התליות בירושלים (1916)
התליות בירושלים התרחשו ב-29 ביוני 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. השלטון העות'מאני בארץ ישראל הוציא להורג בתלייה ברחבת שער יפו חמישה מתושבי העיר מכל העדות. החמישה הוכרזו כעריקים מצבא האימפריה העות'מאנית, ונבחרו באקראי למיתה. הוטל עליהם עונש מוות והם ניתלו במטרה להרתיע עריקים אחרים, ולגרום להם לשוב ליחידותיהם.
רקע
ב-1916 נמצא הצבא העות'מאני במזרח התיכון במצב ביש. מסע המלחמה שלו לכיבוש תעלת סואץ מידי הבריטים לא הצליח. הצבא העות'מאני סבל ממכת עריקות נרחבת. היא נבעה גם מהמצב הכלכלי הקשה שהשתרר לאחר פרוץ המלחמה באימפריה העות'מאנית, ובמיוחד במזרח התיכון. הצטרפות האימפריה למלחמה הביאה לאובדן ההכנסות מתיירות לארץ הקודש, בצורת פגעה בחקלאות וב-1914-1915 פגעה בארץ גם מכת ארבה קשה. גיוס התושבים הכפוי לצבא העות'מאני פגע בפרנסתן של משפחות רבות, והרעב והעוני החריפו. רבים מהתושבים גויסו לגדודי עבודת כפייה. הגיוס, הכשלונות הצבאיים והמצב הכלכלי הקשה גרמו לדמוראליזציה והחריפו את תופעת העריקה.
עריקים רבים שהו בערים ברחבי האימפריה העות'מאנית. מפקד הארמייה הרביעית ומושל סוריה וארץ ישראל אחמד ג'מאל פאשה הזהיר את העריקים כי הם יוצאו להורג אם לא ישובו לשירותם, אך התופעה לא פסקה. פאשה התמודד עם התופעה על פי דרכו - באכזריות רבה, שהביאה אותו לבצע במהלך ימי שלטונו פשעי מלחמה רבים אחרים, ובתוכם מעורבותו ברצח העם הארמני.
התליות
פאשה סייר ברחבי המזרח התיכון וציווה להוציא להורג עריקים ו"בוגדים" למיניהם. במחצית 1916 פנה ליישם את שיטותיו בירושלים, שם הודיע כי על כל העריקים לשוב ליחידתיהם עד סוף יוני וכי הם לא ייענשו, אך שכל עריק שלא יעשה זאת יוצא להורג. כיוון שהעריקים לא נענו ציווה פאשה לבחור באקראי בירושלים חמישה עריקים שיוצאו להורג בפומבי על מנת להרתיע את האחרים. הנידונים המיועדים נבחרו לפי העדות שהרכיבו את אוכלוסיית ירושלים - שני נוצרים, שני יהודים ומוסלמי אחד.
בתוך יום אחד נלכדו חמישה עריקים לפי המפתח שקבע פאשה. בבוקר 29 ביוני הם הובאו אל גרדומים שהוקמו ברחבת שער יפו בנוכחות אישי ממשל מקומיים ואנשי צבא. לאחר טקס קצר שכלל פגישה עם כוהני הדת של הנידונים הוצאו גזרי דינם לפועל. גופות הנידונים נותרו תלויות על הגרדום למשך כל היום בטרם הורדו ממנו, על מנת להטיל אימה על האוכלוסייה המקומית. על הגופות נתלו שלטים המתארים את הסיבה לתלייתם. המעמד הנורא צולם על ידי הצלם ח'ליל ראד.
הנידונים
חמשת המוצאים להורג היו המוסלמי אחמד אלוצו, הנוצרים אברהים אנדלפט ומוסא סוס והיהודים משה מלל ויוסף אמוזיג.
מלל היה מיהודי ספרד, בן 22. היה בן יחיד לאמו האלמנה ועבד בבית מלון בעיר שבו הייתה היא כובסת. היה גם עמיל מכס. הוא גויס לצבא, וכיוון שידע מספר שפות שירת בדמשק כמתרגם. בירושלים נמצא בחופשה. הוא ביקש לפני מותו שיגבו עבורו כספים המגיעים לו ויתנו אותם לאמו השכולה. הוא דרש להסיר את כיסוי העיניים ששמו לראשו לקראת התלייה, אך בקשתו נדחתה.
אמוזיג היה יליד מרוקו ועלה לארץ ישראל עם אמו ואחותו. היה חייט בירושלים והפעיל בשותפות עם מוסלמי סדנא גדולה לחייטות. בין לקוחותיו היו אישים חשובים בעיר, אולי אפילו פאשה עצמו. לאחר תחילת המלחמה גויס ונשלח לעבוד כחייט בבאר שבע. באחד הימים שלח אותו מפקדו לירושלים לתפור עבורו בגדים. הוא עבד בסדנא שלו עד שנתפס על ידי המשטרה הצבאית ונאסר. הוא לא הצליח להבהיר לשוטרים כי שהה בירושלים ברשות, שכן צו התנועה הצבאי שלו נעלם והוא לא הצליח להתקשר עם מפקדו (שנקרא להתייצב בטורקיה) כדי להוכיח את טענתו. הוא היה נשוי ואב לבת.
אירוע התלייה סופר במשך השנים על ידי היהודים הספרדים בירושלים עד שהפך לסיפור עירוני מוכר בירושלים. האכזריות והאקראיות שבה נבחרו והומתו הנידונים משלוש העדות הפכה את האירוע לנקודת ציון בהיסטוריה של העיר ולסמל להיותה משכן לתושבים בני שלוש דתות.[1]
קישורים חיצוניים
- משפט מות, החרות, 30 ביוני 1916
- סיפור התלייה בבלוג "סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950 – 1850", 2009
- משה עובדיה, מפאס לחבל התלייה בשער יפו בירושלים, באתר מורשת יהדות מרוקו, 2019
הערות שוליים
- ^ שיר אהרון ברם, היום בו אחמד ג'מאל פאשה החליט לנקום בתושבי ירושלים, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 27.07.2021
