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0