הרפובליקה ההונגרית הראשונה
| |||
 | |||
| חלוקת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1919 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | הונגרית | ||
| עיר בירה | בודפשט | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | מהפכת החרציות | ||
| הקמה | 31 באוקטובר 1918 | ||
| פירוק | הקמת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית | ||
| פירוק | 21 במרץ 1919 | ||
| ישות קודמת |
 ממלכת הונגריה | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} הרפובליקה הסובייטית ההונגרית | ||
.svg)
.svg)
הרפובליקה ההונגרית הראשונה הוקמה בעקבות תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה, והתקיימה עד החזרת המונרכיה בשנת 1920 על ידי מיקלוש הורטי, למעט 133 ימי שלטונו של בלה קון - הרפובליקה הסובייטית ההונגרית.
היסטוריה
תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמה
בשנת 1918 הביאה ההתמוטטות הגרמנית בחזית המערב, התבוסה האוסטרית באיטליה, וההתקדמות הבריטית מאזור סלוניקי אל תוככי סרביה, כמו גם מפלותיה של בולגריה (אשר נכנעה למדינות ההסכמה ב-29 בספטמבר והאימפריה העות'מאנית אשר נכנעה ב-30 באוקטובר) להכרה כי המצב הצבאי אבוד. ב-4 באוקטובר הפנתה אוסטריה קריאה אל הנשיא וילסון לשביתת נשק. קריאה זו לא נענתה, וב-4 בנובמבר נכנעו צבאות אוסטריה-הונגריה.
מהפכת החרציות
עם שהתבררו והלכו ממדי התבוסה, לקראת חודש אוקטובר 1918, החלה התסיסה הפנימית בהונגריה לקבל ביטוי. עוד בקיץ 1917 התפטר ראש הממשלה הדומיננטי אישטוואן טיסה, וממשלות יורשיו היו חסרות את הכישורים להתמודד עם המציאות המורכבת בפניה מצאו את עצמן. ב-17 באוקטובר 1918 הכריז בית הנבחרים ההונגרי על ניתוק מאוסטריה, אם כי עדיין הייתה הונגריה כפופה לאישיותו המלכותית של הקיסר קארוי הרביעי. ב-1 בנובמבר בלחץ ההמון (באירוע שכונה מהפכת החרציות) מונה הרוזן הליברלי מיהאי קארואי לראש הממשלה ההונגרי. המוניטין שיצאו לקארוי כמתנגד התקיף ביותר למלחמה גרמו לכך שהוא יהיה הדמות שאליה פנה ההמון. כן האמינו ההמונים כי קשריו של קארוי במערב יסייעו לו להשיג תנאים טובים להונגריה במשא ומתן על עתידה הטריטוריאלי והמדיני. ב-3 בנובמבר נחתמה שביתת הנשק בין הונגריה ומדינות ההסכמה. ב-11 בנובמבר, בלחץ ההמונים בווינה ובבודפשט, ויתר הקיסר קארוי הרביעי על כיסאו.
הקמת הרפובליקה
ב-16 בנובמבר 1918 הכריז קארוי על הקמתה של הרפובליקה העממית ההונגרית. קארוי שלט באמצעות "מועצה לאומית" שבה היו חברים אלמנטים מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומן המפלגה הרדיקלית הקטנה. בה בעת קמו ברחביה של הונגריה "מועצות מהפכניות" בדומה לאלו שקמו ברוסיה ב-1917 והביאו בסופו של דבר למהפכה. מצב זה נתן לקארוי אחריות רבה, שלא הייתה מלווה בסמכות.
מטרתם של קארוי, ושל שר הלאומים שלו אוסקר יאסי, הייתה ליצור "שווייץ הונגרית", באמצעות פניה למיעוטים הלא מדיארים בגבולות הונגריה להשאר כחלק מן הרפובליקה החדשה. מאמץ זה נכשל לחלוטין. לאחר שנים של דיכוי דרישותיהם הלאומיות על ידי ההונגרים, העדיפו המיעוטים בהונגריה להצטרף למדינותיהם החדשות - יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה ורומניה. ויתרה מכך, צבאות מדינות אלו פלשו לשטחה של הונגריה, שכן בטעות חמורה הורה קארוי על פירוק כוחותיה המזוינים של הונגריה. מהלך אומלל זה הביא לכך שבמהלך כל החורף של 1918–1919 פרצו הרומנים, היוגוסלבים, והצ'כים את קווי שביתת הנשק, במטרה להשיג לעצמם עוד נחלות, ולשפר את מצבם לקראת הדיונים על עתיד האזור. כן שהו צבאות מדינות ההסכמה בשטחה של הונגריה גופא, כחלק מתנאי הסכם שביתת הנשק.
תנאי שביתת הנשק היוו בעיה נוספת שלא היה בכוחה של הממשלה החדשה להתגבר עליה. באוקטובר 1918 חתמה הממשלה האוסטרו-הונגרית על שביתת נשק בעיר פדובה באיטליה. מכיוון שהונגריה הייתה עתה עצמאית, רבים בקבינט טענו כי עליה לחתום על הסכמי שביתת נשק חדשים. קארוי נאלץ, בניגוד לשיפוטו, להסכים לדרישה זו, ובנובמבר חתמה הונגריה על הסכם חדש בבלגרד, עם מפקד כוחות מדינות ההסכמה בבלקנים, המרשל לואי פראנשה ד'אספרה. תנאים אלו היו גרועים בהרבה מתנאי ההסכם הקודם. עובדה זו הביאה לביקורת קשה על קארוי, אשר ממנו ציפו להשיג תנאים טובים יותר.
