היסטוריה של הונגריה
ערך זה עוסק בהיסטוריה של הונגריה.
פרהיסטוריה והיסטוריה מוקדמת
ערך מורחב – היסטוריה של הונגריה: פרהיסטוריה והיסטוריה מוקדמת
שרידים אנושיים ראשונים שנתגלו בחבל הארץ הפורה המהווה כיום את הונגריה מעידים כי האזור היה מיושב כבר בעת העתיקה. התיישבות אנושית רצופה התקיימה באזור כבר לפני תקופת הברונזה, בה היה מזרח הונגריה קצהו הצפוני-מערבי של סגנון הבניה בתלים, עיר על-גבי עיר, המוכר לנו בארץ ישראל. הייתה זו גם התקופה היחידה בהיסטוריה, בה היה מזרח הונגריה מפותח יותר ממערבה. בסביבות המאה השמינית לפנה"ס התיישבו באזור הקלטים, ולאחר מכן הייתה הונגריה לחלק מן האימפריה הרומית. נדידת העמים הגדולה הביאה לאזור במאה החמישית לספירה את ההונים, שהקימו בה את ממלכתם. לאחריהם באו הגותים, הלנגוברדים (שניהם שבטים גרמאניים) והאווארים (שבט ממוצא מונגולי-סיבירי). רק בסוף המאה התשיעית הגיעו המדיארים - שהיו לתושבי הקבע של המדינה, וצאצאיהם נמצאים בה עד היום.
לאחר שהמדיארים גורשו מהונגריה השתתפו המדיארים בברית עשרת השבטים, שהתקיימה באזור נהר הדון, בהנהגת ההונים והכוזארים, אשר שיעבדו את העמים האחרים. הברית נקראה "ברית עשרת החצים" (און אוגור,On-Ogur), וזה מקור השם הונגריה.
מוצא המדיארים
מולדת המדיארים, ככל הידוע, שכנה במאגנה הונגריה, על נהר הוולגה, באזור בשקיריה דהיום. לקראת סוף המאה התשיעית לספירה, ככל הנראה בלחץ שבטים מתחרים על אזורי המחיה שלהם, יצאו המדיארים במסע מערבה בהנהגת מנהיגם ארפאד והם השתלטו על אזורי הונגריה. קבוצתו של ארפאד הייתה, כפי הנראה, רק חלק קטן מאבות האוכלוסייה ההונגרית המודרנית: בתוכה התערבו במהלך הדורות סלאבים, שישבו בהונגריה בבואם של המדיארים ושבטים גרמאניים ובני קבוצות אתניות נוספות, שהגיעו להונגריה אחרי המדיארים של ארפאד.
מוצא המדיארים אינו ברור. מן הבחינה הלשונית, שפתם שייכת למשפחת השפות הפינו-אוגריות, שהיא ענף של משפחת השפות האוראל-אלטאיות. קרובותיה המפורסמות ביותר של השפה ההונגרית הן הפינית והאסטונית. מלבדן, נמנות עם משפחה זו גם השפות הלאפית, הקומי ועוד שפות, המדוברות באזורים שונים של רוסיה של ימינו, באזור הרי אורל. יחד עם זאת, במרוצת ההיסטוריה נטו המדיארים לקשור עצמם בהונים: אגדה עממית נודעת, מספרת על שני אחים, הונור ומאגור, שהתגוררו באזור בשקיריה. יום אחד, ראו השניים צבי. ברצותם לצודו, רדפו אחריו והוא הובילם אל שתי נערות יפהפיות. הם נשאון, הונור היה לאבי-ההונים ואילו מאגור - לאבי-המדיארים ומכאן השם "הונגריה". לפיכך, במאה התשע-עשרה, ראו עצמם ההונגרים כעם טורקי, כהונים.
כאשר בסוף המאה ה-19 נתגלה הקשר הלשוני ההדוק בין המדיארית לפינית, החל ויכוח אשר לא הוכרע עד עצם היום הזה לגבי המוצא של המדיארים.
