ה.ה. קונג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. קונג הונגיאנג-הסי (באנגלית: Kung Hsiang-hsi; 11 בספטמבר 1881 - 16 באוגוסט 1967), המכונה לעיתים קרובות ד"ר ה.ה. קונג, היה בנקאי ופוליטיקאי סיני בתחילת המאה ה-20. הוא התחתן עם סונג איי-לינג, הבכורה מבין שלוש האחיות סונג; שתי האחרות נישאו לנשיא סון יאט-סן ולנשיא צ'יאנג קאי-שק מאוחר יותר. יחד עם גיסו, סונג טסה-ון, הוא היה בעל השפעה רבה בקביעת המדיניות הכלכלית של הממשלה הלאומנית בראשות הקוומינטאנג ברפובליקה של סין בשנות השלושים והארבעים.
ביוגרפיה
ראשית חייו
קונג נולד בתקופת שושלת צ'ינג המאוחרת, למשפחה נוצרית של בנקאים וסוחרים בטאיגו אשר במחוז שאנשי (צפון סין), שם למד בבית ספר של המיסיון. לאחר מכן למד בקולג' ליד בייג'ינג, בו לקח קורסים במתמטיקה, פיזיקה וכימיה, נושאים אשר לא הוצעו בבתי הספר הסיניים המסורתיים. לאחר ששמע על התקפות הבוקסרים על הנוצרים, הוא חזר לטאיגו, אבל משפחתו מנעה ממנו לצאת מהבית. אחרי הטבח בטאי-יואן, שכלל רצח מסיונרים חברי קבוצת "אוברלין", מאוהיו בארצות הברית, הוא העביר מכתבים מכמה מהם אל בייג'ינג על ידי הסתרתם בנעליו. בשובו לטאיגו, חילק סעד למשפחות ההרוגים, קבר את המתים והחרים את האחוזה של משפחה שתמכה בבוקסרים.[1]
בקיץ 1901, לולה מינר, מיסיונרית ובוגרת אוברלין קולג', סידרה לקונג נסיעה לאוברלין ללימודים נוספים. עם זאת, לאחר הנחיתה בסן פרנסיסקו נעצרו, קונג וחברו ולא הורשו לנסוע לאוברלין עוד כשנה. הם המשיכו ברכבת לקנדה, ובהתערבות של חבר קונגרס מאוהיו ניתנה להם האפשרות להיכנס שנית לארצות הברית. קונג סיים את הלימודים באוברלין בשנת 1906, ולאחר מכן המשיך לתואר שני בכלכלה מאוניברסיטת ייל.[1]
לאחר שסיים את לימודיו בחו״ל, חזר קונג לביתו בסין. במהלך מהפכת שינהאי של 1911, קונג גייס כוחות לתמיכה ביאן שיאן, ועזר ליאן להפיל את ממשלת צ'ינג האימפריאלית בשאנשי. אחרי 1911, קונג הפך לאחד היועצים המהימנים ביותר של יאן, ויאן הוכר עד מהרה כמושל הצבאי של שאנשי על ידי יואן שה-קאי, ושלט ביעילות על שאנשי עד 1949, כאשר הקומוניסטים השתלטו על סין. השפעתו של קונג על מחשבתו של יאן משנת 1911 ואילך הייתה משמעותית, והוא היה גורם מרכזי בדרישתו של יאן למודרניזציה של שאנשי. הרפורמות שיאן ביצע לאחר מכן הביאו לתהילה ליאן, ושאנשי רכשה לעצמה מוניטין במהלך תקופת המצביאים כ״פרובינציית מופת״.[2]
אחרי 1911 סייע קונג להקים קומפלקס של בתי ספר נוצריים בטאיגו על האדמה שרכש. קונג הפך למנהל בתי הספר והתחתן עם האן יו-מיי, בוגרת הקולג' שהוא למד בצפון סין, היא נפטרה לאחר מכן משחפת. ב-1913 הוא פגש את סונג איי-לינג, אחת מאחיות סונג, ונישא לה. באותה העת, באוברלין, אוהיו, הקימו את הארגון המקומי לזכר הנרצחים - קונג תרם תרומה משמעותית וקבועה לארגון זה.[3]
בשנת 1922, כאשר היה רעב גדול בשאנשי. קונג עבד בשיתוף פעולה הדוק עם הצלב האדום האמריקני ועם ארגונים מיסיונריים במטרה לספק סיוע ולשפר את התשתית של מחוז שאנשי כדי להקל על אספקת התרופות. על פי ועדת הסיוע לרעב, המאמצים הקולקטיביים של כל המעורבים היו מוצלחים במניעת מה שאחרת היה "אסון גדול". ב-1923 התנאים בשאנשי חזרו לנורמה.[1]
שר בממשלה הלאומנית
קונג תמך בסאן יאט-סן ובקוומינטאנג (המפלגה הלאומנית), כולל במנהיגים קודמים כמו וואנג ג'ינגוויי. הוא פיתח קשרי משפחה קרובים עם צמרת השלטון. אשתו הייתה אחותו של סונג טסה-ון. אחות אחרת, סונג צ'ינג-לינג, נישאה לסון יאט-סן ב-1915 וצ'יאנג קאי שק הפך לגיסו של קונג ב-1927 כאשר התחתן עם האחות השלישית סונג מיי לינג. אחיות סונג ובעליהן היו ידועות כאחת מארבע המשפחות הגדולות באותה תקופה.[4]
