וומבט שעיר-אף צפוני
 וומבט שעיר-אף צפוני
| |
|---|---|
.jpg)
וומבט שעיר-אף צפוני
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| משפחה: | וומבטיים |
| סוג: | וומבט שעיר-אף |
| מין: | וומבט שעיר-אף צפוני |
| שם מדעי | |
 Lasiorhinus krefftii
| |
| תחום תפוצה | |
| |
וומבט שעיר-אף צפוני (שם מדעי: Lasiorhinus krefftii; בקיצור וומבט צפוני), הוא מין של כיסאי גדול ונדיר דמוי דובון בסוג וומבט שעיר-אף האנדמי ליבשת אוסטרליה, והמין הגדול מבין שלושת המינים הקיימים במשפחת הוומבטיים (מבחינת גודל ממוצע). הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1845 על ידי הביולוג האנגלי ריצ'רד אוון. שמו המדעי נגזר כדלהלן: Lasiorhinus = שעיר אף, ומתייחס לחוטם השעיר הנבדל מהחוטם החלק של הוומבט המצוי; krefftii על שמו של הזואולוג האוסטרלי ג'רארד קרפט. הוומבט הצפוני הוא אחד מבעלי החיים הנדירים והמאוימים ביותר באוסטרליה, ובין היונקים הנדירים בעולם.
תיאור ואנטומיה
הוומבט הצפוני הוא יונק מגושם וכבד עם מבנה גוף חסון ועבה דמוי חבית, והוא היונק הגדול ביותר בקבוצת המתחפרים לאחר השנבוב. לשם השוואה, הוא כבד אף יותר מהדינגו, ומשקלו שווה ערך למשקל ממוצע של קנגורו אפור מערבי אשר הוא בין הכיסאים הגדולים ביותר כיום. הרגליים הקצרות שלו עבות ומסיביות במיוחד, והוא בעל כפות קדמיות רחבות עם טפרים חזקים המאפשרים לו לחפור לעומק ולאורך רחב בבטן האדמה. בדומה לוובמטים האחרים, הוא בעל ראש גדול ורחב, עם לחיים נפוחות וחוטם וזנב קצרים. כפי שאופייני לסוג, לוומבט הצפוני אוזניים ארוכות ומחודדות לעומת הוומבט המצוי, נחיריים רחבים יותר, ואף שעיר שהקנה לסוג את שמו; מצידי האף יוצאים זיפים ארוכים לצדדים. הלוע שלו גדול באופן ניכר הן מהוומבט המצוי והן מקרובו הוומבט הדרומי. העיניים של הוומבט קטנות יחסית, והראייה שלו ירודה מאוד בהתחשב בכך שהוא פעיל בלילה. אצל מין זה יש דו-צורתיות זוויגית מסוימת, כאשר הנקבות גדולות יותר עקב שכבת שומן נוספת, והזכרים בעלי גוף קצר יותר עם צוואר וכתפיים עבים. לנקבת הוומבט יש כיס אשר נבדל מכיסה של נקבת הקנגורו בכך שפתחו פונה לאחור ולא קדימה, כדי למנוע ממנו להתמלא בעפר כאשר היא חופרת באדמה. הוומבט הצפוני כאמור, הוא יונק גדול למדי במונחים אוסטרליים: אורך ראשו וגופו כמטר אחד, גובהו בכתפיים 40 ס"מ, ומשקלו המרבי 40 ק"ג. האורך הממוצע של הזכר הוא 102 ס"מ ושל הנקבה 107 ס"מ, והמשקל הממוצע של הזכר 30 ק"ג לעומת 32.5 ק"ג אצל הנקבה. הזנב קצר למדי ואינו עולה באורכו על 6 ס"מ.
לוומבט הצפוני פרווה רכה דמוית משי המורכבת משערות קצרות יחסית וצפופות. צבע הפרווה הוא אפור בהיר או כסוף עד אפור כחלחל בחלקים העליונים, ונוטה להיות צהבהב בהיר עד לבן קרם במותניים, בחזה בצוואר ובגרון. הרגליים, הגחון והמפשעה נוטים לצבע שחור מבריק, ולעיתים יש כתמים שחורים מבריקים על הצוואר והחזה. וומבטים מסוימים עלולים להיות בעלי צבע חום קפה עד חום שוקולד ברוב הגוף, או כחלחל אחיד בכל הגוף. יש לעיתים קרובות גם טלאים לא מוגדרים על הצלעות והגב הנובעים מצפיפות גבוהה של שערות מצבע מסוים (לבן, אפור, שחור, חום, כחלחל וצהבהב). ראשו של הוומבט בצבע אפור כסוף או כחלחל, כאשר הלחיים צהבהבות והסנטר לבנבן. העיניים מוקפות בטבעות כהות, וסביב החוטם יש כתם שחרחר גדול הגורם לו להראות גדול מהרגיל. בדומה לגוף, גם הראש עשוי לעיתים להיות כהה מאוד.
תפוצה ובית גידול
הוומבט הצפוני אנדמי לצפון-מזרח יבשת אוסטרליה. הטווח ההיסטורי של תפוצתו השתרע החל ממרכז קווינסלנד ועד דרום ניו סאות' ויילס, כשמאובנים שלו נמצאו גם בוויקטוריה. החל מהגעת האירופאים לאוסטרליה ב-1872 התפוצה שלו החלה להצטמצם במהירות עקב אובדן בית גידול ואיומים אחרים, ועד 1910 עדיין היה ניתן לראות וומבטים בסנט ג'ורג' בקווינסלנד וג'דירי בניו סאות' ויילס. מאז, המצב החמיר יותר ויותר עד כדי סכנת הכחדה ממשית, וכיום נותרה רק אוכלוסייה אחת של וומבטים צפוניים המוגבלת לאזור של שלושה קילומטר בפארק הלאומי יער אפינג (פחות משישית משטחו של הפארק) הממוקם צפונית מערבית לעיר קלרמון במרכז קווינסלנד ואשר שטחו הכולל הוא 32 ק"מ.