מהכיבוש המדיארי עד הכיבוש העות'מאני
לאחר שכבשו את הונגריה ב-896 המשיכו המדיארים בפשיטות לאירופה המערבית, עד שהוכו על ידי הקיסר אוטו הראשון בקרב במישור לך ב-955. לאחר מכן ביססו המדיארים על אדמת הונגריה ממלכה, ששמרה על הסדר הפיאודלי, וקיבלה את הנצרות. הממלכה נלחמה עם ביזנטיון על השליטה בדלמאטיה, ומבחינה פנימית הייתה עדה למאבקים בין האצילים (המכונים "המגנאטים") ובין המלך. הפלישה המונגולית ב-1241 הביאה להונגריה חורבן והרס. ב-1309 קיבלו את הכתר ההונגרי שליטים מבית אנז'ו עקב מלחמות פנימיות. בשלב זה החלו הפלישות העות'מאניות, אשר נהדפו על ידי הפטריוט ההונגרי הגדול יאנוש הוניאדי, ב-1437. יאנוש, ובנו מתיאש הוניאדי היו מגדולי שליטי הונגריה וחיזקו אותה מבחינה חיצונית ופנימית. בראשית המאה ה-16, לאחר מותו של מתיאש הוניאדי, עלו לשלטון מלכי בוהמיה מבית יגלו. מלכים אלה איבדו את כל שהשיגו מלכי הוניאדי. מרד איכרים דוכא ב-1514, והניוון הפנימי של הממלכה קרא לפולשים מבחוץ. ב-1526 ניצחו העות'מאנים בקרב מוהאץ', והחלו מאה וחמישים שנות שלטון עות'מאני בהונגריה.
הכיבוש העות'מאני והשלטון ההבסבורגי
התבוסה בקרב מוהאץ' הביאה לאובדן עצמאות הונגריה לשנים רבות. החלקים מהונגריה אשר לא נכבשו על ידי העות'מאנים סופחו לאוסטריה. בטרנסילבניה נשמר מרכז קטן של הלאומיות ההונגרית, בצורת ממלכה עצמאית למחצה. במשך מאה וחמישים שנה נמשך מצב זה, כאשר לאזורי הונגריה שלא נכבשו על ידי העות'מאנים חדרו תורות דתיות פרוטסטנטיות, שהביאו לעימותים עם שליטי אוסטריה מבית הבסבורג, אשר דגלו בנצרות הקתולית. בתקופה זו קמו אישים כגאבור בתלן, אשר שימרו את רוח התרבותיות והלאומיות ההונגרית. ב-1686 כבשו האוסטרים את בודה, וב-1699 בשלום קרלוביץ' עברה הונגריה כולה לשליטת בית הבסבורג.
בית הבסבורג הסמכותי והקתולי התקשה בתחילה לשלוט בהונגרים בעלי החשיבה העצמאית בנושאים מדיניים ודתיים. סכסוכים בנוגע לזכויות האצילים, כמו גם סכסוכים דתיים, הביאו להתקוממויות כנגד השלטון ההבסבורגי. מדיניות יישובה של הונגריה בגרמנים, ויישובה של טרנסילבניה בואלאכים, יצרה בעיית מיעוטים שלא הייתה קיימת קודם לכן בהונגריה. ב-1704 פרצה התקוממות עממית בראשותו של האציל פרנץ ראקוצי, וזו הסתיימה ב-1711. המאה ה-18 הייתה תקופה של שקט ופיתוח כלכלי, תחת שלטונה של הקיסרית מריה תרזה, ויורשיה. רוחות השינוי והמפנה החברתי שנשבו באירופה, הביאו להתגבשותה של תנועה רפורמיסטית וליברלית, שהביאה בסוף למרידה, מהפכה ומלחמה ב-1848.
מהפכה, והממלכה הדואלית
- ערך מורחב – היסטוריה של הונגריה: המהפכה והממלכה הדואלית
שנת 1848, היא שנת "אביב העמים", הביאה את המהפכה אף להונגריה. בהנהגתו של הרפורמיסט לאיוש קושוט ניסו המהפכנים להקים מדינה בעלת שלטון עצמי, אך מבלי לפרוק את מסגרת בית הבסבורג. גם הסדר זה לא היה לרוחם של בני הבסבורג, ובמלחמה שפרצה לחמו ההונגרים כנגד האוסטרים, אך גם כנגד המיעוטים הלאומיים בארצם הם, אשר דרשו אף הם את חירותם הלאומית.
לאחר שדיכא הקיסר פרנץ יוזף את המהפכה בארצו הוא, פנה לדכא את המרידה ההונגרית. בשורה של קרבות, שבהם נעזרה אוסטריה בצבאו של הצאר ניקולאי הראשון, אשר פלש להונגריה מן המזרח, דוכא המרד ביד רמה. קושוט נמלט לטורקיה ושלושה עשר ממנהיגי המרידה, ביניהם ראש הממשלה הראשון של הונגריה, לאיוש בתיאני, הוצאו להורג. הונגריה הפכה לחמישה מחוזות במדינה האוסטרית, שבהם מושל ממשל צבאי אוסטרי בחוזק יד.
