רבי נפתלי כ"ץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף נפתלי כ"ץ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סמיכת חכמים" מפנה לכאן. לערך העוסק בנתינת סמכויות לפסיקת הלכה, ראו סמיכה לרבנות.
דיוקן נפתלי כ"ץ, מתוך ציור דמיוני מ-1772 (53 שנים אחר מותו) בידי יוהאן אנדריאס בנימין נתנאגל.[1]

רבי נפתלי כ"ץ (ה'ת"ט; 1648 - כ"ד בטבת ה'תע"ט; 15 בינואר 1719) היה רב, מקובל, אב בית דין וראש ישיבה ובעל ה'סמיכת חכמים'.

ביוגרפיה

נולד בשנת ה'ת"ט בעיר אוסטרהא לרבי יצחק הכהן, אב בית הדין בעיירה סטפאן ודרשן בפראג ולאידל בת מנחם שטנגן (מרגליות) אב בית דין פרמישלן.[2] בצעירותו נלקח בשבי הטטארים, אך הצליח להימלט.

נשא לאשה את אסתר שינדיל, בתו של הרב שמואל שמעלקא, אב"ד אוסטרהא, אשר מינה אותו כראש ישיבה וכגבאי בית המדרש, שאותו בנה מכספו. ונחשב רב העיירה.[3]

רבי נפתלי כיהן כראש החברא קדישא וכאב בית דין בעיר פוזן (כיום פוזנן בפולין). בעיר זו הותיר קמע בתוך ראש צבי, שנחשב בידי יהודי העיר ורבניה כסגולה מוצלחת נגד שריפה.[4][5] אחרי תקופת מה עבר לעיר פרנקפורט שבגרמניה, שם התעמק בחכמת הנסתר.

ב-כ"ד בטבת ה'תע"א פרצה מסיבה בלתי ידועה שרפה, והעלילו על הרב כ"ץ שהוא אשם בפריצתה. הוא הואשם בידי השלטונות הנוצריים בנזק שנגרם, ונאסר.[4] הוא זוכה במשפט, לאחר שהוברר כי השרפה פרצה באשמת אדם אחר, אך הוא נאלץ לעזוב את העיר בעקבות השמועות הרבות עליו. משם עבר לפראג.[6] סיפור השריפה הופץ ועבר גלגולים רבים במסגרת המלחמה נגד השבתאות, ומאוחר יותר מלחמת החסידים והמתנגדים ובעיקר מלחמת המשכילים והיראים, בעד ונגד הקבלה. לפי גרסה אחת השרפה בערה במשך יממה שלמה, האש כילתה 500 בתים בעיר, וכן 36 ספרי תורה, ארבעה יהודים אף נספו בשרפה, והרב הואשם בהצתת השריפה עצמה.[7] ההאשמות כללו שימוש בקבלה נגד הצלב הנוצרי והעברתו באש.[8] טענות אלו תורגמו מאוחר יותר להאשמתו בכך שהשריפה פרצה כתוצאה משימוש בקבלה מעשית ומאגיה שחורה, או האשמתו בכך שנמנע בזדון מקריאה לכבאים על מנת לבדוק את כח קמעותיו.[9] יהודי העיר לא הצטרפו להאשמות, ובהמשך להאשמתו באמונות תפילות או מאגיה שחורה, היו מי שפירשו זאת כתמיכת יהודי העיירה ברב ובהליכותיו.[10]

בפראג שימש כרב בישיבתו של הרב דוד אופנהיים, ושם פגשו נחמיה חייא חיון, שהיה תלמיד-חבר לשבתי צבי. הרב כ"ץ רשם הסכמה לספרו של חיון.

בתו נישאה לאריה לייב, בנו של החכם צבי ואחיו של רבי יעקב עמדין הלוחם הגדול בשבתאות.[11] בעת "פולמוס חיון" הרב כ"ץ הסכים עם החכם צבי על חרם נגד ספריו של חיון, והתכחש להסכמה שנתן, טען שהוטעה בידי חיון ואף חלה כתוצאה מכך. בשנת ה'תע"ו נכדתו רחל, בת בנו מרדכי, נישאה לרבי יעקב עמדין, אף הוא בן החכם צבי.[11]

כשנתיים מאוחר יותר, בשנת ה'תע"ח (סביבות 1718) החליט לעלות לארץ ישראל, אך נפטר בדרכו, במהלך שהותו באיסטנבול שבטורקיה, שם נקבר.

ספריו

הספר "ברכת ה'" כולל את שני הספרים "סמיכת חכמים" המבאר את סמיכות המסכתות זו לזו, ו"קדושה וברכה" שהוא ביאורים וחידושים על הגמרא מסכת ברכות. [כך שמדובר בשלשה שמות לספר אחד]. שמו לדורות הונצח דווקא בשם הספר "סמיכת חכמים".

צאצאיו

1. חיים (רב באוסטראה). 2. מרדכי. (אב"ד פוזנא והגליל). 3. בצלאל (אב"ד אוסטראה והגליל). 4. יצחק (אב"ד קרזמיר). 5. שמעלקא (אב"ד ברסלאו). 6. יצחק אייזיק (אב"ד פרוסטיץ). 7. שפרינצע (אשת יעקב אב"ד פוזנא והגליל). 8. איידל (אשת סעדיה ישעיה אב"ד מעזריטש). 9. קיילא (אשת גבריאל אב"ד ניקלשבורג).