ממשלו של קארוי הפך למוקד של מתיחות בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהייתה הגדולה במפלגות, ובין אנשי קארוי. הסוציאל-דמוקרטים החלו לכפות את דעתם. בדעת קארוי היה להעביר את האחוזות הגדולות במדינה לידי החקלאים המחזיקים בהן. הוא החל במתן דוגמה אישית כשחילק את אחוזות משפחתו הנרחבות לחקלאים. אך הייתה זו חלוקת האדמות היחידה שהתבצעה בפועל. היו אלו הסוציאל-דמוקרטים דווקא אשר טרפדו את המהלך, משום שחלוקת האדמות ליושביהן מקדמת את הקפיטליזם.
בנוסף לכל אלו, היה עדיין המצור הכלכלי על הונגריה בעיצומו, כל עוד לא נחתם הסכם שלום. הונגריה סבלה ממחסור במזון, ומוות מתת תזונה הפך לחיזיון נפוץ. פליטים מטרנסילבניה וגליציה סתמו את הדרכים. אספקת הפחם מגרמניה נותקה עם יצירת החיץ בין שתי הארצות בדמותה של המדינה החדשה - צ'כוסלובקיה. הונגריה הייתה תלויה בפחם הגרמני לקיומה. בחורף הקשה שהגיע, היו רבים ללא מקורות חימום נאותים, ורשת הרכבות הושבתה. כתוצאה מכך שבתה אף התעשייה, ורבים מצאו עצמם ללא עבודה. ממשלתו חסרת הניסיון והכושלת של קארוי התמודדה עם המצב באמצעות הדפסת כסף, ויצרה בנוסף לכל גם אינפלציה דוהרת.
ב-19 במרץ 1919 הקולונל הצרפתי וי הציג דרישה המורה לכוחות הונגריה לסגת משטחים נרחבים בממלכה. ההנחה הייתה כי מכתב וי מייצג את גבולותיה העתידיים של הונגריה. הסוציאל-דמוקרטים איחדו את מפלגתם עם מפלגתו הקומוניסטית של בלה קון, עיתונאי לשעבר אשר חזר מן השבי ברוסיה כשהוא נתון להשפעת אירועי המהפכה הרוסית, וקרא להקמת משטר קומוניסטי אף בהונגריה. אנשי המפלגה המאוחדת הכריזו על התפטרותו של קארוי. קארוי נאלץ להתפטר, ויצא לגלות.
לאחר מכן
בעקבות התפטרותו של קארוי הוקמה הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בראשותו של בלה קון, אשר הייתה הרפובליקה הסובייטית השנייה שהוקמה באירופה, לאחר ברית המועצות. קון הקים צבא אדום הונגרי, וזאת אל מול לחץ צבאי שהופעל כנגדו מבחוץ בכמה חזיתות. בצפון נלחם בצ'כים ובסלובקים. בחזית זו הגיע להישגים, אך בלחץ דיפלומטי נאלץ לסגת אל הגבול המוסכם. באפריל 1919 החלה פלישה רומנית לשטחה של הונגריה. קון נאבק כנגד הרומנים הפולשים, אך נחל מפלה. צבאו לא הפסיד בקרב, אך בלחץ הפולש נאלץ לסגת ולאבד שטח יקר. תקוותיו של קון (בזכותן הגיע לשלטון) לסיוע רוסי במלחמה זו, לא עלו יפה. על אף שלנין בירך על הקמת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, לא עשה דבר (וייתכן שלא היה ביכולתו לעשות דבר) על מנת לסייע לה בשעת צרה. קון חיכה עד כלות לעזרה שבוששה לבוא.
בד בבד, בעיר סגד אשר בדרום מזרח הונגריה, הוקמה ממשלה חלופית, בראשותו של האדמירל מיקלוש הורטי מפקדו לשעבר של הצי האוסטרו-הונגרי, ואיש ימין קיצוני. זה הקים, בתמיכת כוחות צרפת ממדינות ההסכמה ששהו באזור, את "הצבא ההונגרי הלבן" כמשקל נגד לצבאו האדום של קון, והחל במסע צפונה לבודפשט, כשהוא זורע בדרכו אימה וטרור כנגד אנשי שמאל ויהודים. בשלב זה עמדה ממשלתו של קון בלחץ משולש - מדרום עלו כוחותיו של הורטי, ממזרח הרומנים, ומצפון הצ'כים.
כוחותיו של קון לא עמדו בלחץ, וב-6 באוגוסט נכנסו כוחות הצבא הרומני לבודפשט. קון ואנשיו נמלטו לווינה. היה זה סופה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, אשר החזיקה מעמד במשך 133 ימים.
לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ב-1 באוגוסט 1919 עלתה ממשלה סוציאל-דמוקרטית שכונתה "ממשלת האיגודים המקצועיים" לשלטון בהנהגתו של גיולה פיידל. צו הוצא ב-2 באוגוסט להחזרת צורת השלטון ושם המדינה הרשמי שונה בחזרה ל"רפובליקה העממית". במהלך קיומה הקצר החלה ממשלת פיידל לבטל את הצווים שהעביר המשטר הקומוניסטי.
ב-6 באוגוסט תפס אישטוואן פרידריך, מנהיג התאחדות חברי הבית הלבן - קבוצה ימנית, מהפכנית נגדית - את השלטון בהפיכה נטולת דם בתמיכת הצבא הרומני המלכותי. למחרת הצהיר יוזף אוגוסט, ארכידוכס אוסטריה על עצמו כעוצר של הונגריה - הוא כיהן בתפקיד עד 23 באוגוסט, אז נאלץ להתפטר - ומינה את פרידריך לראש ממשלה.
קישורים חיצוניים
