השריפה בגטו היהודי של פרנקפורט (1711)
השרפה הגדולה ביודנגאסה (בגרמנית: Der Große Judenbrand) הייתה אסון שרפה שהתרחש ב-כ"ד בטבת ה'תע"א, 15 בינואר 1711 ברחוב היהודי (יודנגאסה) בפרנקפורט. היא נחשבת לאחת מאסונות השרפה החמורים בתולדות העיר.
מהלך האירועים
השרפה פרצה בסביבות השעה שמונה בערב בביתו של רבה של העיר נפתלי כ"ץ, המכונה "בית אייכל"[1]. בית זה, שרוחב חזיתו כ-9.5 מטרים, היה אחד הבתים הגדולים ביודנגאסה והיה ממוקם במרכז הגטו, מול בית הכנסת. הרוח החזקה, הצפיפות ברחוב והמבנה הצר של היודנגאסה תרמו להתפשטות המהירה של האש. גם מבנה הבתים, שהיו עשויים עץ ללא קירות אש מספיקים ועם חלקים בולטים לעבר מרכז הרחוב, הקל על התפשטות השרפה.
מתוך חשש לשוד, תושבי היודנגאסה שמרו על שער הגטו סגור זמן רב, עד שתושבי הרבעים הנוצריים של העיר, שחששו מהתפשטות השרפה, פרצו בכוח לשטח הגטו. למרות זאת, לא ניתן היה לשלוט בשרפה. לאחר 24 שעות, כל 200 הבתים בגטו, למעט בית אחד, נשרפו כליל. השרפה לא התפשטה לשכונות הסמוכות מחוץ לגטו הודות לשינוי כיוון הרוח ברגע האחרון. גם מגדל הנזירים (Mönchsturm), מבנה מבוצר ממערב ליודנגאסה ששימש לאחסון אבק שרפה ותחמושת, ניצל מהשרפה.
במהלך השרפה נספו ארבעה אנשים, וחפצי ערך רבים, כולל 36 ספרי תורה, כתבי יד וספרי דפוס רבים, אבדו. תושבים רבים איבדו את כל רכושם. לאחר האסון, תושבי היודנגאסה הורשו לשכור דירות בבתים נוצריים בפרנקפורט עד לשיקום בתיהם. מי שלא יכל לעמוד בעלות השכירות נאלץ למצוא מחסה בקהילות יהודיות בסביבה, כגון אופנבך אם מיין, האנאו ורודלהיים. יהודים שחיו בגטו ללא אישור רשמי ("שטטיגקייט") גורשו מהעיר.
השלכות השרפה
.jpg)
לאחר השרפה, המועצה העירונית קבעה תקנות בנייה מחמירות לשיקום היודנגאסה. תוכניות הבנייה ששרדו מאפשרות כיום לשחזר את מראה היודנגאסה ההיסטורית בדיוק רב.
הרב נפתלי כ"ץ, נכדו של הרב הידוע מהר"ל מפראג, הואשם בגרימת השרפה. לפי השמועות שהופצו, הוא נמנע מכיבוי השריפה כדי לבחון את הקמיעות שלו, או שהצית אותה במסגרת כישופי קבלה. רבי נפתלי כ"ץ הושם במאסר. חקירה שנערכה זיכתה אותו מאשמה, אך הוא איבד את תמיכת הקהילה היהודית בפרנקפורט, כדי לשלם ערבות של 1,550 גילדן (שווה ערך לכארבע משכורות שנתיות ממוצעות), נזקק לעזרת יהודים מחוץ לעיר שהגיעו ליריד האביב בפרנקפורט. ב-21 במרץ 1711 שוחרר כ"ץ ועזב את העיר עם משפחתו לפראג. כמה שנים לאחר מכן המשיך לארץ ישראל, אך נפטר ב-1719 בקונסטנטינופול בדרכו לשם.
הקהילה היהודית בפרנקפורט ציינה את יום השרפה, כ"ד בטבת לפי הלוח העברי, כיום תענית ותשובה. הנהגת הקהילה הטילה משמעת קפדנית, ואסרה על חברי הקהילה לעסוק בתיאטרון או במשחקים (למעט שחמט) במשך שנים. הקהילה היהודית בפרנקפורט לא חזרה לעולם לעוצמתה הקודמת עד לסיום קיום הגטו ב-1796.
בשריפה נשרפו רוב חידושי המהר"ם שיף על הש"ס, וכיום נותרו רק על כ-10 מסכתות כשגם הנותר חסר מאוד.
לקריאה נוספת
- היינריך גרץ, דברי ימי ישראל (1853–1875). כאן
הערות שוליים
השריפה בגטו היהודי של פרנקפורט (1711)42195565Q1253324