הרב אביגדור שנפלד
הרב ד"ר אביגדור שנפלד (לעיתים: שיינפלד, בלעז: VIiktor Schönfeld; ה'תרמ"א, א' בטבת ה'תר"ץ; אוקטובר 1880 – 1 בינואר 1930) היה רב אנגלי, איש חינוך ומחבר ספרים, מראשי ומייסדי תנועת המזרחי באנגליה והמנהל הראשון של רשת בתי הספר שלה בארץ ישראל, מייסד ומנהל התאחדות קהלות החרדים בלונדון (ה-UOHC), ועוד.
ביוגרפיה
נולד בשנת ה'תרמ"א (אוקטובר 1880) בשאטה שבהונגריה לאביו ר' יעקב (נפטר בשנת ה'תרפ"א).[1] משפחתו מיוחסת לרבי עקיבא אייגר וחתנו החתם סופר. קיבל חינוך תורני וכללי. למד אצל הרב יצחק שווייגר בטופולצ'אני ואחר כך אצל הרב שמחה בונם סופר בישיבת פרשבורג, שם גם נסמך לרבנות. במקביל השלים את בחינות הבגרות בגימנסיה המקומית. למד חינוך באוניברסיטת גיסן ואוניברסיטת וינה והשלים דוקטורט. באותה עת היה מראשי ועד הפעולה של האגודה הציונית "אהבת ציון".[2]
שימש שנה כרב בית הכנסת "מונטיפיורי" בווינה.[3]
בלונדון
בשנת ה'תרס"ט (1909), בגיל 29, היגר לאנגליה וכיהן ברבנות בלונדון כרב הראשון ב"נורת' לונדון בית מדרש", קהילה שייסדו משפחות חרדיות מהונגריה וגרמניה (בין המייסדים – מיכאל לוי, חתנו של רש"ר הירש),[4] ואשר נקראה לימים תחת הנהגתו "קהילת עדת ישראל". הקים מפעלי חינוך לנוער ו"חברת בן זכאי" לצעירים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה סייע בהשגת אוכל כשר לשבויי מלחמה וכן ליהודים ששירתו בצבא הבריטי, ביניהם מבני קהילתו.
בתנועת המזרחי
לאחר פרסום הצהרת בלפור, לצד הרב ד"ר יוסף צבי הרץ, היה ממייסדי תנועת המזרחי באנגליה ושימש כראש הוועד הזמני המרכזי שלה בלונדון.[5] בינואר 1920 (ה'תר"ף), בוועידה העולמית של המזרחי באמסטרדם, נבחר לשמש חבר המרכז העולמי של התנועה.[6] באותה שנה השתתף בכנס יסוד של אגודות המזרחי שנערך בקושיצה.[7]
בתחילת שנת ה'תרפ"א (1920), עם העברת המרכז העולמי של המזרחי לירושלים, התפטר מכהונתו במרכז, עלה לארץ ישראל ועמד בראש רשת בתי הספר של התנועה בארץ.[8] לימד תקופה בבית המדרש למורים של המזרחי. כעבור כשנה – משלא נתמלאה דרישתו לביטול הסכם שערכה תנועת המזרחי למימון מוסדות החינוך מכספי קרן היסוד, וכן משמאמציו לחיזוק הקשר בין המזרחי ובין אגודת ישראל לא עלו יפה – התפטר מתפקידו ושב ללונדון ל"עדת ישראל".[9]
על השתתפותו של הרב שנפלד בוועידת המזרחי באמסטרדם כתב הרב מאיר בר-אילן, מראשי התנועה:
הרב שנפלד היה איש חדש בתוך המחנה, במידה מסוימת אדם שעמד מן החוץ, במחנה המתנגד. אבל מיד בכניסתו עשה רושם באישיותו, בפיקחותו, בכוח דיונו ובבור־לבו. אף היה נואם מצוין, והשפה הגרמנית, שהיתה על פי רוב מדוברת ונשמעת באותה אסיפה, שגורה היתה בפיו. וכשעמד על בימה גבוהה, כמו שהיה מסודר שם, השפיע גם בקומתו ובמראה פניו. הוא היה אחד הכוכבים, שעלה על שמי ה"מזרחי" ודעך שלא בעתו.
— מוולוז'ין עד ירושלים, כרך ב, תל אביב ת"ש, עמ' 585–586
התאחדות קהלות החרדים (ה-UOHC)
לאחר סיום תקופתו בתנועת המזרחי פרש שנפלד מן העיסוק הפוליטי והתמקד בעבודת החינוך באנגליה ובלונדון עירו, בין השאר באמצעות הקמת מרכזי חינוך סמוך לבתי הכנסת ברחבי המדינה, על פי גישת תורה עם דרך ארץ.[10] בשנת ה'תרפ"ו (1926) הקים את התאחדות קהלות החרדים בלונדון (ה-UOHC). כן ייסד את "איגוד ארגוני הנוער האורתודוקסי" בלונדון ועסק בחיזוק שמירת השבת.
