הרקה (תואר)
הרקה או הורקה, או קארהה (בהונגרית: Harka) - אצל קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס מופיע כקרכאש (καρχας) - היה התואר של האיש השלישי בחשיבותו של איחוד (או איגוד) השבטים ההונגרי לפני הקמת ממלכת הונגריה, בחשיבותו אחרי תואר הדוכס הגדול והתואר גיולה.
תפקיד ההרקה
התפקיד של נושא משרה זו נודע לקיסר הביזנטי בשנת 948. הוא למד זאת מהמשלחת של המדיארים (של ההונגרים) שביקרה אותו במהלך השנה. ראש השגרירים היה בולצ'ו הרקה (Bulcsú harka), ואחד החברים במשלחת היה הנסיך טרמצ'י (Termecsü) נינו של ארפאד. הקיסר מזכיר את האופי השיפוטי של תואר זה.
אנדראש רונה-טאש - בהשוואה בין שיטת הממשל של הגקטורקים המערביים (Doğu Göktürk) והכוזרים לזו של ההונגרים - גילה שהארקה כדרגת חשיבות שלישית יכולה להתאים לתואר אלטבר אצלם (אלטבר הייתה אחת הדרגות הצבאיות המשמעותיות ביותר בקרב הגקטורקים המזרחיים (Batı Göktürk), שהוצבה מעל העמים הזרים שהצטרפו אליהם. הכוזרים אימצו את התפקיד עם תפקיד ומשמעות דומים), כלומר האלטבאר היה המשגיח והשופט של העמים הזרים שהצטרפו ובתפקיד זה שימש גם כמנהיג צבאי בראש העמים המסייעים האלה.
בעלי התואר
הקיסר מציין את ראש המשלחת, בולצ'ו, כבעל התואר באותה תקופה. אביו של בולצ'ו, קאל, נשא גם כן את התואר ומילא תפקיד זה. אנדראש רונה-טאש מניח שגם הנסיך קורסאן נשא את התואר הארקה קודם לכן (לפני שנבחר לנסיך הגדול).
ביצירתו של הסופר ההונגרי אנונימוס אנו מוצאים גם את השם הרקה, ליתר דיוק את השם הפרטי הזהה לשם הכבוד המדובר. עם זאת, היסטוריונים חולקים אם ניתן לקשר את השם הורקה, בנו של טטן, למשרת הכבוד הזו. העובדה שגיולה, שגם הוא היה צאצא של טטן מקשה על הסקת מסקנות (כי גם גיולה הוא תואר). בתקופת אנונימוס דעך זכרם של הנכבדים "הפגניים" מתקופת הכיבוש (התיישבות המדיארים במרכז אירופה), וזו הסיבה שהוא מרבה לבלבל בין שמות הפרטיים לבין אלה של תפקידי הכבוד והשליטה.
טרגיטאוס והרקה
שמו של תואר הכבוד הארקה עשוי להיות קשור לשם של אחד מאלוהויות של הסקיתים, איש הזעם, ההאנשה של מלחמה. שמו של האלוהות המדוברת מופיע במקורות יווניים שונים כ:
- טארגיטאוס (Ταργιτάος)
- טארגיטס (Ταργιτης)
- טארגיטיוס (Ταργιτιος)
- טרגאזיס (Τεργαζ)
במילים הלועזיות, אם אין קול זהה ביוונית, מחליפים את התנועה h בתטא (θ), או קאפה (κ), או טאו (τ), או khi (χ) בכתב, ובדיבור חי הוא מוחלף בצליל מתאים, או מוחלף ב-ה חזקה כלומר ב-"ח". ה-os (-ος), -es ( -ης ) וכו', צורפו על ידי היוונים לסוף המילים הסקיתיות כתוספות חובה ביווניות. הצורה המקורית של שם האלוהות יכולה הייתה להיות Targita, Targit, Targiti או Tergaz .
את השם טארגיטוס נשאו כמה אנשי אצולה סקיתים:
1. לפי אגדת המקור, זהו האדון הראשון של הסקיתים המלכותיים ;
2. Tirgataó Maiotisz (Τιργαταω Μαιοτις), בתו של נסיך שבט בשם Ixomatai
3. מצביאי המלחמה של האווארים נשאו שם טארגיטס (Ταργιτης).
לפי דעתו אחד המלומדים של זמננו שאמו סדצקי-קרדוש (Samu Szádeczky-Kardoss), ייתכן ששם זה היה התואר של מצביאי המלחמה של האווארים בזמנו (וכנראה של עמים סקיתים אחרים). מבחינה זו, השם תואם במידה רבה את שם תואר הכבוד ההונגרי, ליתר דיוק, של הקאבארים.
לקריאה נוספת
- שאמו סדצקי-קרדוש (1978): מקורות לתולדות האווארים. ממרכז אסיה ועד הדנובה התחתןנה. עלון ארכיאולוגי 105 (1): 78–90.
- [1]שאמו סדצקי-קרדוש (1979): מקורות לתולדות האווארים. II. קדומים, מהלך והכרה משוערת של הכיבוש האווארי וההכרה על יד ביזנטיון. עלון ארכיאולוגי 106 (1): 94–111.
- [2]שאמו סדצקי-קרדוש (1979 ב ): מקורות לתולדות האווארים. III. התפתחות היחסים הביזנטים של אבאר מתום הכיבוש ועד לכיבוש סירמיום. עלון ארכיאולוגי 106 (1): 231–243.
- [3]שאמו סדצקי-קרדוש וטרז אוליוש (1980): מקורות להיסטוריה של האווארים. העשור הראשון לפריצה האוארית-סלאבית הגדולה בבלקן ובהרי האלפים (582–592). חלק א': מאורעות בשנים 582–586. עלון ארכיאולוגי 107 (1): 86–97.
מאמרים קשורים
