הרב אליהו מאיר פייבלזון

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב אליהו מאיר פייבלזון (נולד בב באדר ה'תשכ"ז, 16 במרץ 1967) הוא ראש ישיבה לחוזרים בתשובה בירושלים. מזוהה עם הזרם הליטאי במגזר החרדי.

ביוגרפיה

הרב פייבלזון נשוי לפנינה לבית וולך, אב לשבעה. הרב פייבלזון הוא יליד צפת, בנו של הרב שמואל אביגדור פייבלזון, המכהן כראש ישיבת נחלת נפתלי בצפת וממייסדי הקהילה החרדית בעיר.

הרב פייבלזון הוא בן לשושלת רבנים מצד אביו, ונכד של הרב יואל קלופט שהיה דיין ורב בחיפה, מצד אימו. סבו מצד אביו הוא הרב ברוך יוסף פייבלזון ראש ישיבת ראדין בבלארוס, שהיה בנו של הרב אליהו מאיר פייבלזון רבה של קופישוק בליטא, וחתנו של הרב נפתלי טרופ, ראש ישיבת ראדין.

בילדותו התחנך הרב פייבלזון בבתי ספר חרדיים בצפת ובחיפה. לאחר מכן למד בישיבת פוניבז' לצעירים בבני ברק, אצל הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן והרב מיכל יהודה ליפקוביץ. לאחר מכן למד בישיבת בית מתתיהו בבני ברק, אצל הרב ברוך ויסבקר.

לאחר נישואיו עבר להתגורר בירושלים ונעשה תלמידו של הרב יצחק שלמה זילברמן[1] איתו למד ספרי הגות וקבלה במשך שנים רבות. בהמשך, למד תנ"ך אצל הרב לייב מינצברג ראש קהל עדת ירושלים וקבלה אצל הרב משה שפירא[2] כמו כן, הושפע מהגותם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס, והרב ד"ר אליעזר ברקוביץ. הרב פייבלזון מעביר שיעורים במחשבת ישראל ובהשקפה בישיבת דרך ה'. במשך מספר שנים היה חבר בסניף של ארגון נפש יהודי העוסק בלימוד תורה לסטודנטים שאינם דתיים, בשלוחת הארגון שליד האוניברסיטה העברית בהר הצופים.

לאחר מכן מונה לעמוד , יחד עם הרב אליהו אילני, בראש ישיבת פתחי עולם בירושלים לחוזרים בתשובה, לאחר שהוקמה על ידי הרב משה שפירא שגם כיהן כנשיא הישיבה. עם פרישתו של הרב אילני לאחר תקופה, הוא עומד בראש הישיבה לבדו. בשנת ה' תשע"ז הפכה הישיבה בראשותו לכולל אברכים המיועד לחוזרים בתשובה.

מלבד שיעור יומי בגמרא, הוא מוסר שיעורים במגוון תחומים: תנ"ך, השקפה, קבלה, מוסר; המיועדים ברובם לקבוצות מצומצמות של אברכים חרדים, וכן שיעור שבועי באגדה הפתוח לקהל הרחב. כמו כן, מרצה בפני קהלים מגוונים, ביניהם אינטלקטואלים שאינם דתיים, וחרדים עובדים.

הגותו

הרב פייבלזון מעמיד במרכז תפיסתו הדתית את ערכי הצדקה והמשפט[דרוש מקור], ורואה במוסר ובתבונה האנושיים מקורות המקבלים לגיטימיות ביהדות. מושג ה'ברית' בין הקב"ה ועם ישראל מקבל בתפיסתו מקום מרכזי. הוא מרבה לקרוא לחזרה אל לימוד התנ"ך בדרך "פשוטו של מקרא", ומעמיד את התנ"ך כבסיס מחייב לכל עמדה יהודית. בשיעוריו הוא מרבה לצטט את גדולי ישראל: רמב"ם, רמב"ן, האר"י, הרמח"ל והגאון מווילנה.

כתביו

"ויבינו במקרא". על חומשים: בראשית, ויקרא.

"זכר ליציאת מצרים. על חומש שמות.

"שיעורי מורינו". בהוצאת ישיבת פתחי עולם, על מועדי ישראל.

"יתרון האור". בעניני פורים.

"כל מצוותיך אמונה". דרכי מחשבה בסוגיות הנוגעות למצוות התורה.

"סוד הצמצום". מאמר העוסק בסוד הצמצום ומבאר את המחלוקת הקבלית בין החסידים והמתנגדים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. עליו הוא כותב: "הגאון החסיד... אשר יגע כל ימיו בבירור דרכי לימוד התורה ועבודת אלוקים, פתח שערי אמונה ודעת אלוקים לפני כל מבקש ה', שובב נתיבות מאירים בהבנת דברי חז"ל". (זכר ליציאת מצרים, עמ' 2).
  2. עליו הוא כותב: "מורי ורבי, הגאון האדיר... היה למורה דרך לרבים בהבנת מעמקי התורה, חשף עולמות מלאים אור בדברי רבותינו, היה עמוד האיתן שעולם התשובה נשען עליו" (יתרון האור, עמ' 4).