קונג החל את הקריירה שלו בממשלה הלאומנית של הרפובליקה הסינית, בתפקיד שר התעשייה, בתפקיד זה כיהן בשנים 1927 – 1928[5] בממשלה הלאומנית בהנהגתו של וואנג ג'ינג-וויי. לאחר נפילת ממשלת וואנג שימש קונג כשר התעשייה והמסחר בשנים 1928 – 1931 בממשלת נאנג'ינג, ואחר כך כשר האוצר,[6] בשנים 1933 – 1944.[7] קונג היה נגיד הבנק המרכזי של סין בשנים 1933–1945. בשנת 1927 אחד ממעשיו הראשונים בממשלה היה לאזן את התקציב הלאומי. כדי להגדיל את ההון הנדרש, קונג הגדילה את המסים על סיגריות ב-50%. כמה מפעלי סיגריות בשנחאי מחו נגד מיסים אלה. קונג גם איים להגדיל את מס המלח ב-28%.[8]
קונג הצטרף לוועד המרכזי של הקוומיטנאנג בשנת 1931. הוא כיהן כראש ממשלת הרפובליקה של סין החל מ-1 בינואר 1938 - 20 בנובמבר 1939. קונג שימש אז כסגן ראש הממשלה של יואן, בין השנים 1935 – 1945. קונג שימש כנציג הראשי של סין בוועידה המוניטרית והפיננסית הבינלאומית ב-1944, שם חתם על הסכם ברטון-וודס במהלך ועידת ברטון וודס במלון "וושינגטון" בניו המפשייר, ארצות הברית. כנס זה הקים את קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק הבינלאומי לשיקום ופיתוח (IBRD), שהיום הוא חלק מקבוצת הבנק העולמי.
לאחר המעבר שלו לממשלה המרכזית, קונג המשיך לתמוך ביחסים הטובים שבין צ'יאנג קאי שק ליאן שיאן. התנגדותו של יאן לצ'יאנג במהלך ״מלחמת המישורים המרכזיים״ ב־1930 גרמה ליאן לפרוש רשמית מכל עמדות ההנהגה בשאנשי, ולברוח לדאליאן. השתדלותו של קונג לשלב מחדש את יאן בממשלה המרכזית היו מוצלחים, וצ'יאנג התיר ליאן לחזור לשאנשי בשנת 1931. צ'יאנג הכיר בבירור ביאן כשליט דה פקטו של שאנשי משנת 1934.[9]
דיפלומטיה עם כוחות הציר
בשנת 1937, שר האוצר של הרפובליקה של סין, קונג, ושני פקידים אחרים ביקרו בגרמניה והתקבלו על ידי אדולף היטלר ב-13 ביוני. היטלר אמר לקונג, "אני מבין שאנשים בסין חושבים שברית המועצות היא ידידתם, אבל משיחתנו אני מבין שאתה יודע את הסכנות של הדוקטרינה הקומוניסטית". קונג שכנע את היטלר לבטל נאום מתוכנן בכנס נאצי של הנסיך צ'ישיבו, אחיו של הקיסר היפני. קונג אמר, "הייתי מסוגל לגרום להיטלר להבין שיפן רוצה להשתלט על העולם... יכולתי לגרום להיטלר לחשוב פעמיים לפני שהתקרב יותר מדי אליה." בעודו בגרמניה, קונג הכריז על הצלחה גדולה בשיחותיו עם היטלר.[10]
היטלר, הרמן גרינג והיילמאר שאכט העניקו לקונג תואר כבוד, וניסו לפתוח את השוק הסיני ליצוא הגרמני. הם מימנו לתלמידים סינים לימודים בגרמניה, לאחר ששכנעו תעשיינים לתרום את הכסף למטרה זו. קונג, סירב להצעת הלוואה בינלאומית שהציע היטלר.[11]
קונג פגש גם את היאלמאר שאכט. שאכט אמר לו כי "ידידות גרמנית-סינית נבעה במידה רבה מן המאבק הקשה של שתיהן לעצמאות". קונג אמר כי "סין רואה בגרמניה את חברתה הטובה ביותר... אני מקווה ומאחל שגרמניה תשתתף בתמיכה בפיתוח נוסף של סין, בפיתוח מקורות חומרי הגלם, בשיפור התעשיות והתחבורה".[12]
קונג גם ביקר את נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט ואת המנהיג האיטלקי בניטו מוסוליני בשנת 1937. קונג אמר, "חשבתי שמוסוליני עושה דברים גדולים לאיטליה... הסתדרנו טוב, חשבתי שהוא יהיה בעל ברית טוב של הממשלה שלנו".[13]
במלחמת סין–יפן השנייה