במסגרת איחוד קהילות החרדים תכנן הקמת רשת בתי ספר תיכוניים יהודיים, ובחודשי חייו האחרונים הקים בצפון לונדון את בית הספר הראשון במתכונת זו.[11] מפעליו החינוכיים השפיעו מאוד והיו חלוציים בזמנם. הרב בנימין זאב יעקבזון טען כי במבט רחב הרב ד"ר שנפלד ”ייסד בכוחו הגדול את האורתודוכסיה האנגלית”.[12] הוציא לאור ספר ללימוד השפה העברית בשם "שפת משה", שנפוץ מאוד באנגליה ואשר תורגם גם לצרפתית. כתב גם שירה בעברית ובגרמנית.
הרב ד"ר שנפלד נפטר בדמי ימיו, בא' בטבת ה'תר"ץ (1 בינואר 1930), בהיותו כבן 50. בהלווייתו השתתפו המונים, ביניהם הרב צבי הירש פרבר, צירי הפרלמנט האנגלי, ראשי בתי הכנסת בלונדון ועוד.[13]
חיים אישיים
נישא לרחל לאה (אלה) לבית שטרנברג. בנו, הרב ד"ר שלמה שנפלד (אנ') (ה'תרע"ב-ה'תשמ"ד; 1912–1984), ירש את מקומו בהנהלת התאחדות קהלות החרדים בלונדון (ה-UOHC). בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה הציל במסירות נפש מאות יהודים.[14]
לקריאה נוספת
- הרב אליעזר מאיר ליפשיץ, 'ד"ר אביגדור שינפלד ע"ה', בתוך: כתבים, כרך ג, ירושלים תשי"ז, עמ' רפט-רצ[15]
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק, 'הרב ד"ר אביגדור שנפלד', בתוך: מאמרי הראיה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 389–390 [פורסם לראשונה בההד [ה,ו], תר"ץ]
- גאולה בת יהודה, 'שיינפלד אביגדור', בתוך: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ה, ירושלים תשמ"ג, עמ' 771–772
קישורים חיצוניים
- אביגדור שנפלד (1880-1930) – חיבוריו בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ אגרות הרב מאיר בר-אילן, כרך א, עמ' 110.
- ^ ערים ואמהות בישראל כרך ז – ברטיסלבה (פרשבורג), יהודה ליב מימון (עורך), ירושלים תש"ך, עמ' 118, 121.
- ^ ראו: שלמה שפיצר, קהילות אוסטריה, ירושלים תשע"ז, עמ' 202.
- ^ ראו: הרב ד"ר ישעיה ישי גרינפלד, ד"ר יצחק לוי ז"ל, בתוך: המעין [יד,ב], טבת תשל"ד, עמ' 79.
- ^ מצפה – שנתון "הצופה" לשנת תשי"ג, ירושלים תשי"ג, עמ' תצג-תצה; אגרות הרב מאיר בר-אילן, כרך א, נתנאל קצבורג (עורך), רמת גן תשל"ו, מבוא עמ' 29.
- ^ אגרות הרב מאיר בר-אילן, כרך א, עמ' 117
- ^ ערים ואמהות בישראל כרך ז – ברטיסלבה (פרשבורג), יהודה ליב מימון (עורך), ירושלים תש"ך, עמ' 141.
- ^ ראו: אגרות הראיה ד, מכון הרצי"ה תשע"ח, עמ' רפה-רפו; גאולה בת יהודה, הרב מימון בדורותיו, ירושלים תשל"ט, עמ' 252–253.
- ^ יהודה קיל, 'שבעים שנה לחינוך הדתי־לאומי בישראל', בתוך: ספר הציונות הדתית, כרך ב, עמ' 10.
- ^ אהרן סורסקי, תולדות החינוך התורתי, בני ברק תשכ"ז, עמ' קכט-קל.
- ^ ד"ר צבי א. קורצוייל, בתי הספר היהודיים באנגליה בקו עלייה, הצופה, 22 באוקטובר 1954
- ^ בנימין זאב יעקובזון, זכרונות, ירושלים תשי"ג, עמ' 146.
- ^ אבדות – אנגליה, בתוך: שערי ציון [י, א-ד], תשרי-טבת תר"ץ, עמ' קח.
- ^ בנימין זאב יעקבזון, אשא דעי למרחוק, תשכ"ז, עמ' קעט-קפ; שלמה שפיצר, קהילות אוסטריה, ירושלים תשע"ז, עמ' ס-סא; טוביה פרשל, מאמרי טוביה, כרך ג, ירושלים תשע"ח, עמ' תצה-תצח.
- ^ פורסם תחילה בעיתון הארץ: אליעזר מאיר ליפשיץ, ד"ר אביגדור שנפלד ע"ה, הארץ, 9 בינואר 1930.