תבוסותיהם של האוסטרים במלחמה באיטליה הביאו את הקיסר פרנץ יוזף להכיר בכך שחוזקה של האימפריה תלוי ביחסה למיעוטיה, ובראשם ההונגרים, וכי אם יימשך המצב של אי השקט הפנימי, תתמוטט האימפריה תחת הלחצים מבפנים ומבחוץ. לאחר משא ומתן ארוך, הגיעו העם ההונגרי ובית הבסבורג לפשרה, אשר כוננה ממלכה דואלית, בה ניתנה להונגרים אוטונומיה מוחלטת כמעט לנהל את ענייניהם, תוך השארת ענייני החוץ, הצבא והכלכלה בידי בית הבסבורג. פשרה זו שכונתה "Ausgleich" הביאה להקמת "האימפריה האוסטרו הונגרית" בשנת 1867.
התקופה שלאחר מכן הייתה תקופת פריחה ושגשוג מדיני וכלכלי ברחבי הונגריה. הממשלה ההונגרית, בהנהגת קלמן טיסה, ולאחר מכן בנו אישטוון טיסה הייתה בעלת השפעה גוברת והולכת בניהול ענייני האימפריה, ויכלה אף לדכא את המיעוטים בשטחה היא. הממלכה התפתחה, עברה אף תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה (תוך מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים), ואף הוקמה מפלגה סוציאל-דמוקרטית. ברקע הדברים עמדה תמיד שאלת המיעוטים הלאומיים באימפריה, שאלה שעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (אשר ברקע פריצתה המאבק הלאומי בבלקן), הפכה לשאלה החשובה ביותר שעל סדר היום ההונגרי, והיא שהביאה להתפוררות הממלכה לאחר המלחמה.
מלחמת העולם הראשונה, הרפובליקה הסובייטית
הונגריה נכנסה אל מלחמת העולם הראשונה כחלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, כאשר ברקע הכניסה למלחמה בעיית המיעוטים הן באימפריה בכללותה והן בשטחי הונגריה.
במהלך המלחמה הצליחו צבאות אוסטריה-הונגריה לכבוש את סרביה ולהדוף פלישה רוסית לשטחם. לאחר הצטרפות רומניה למלחמה לצד מדינות ההסכמה, נסוגו בתחילה הכוחות ההונגרים מפני הרומנים, אך לבסוף התגברו, וכבשו את רומניה כולה. עם זאת, תבוסת האוסטרים באיטליה, והתקדמות צבאות בריטים וצרפתים בסרביה, כמו גם תבוסת בעלת הברית הגרמנית בחזית המערב, הביאו ב-1918 לכניעת צבאות האימפריה, להתפטרות הקיסר, ולסופה של הממלכה הדואלית.
בעיית המיעוטים הייתה עתה הבוערת ביותר. הנשיא האמריקני וודרו וילסון הכריז ב"ארבע עשרה הנקודות" ששימשו בסיס לעמדת בעלות הברית לאחר המלחמה, כי יש לתת אוטונומיה למיעוטים בקיסרות האוסטרו-הונגרית. הונגריה עמדה בפני דרישות טריטוריאליות של יוגוסלבים, רומנים וצ'כוסלובקים.
ב-16 בנובמבר 1918 הכריז הרוזן מיהאי קארואי על הקמתה של רפובליקה. משטרו של קארוי היה משטר כושל מבחינה מדינית וכלכלית, ולבסוף הוחלף ב-21 במרץ 1919 במשטר קומוניסטי שהנהיג בלה קון. משטרו של קון עמד בפני לחץ חיצוני - פלישה צ'כית ורומנית לשטחה של הונגריה, ופנימי - "צבא לבן" שהתארגן בעיר סגד, בראשות האדמירל מיקלוש הורטי כנגד המשטר הקומוניסטי. -ב-6 באוגוסט כבשו הרומנים את בודפשט וקון נאלץ להימלט לאוסטריה. לאחר תקופה של "טרור לבן", מעשי זוועה כנגד אנשי השמאל, ופוגרומים באוכלוסייה היהודית, הן מצד הרומנים והן מצד "הצבא הלבן", נכנס הורטי לבודפשט, וקיבל את השלטון, במרץ 1920.
תקופת העוצרות ומלחמת העולם השנייה
לאחר נפילת ממשלתו הקומוניסטית של בלה קון, ערכו ההונגרים בינואר 1920 בחירות לפרלמנט בן בית אחד, אשר הכריז על מיקלוש הורטי כעוצר. ביוני 1920 נחתם חוזה טריאנון אשר קבע את גבולותיה של הונגריה, תוך שהוא קורע שני שלישים משטחה, ושיעור דומה מאוכלוסייתה, לטובת שכנותיה רומניה, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.