עד מלחמת סין–יפן השנייה (1937 - 1945), קונג רכש מוניטין כדמות חזקה ומניפולטיבית במיוחד בממשלה הלאומנית. לפעמים היה בברית עם גיסו, סונג טסה-ואן וגיסתו, סונג מיי לינג, ולפעמים ביריבות עמם. כשהממשלה הלאומנית עברה לצ'ונגצ'ינג, ניהל קונג שירות חשאי משלו. ז'ואו אנלאי, ששימש כנציג המפלגה הקומוניסטית בקוומיטנאט הסיני בצ'ונגצ'ינג, הצליח לרכוש את אמונו של יועצו של קונג, מה שאפשר לז'ואו לנהל את עבודת המודיעין שלו ביעילות רבה יותר.[14]
לאחר שורה של תקריות יפניות ב-1938, קונג נשא נאום ברדיו שבו הוא הצהיר כי "אלוהים עוזר לסין!" נאום הרדיו של קונג בא אחרי דיווחים על כישלון הניסיון יפני לכבוש את העיר האנקו. פעילות גרילה סינית קבועה הביאה לכך כי כוחות סיניים השתלטו מחדש על שטח שנתפס בידי יפן.[15]
לאחר שהקוומינטאנג וצאי' קה צ'ק נסוגו לטאיוואן ב-1949, בסוף מלחמת האזרחים הסינית, קונג עבר לארצות הברית. הוא מת ב-1967 בלוקסט ואלי, ניו יורק.
חיים אישיים
קונג היה צאצא בדור 75 של קונפוציוס, כפי שצוין על ידי שם משפחתו. קונג התחתן לראשונה עם האן יו-מיי ב־1910, אך היא נפטרה ב־1913. ב־1914 נישא לאשתו השנייה, סונג איי-לינג, הבכורה של האחיות סונג. לקונג ולסונג היו שני בנים ושתי בנות:[16] בנו גרגורי קונג נולד מנישואיו השלישיים לדברה פג'ט.[17]
לכל הילדים יש את השם לינג בתוך שמם, כדי לציין כי הם דור ה-76 לצאצאי קונפוציוס.
המגורים המשפחתיים של משפחת קונג, משמשים כדוגמה מצוינת לארכיטקטורת שושלת צ'ינג והם מהווים מוקד משיכה תיירותי במחוז טאיגו, שאנשי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Carl Jacobson, "H. H. Kung: Strengthening China through Education and the 'Oberlin Spirit'" [1]
- ^ Gillin, Donald G. Warlord: Yen Hsi-shan in Shansi Province 1911-1949. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. 1967.pp.45
- ^ H.H. Kung," Howard Boorman, ed. Biographical Dictionary of Republican China (New York: Columbia University Press, 1968) Vol II pp. 264-65.
- ^ H.H. Kung," Howard Boorman, ed. Biographical Dictionary of Republican China (New York: Columbia University Press, 1968) Vol II pp. 264-65.
- ^ "Foreign News: Chiang's Cabinet" TIME Magazine
- ^ U.S. At War: The Mission of Daddy Kung" TIME Magazine
- ^ CHINA: Thirteen Billion Blessings" TIME Magazine
- ^ "CHINA: Balance or Bust" TIME Magazine
- ^ Gillin, Donald G. Warlord: Yen Hsi-shan in Shansi Province 1911-1949. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. 1967.pp. 120-124
- ^ Hannah Pakula (2009). The last empress: Madame Chiang Kai-shek and the birth of modern China (illustrated ed.). Simon and Schuster.,pp.340
- ^ Business: Kung's Credits" TIME Magazine
- ^ Buss, Claude A. (2007). War and Diplomacy in Eastern Asia (reprint ed.). READ BOOKS, P. 405
- ^ Hannah Pakula (2009). The last empress: Madame Chiang Kai-shek and the birth of modern China (illustrated ed.). Simon and Schuster, p. 381
- ^ Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. ISBN 962-996-280-2. Retrieved March 12, 2011., p. 80
- ^ "WAR IN CHINA: Stars Mark the Spots" TIME Magazine
- ^ Lily Xiao Hong Lee (2003). 中國婦女傳記詞典: The Twentieth Century, 1912-2000. M.E. Sharpe. pp. 477
- ^ Bacon, James (April 21, 1962). "Debra Paget Weds Oilman, Nephew of Madame Chiang". Independent. p. 11.