בניו ובנותיו נישאו למשפחות משושלות רבניות. מכיוון ששושלתו המשפחתית אף היא ידועה לאורך דורות, רבים ממשפחות הרבנים מקשרים את עצי המשפחה דרכו. הוא הוזכר כאחד מאבותיו של הרב יעקב פלק בספרו "פני יהושע". הרב פלק היה אחד מצאצאיו של רבי יהושע העשיל מחבר ה"מגיני שלמה" שעסק בהקדמה לספרו בתולדות משפחתו. מסיבה זו הרב כ"ץ מהווה "עוגן" אל דורות קודמים של שושלות רבנים, ובדרך כלל גם עוגן ל'שושלת בית דוד'.

בין אלו המיוחסים אליו, מחבר "קצות החושן" רבי אריה לייב הלר, אחיו רבי יהודה כהנא מחבר "קונטרס הספקות", רבי ישכר בער מזלוטשוב, וכן אדמו"רי חסידות זידיטשוב, סטרטין ובעלז.[12]

לקריאה נוספת

  • אברי בר-לבב, המות בעולמו של המקובל ר' נפתלי הכהן כ"ץ (עבודת גמר לתואר "מוסמך". האוניברסיטה העברית בירושלים), ירושלים, תש"ן.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ^ התמונה המקורית (צבעונית ובהיפוך שמאל-ימין) הכוללת שני ילדים או תלמידים ואור חזק מבהיק ביניהם, נמצאת בתערוכת החיים היהודיים בפרנקפורט במוזיאון היהודי בעיר זו. ור' דיוקנאות רבנים בעניין אמיתות דיוקנאות דומים, ומקורותיו שם. עותק תמונה זו בשחור-לבן הודפס באנציקלופדיה יודאיקה, וכן באתר האנציקלופדיה היהודית (מוצג בוויקיפדיה האנגלית בערך "קבלה"). גילוף עץ עם דיוקן דומה הוצג כדמות האר"י (ר' 'דיוקן דמיוני חדש של האר"י הקדוש (נוטריקון - רשומות של עובד בבית המכירות קדם). יש לציין שדמות זו או דומה לה אינה מופיעה בין הדיוקנאות הרבים שעל שערי המהדורות הראשונות של הספר.
  2. ^ שמה העברי: נאוה, והוזכרה פעמים אחדות ברמז בהקדמות לספרו. לאביה, הרב מנחם שטנגן, היו שבעה בנים מאשתו הראשונה - שינדיל בת משה מרדכי מרגליות, ושבע בנות מאשתו השנייה בת רבי משה חריף, אב בית דין קרמניץ. בני הרב מנחם שטנגן הסבו את שמם למרגליות על שם משפחת אמם. (סימן 135 בספר ענף עץ אבות)
  3. ^ שם רעייתו ותולדותיה מופיע פעמים אחדות בספר הצוואה שכתב, ועל היותו רב העיירה נכתב בתולדותיו, בהקדמה לספר הצוואה (בכתב העת 'זיכרון וספר' חלק ב', אתר כתבים עבריים)
  4. ^ 4.0 4.1 קוים לדמותו של ר' נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, ויחסו לשבתאות פרופ' יהודה ליבס (מסמך וורד, אתר האוניברסיטה העברית)
  5. ^ ספר החוט המשולש על תולדות החתם סופר. סיפור זה הועתק ב שלשלת הזהב על תולדות הרב כ"ץ (אתר כתבים עבריים) והובא במאמרו של פרופ' ליבס
  6. ^ שלשלת זהב עמוד 29. לפי עיתונות התקופה (הובא בספר שלשלת זהב), היה זה באחד מימי צום בה"ב, והרב כ"ץ טען במשפטו שמשום כך התפלא על האש אשר המשרתת הריחה מכיוון המטבח, בו לא בישלו באותו היום. במשפטו התברר שחייט שכן שהשאיר נר דולק בחדרו הוא האשם בפריצת השריפה.
  7. ^ שלשלת זהב עמוד 29, ובמאמרו של פרופ' ליבס.
  8. ^ לדוגמה, בספרו האנטישמי 'מצבות היהודים' של חוקר תולדות היהודים יוהאן יעקב שודט. דבריו הובאו בתכתיב עברי אך בשפתם הגרמנית המקורית בספר שלשלת זהב, בהערה ל"ז בעמוד 39.
  9. ^ חוט המשולש שם, והפתיחה למאמרו של פרופ' ליבס. יש לציין שרושמי הדברים, כולל ליבס נטו ללגלג על "הצלחת" קמיעותיו של הרב כ"ץ נגד שריפה. המקור שלהם הוא 'דברי ימי ישראל' של צבי גרץ חלק 10, ר' מלל הספר באתר זנו (בגרמנית עם הרחבה) ו צילום המקור ו תורגם לעברית כולל כיתוב שמו בערך 'נפתלי הכהן (כ"ץ)' באנציקלופדיה אוצר ישראל (אתר כתבים עבריים)
  10. ^ שודט שם, שלשלת זהב שם, ובתמצית אף במאמר של פרופ' ליבס
  11. ^ 11.0 11.1 שלשלת זהב, עמוד 41 ואילך
  12. ^ דגל מחנה יהודה עמ' ק"א


תקופת חייו של רבי נפתלי כ"ץ על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0