מדיניותה של הונגריה משלב זה ואילך התמקדה בניסיון לקבל בחזרה את השטחים שאבדו. תוך כדי כך נקלעה הונגריה לברית עם אדולף היטלר, אשר תמך בה בבוררויות בינלאומיות שהחזירו לה את מקצת השטח, בשנים 1938 ו-1940.
הונגריה הצטרפה להיטלר במלחמתו בברית המועצות ביוני 1941. ב-19 במרץ 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה שכן חששו כי ההונגרים מתכוונים להפר את הברית עמם, ולעבור לצידה של רוסיה. הכיבוש הביא עמו את השואה ליהדות הונגריה ומאות אלפים הושמדו במחנה המוות אושוויץ. באוקטובר 1944 הדיחו הגרמנים את הורטי, והעלו במקומו כשליט את פרנץ סלשי ומפלגתו הפשיסטית צלב החץ. בשלב זה הייתה מלחמתם של הגרמנים ובעלות בריתם אבודה. הרוסים נמצאו על אדמת הונגריה, וצרו על בודפשט. כיבושה של הונגריה על ידי הרוסים הושלם באפריל 1945.
השלטון הסובייטי, המרד ב 1956 ודיכויו
לאחר שחרור הונגריה מידי הנאצים, על ידי הצבא האדום, הפכה הונגריה לחלק ממדינות הגוש המזרחי, ולאחר ניסיון דמוקרטי כושל בשנת 1945 הפכה לדיקטטורה קומוניסטית סטליניסטית בראשותו של הדיקטטור מתיאש ראקושי. לאחר מותו של סטלין בשנת 1953 החלו שינויים בהנהגה ההונגרית, ולעמדת כוח הגיע הרפורמטור אימרה נאג'. בשנת 1956 התחולל מרד של האזרחים ההונגרים כנגד ההשפעה הסובייטית. נאג' הכריז על פרישת הונגריה מברית ורשה ועל רפורמות כלכליות וחברתיות. המרד דוכא באכזריות על ידי הצבא הרוסי, עשרות אלפים נהרגו, נאג' הוצא להורג. כ-200 אלף איש ניצלו את המצב, חצו את מסך הברזל וברחו למערב. במשך שלושים השנה שלאחר מכן נשלטה הונגריה על ידי יאנוש קאדאר הקומוניסט. שלטונו של קאדאר אמנם ניסה להיות מתקדם לעומת משטרים קומוניסטיים אחרים, אך בסופו של דבר הביא לקריסה כלכלית, ולמיתון עמוק ומשבר חברתי ופוליטי.
דמוקרטיה ורפורמה
- ערך מורחב – היסטוריה של הונגריה: דמוקרטיה ורפורמה
השלטון הקומוניסטי בהונגריה היה בין הראשונים ממדינות מזרח אירופה שהפך לדמוקרטיה פרלמנטרית מערבית, והדבר נעשה ללא אלימות, ובאופן מסודר. לאחר הדחתו של המנהיג הוותיק יאנוש קאדאר מתפקידיו בשנת 1988 החל שינוי מהיר שהוביל לבחירות חופשיות בשנת 1990, ובהן עלתה לשלטון קואליציית מרכז-ימין.
קואליציית המרכז-ימין כשלה במעבר לכלכלת שוק תוך שמירה על רמת החיים, ויצרה התמרמרות בקרב אזרחי הונגריה אשר התרגלו לרמת חיים גבוהה יחסית במשטרו של קאדאר. תופעות של אבטלה ואינפלציה גואה הביאו לעלייתה של המפלגה הסוציאליסטית בשנת 1994. משנה זו הוחלף השלטון בהונגריה מספר פעמים, כאשר המטרה המשותפת למפלגות השמאל והמרכז-ימין המתחלפות בשלטון היא צירופה של הונגריה אל האיחוד האירופי, מטרה שהושגה בשנת 2004, וקודם לכן אף הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1999.
ב-2006 פרצו מהומות במדינה בעקבות נאום מוקלט של ראש הממשלה פרנץ ג'יורצ'אן שבו התוודה כי מפלגתו שיקרה לבוחרים.[1] ב-2010 עלתה לשלטון מפלגת פידס בראשותו של ויקטור אורבן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- היסטוריה של הונגריה (באנגלית)
- היסטוריה של הונגריה (בהונגרית)
| היסטוריה של מדינות אירופה | ||
|---|---|---|
|
- ^ סוכנויות הידיעות, הונגריה: השקט חוזר, הסערה הפוליטית נמשכת, באתר ynet, 21 בספטמבר 2006