בית הגידול של הוומבט הצפוני נופל בין אקלים סובטרופי גשום לאקלים צחיח למחצה, ומורכב מחורשי שיטה ויערות אקליפטוס דלילים, כיסי שיחים, שטחי מרעה קטנים, קרקעות סחף עמוק ואדמה חולית צחיחה לאורך אגני ניקוז של נהרות. הדרישה העיקרית של הוומבט היא לאספקה סדירה של מיני עשבים רב שנתיים בסמוך למאורותיו. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 250 - 1,000 מ"מ לשנה.
אקולוגיה
הוומבט הצפוני הוא מין יחידאי הפעיל מרבית הזמן בגפו, ובשילוב עם העובדה שמדובר בבעלי חיים פעילי לילה הנדירים בלאו הכי, קשה לצפות בו בטבע. בהתאם לכך, אין מידע רב על האקולוגיה שלו לעומת מינים אחרים. כקרוביו, גם הוומבט הצפוני בונה מערכת מסועפת של מחילות ומנהרות גדולות, הנחפרות לרוב עמוק בבטן האדמה. מאחר שהוא חי באזור פחות צחיח מהמינים האחרים המתאפיין בצמחייה מגוונת ובחורשים, הוא נוהג להסתייע במהלך חפירותיו בשורשי עצים גדולים ועמוקים בתור תקרה יציבה למנהרות. מערכת המנהרות עשויה להיות מסועפת, אך בדרך כלל היא לא חורגת מאזור של 300 מטרים. לאורך צדי המנהרות והמחילות, הוומבט חופר מאורות גדולות שלהן יש מספר כניסות.
כל מערכת מנהרות ומאורות עשויה לשמש כבית לארבעה או חמישה וומבטים, אף שנדיר מאוד ששני וומבטים משתמשים בו זמנית באותה מאורה; הם עשויים גם להשתמש במאורות שנחפרו על ידי וומבטים מדורות קודמים במקום להוציא אנרגיה על חפירת מערכת חדשה. כמחצית מהנקבות הבוגרות מחליפות מאורה במשך חייהן. הוומבט נוהג לסמן את המאורות הפעילות שלו בשבילים של שתן וגללים, ולרוב, מחוץ למאורה יש שבילים בצמחייה המובילים אליה שנוצרו על ידי ההליכה הקבועה של הוומבט לאתרי האכלה. הוומבטים מותאמים לאקלים צחיח למחצה בכך שהם לא מבזבזים אנרגיה בחום היום אלא נחים במאורה, וכן בכך שדרישות המים שלהן הן בין הנמוכות ביותר מהיונקים, כאשר מספיק להם הלחות הנמצאת במזון. על אף מראיהם המגושם, הוומבטים הללו מסוגלים לרוץ במהירות של 40 קמ"ש כאשר הם חשים מאוימים.
הוומבט הצפוני הוא יונק מונוגמי החי עם בן זוג קבוע, ומדי פעם זכר ונקבה עשויים לשהות באותה מאורה בו זמנית. שטח הפעילות של הוומבטים מעל פני האדמה מוערך בכ-15 דונם. אף על פי שכאמור הוומבט יונק לילי, הוא אוהב לרבוץ בפתח המחילה ולהשתזף בשעות הבוקר המוקדמות. חוקר טבע אחד מצא שצפיפות הוומבט פחותת באזורים שבהם נוכח בקר הבית לעומת אזורים שבהם נוכח הקנגורו, והגורמת העיקרית לכך היא התחרות על מקורות המזון שמשמשים הן את הוומבט והן את הבקר. הוומבט הצפוני הוא אוכל עשב, ותזונתו העיקרית מורכבת מדשא טרי בעיקר מהסוגים עשב חנית (Hetropogon contortus) ו-Aristida, וכן שורשים מדי פעם. השיניים שלו צומחות בדומה למכרסמים ללא הפסקה, והכסיסה המתמדת של עשב ושורשים שוחקת אותם שלא יגדלו יתר על המידה. הוא נוהג לרעות בעיקר בשעות הלילה, אך ייתכן גם שיצא לרעות כבר בשעות הערב. קצב חילוף הנמוך יחד עם מאגרי השומן של הוומבט, מאפשרים לו לשרוד ללא מזון במשך מספר ימים - התאמה נחוצה לאזור הלוקה בבצורות. שעות הרעייה שלו גם הן קצרות יותר מאוכלי עשב אחרים, כאשר בחורף הוא תר אחר מזון שש שעות לכל היותר, ובקיץ שעתיים בלבד; מיני קנגורו בגודל דומה לוומבט לעומת זאת, דורשים לפחות 18 שעות רעייה ביום. הוומבט מסתמך בעיקר על חושי הריח והשמיעה הטובים שלו, בעוד שחוש הראייה שלו גרוע למדי.
עונת הרבייה של הוומבט מתרחשת אחת לשנה בתקופת האביב או הקיץ. הלידות מתרחשות בין נובמבר למרץ, עם צאצא אחד בכל פעם. הועלתה השערה שכמות משקעים כבדה בחודשי החורף לפני עונת הרבייה מובילה לעלייה בשיעורי הילודה, בשל שפע במקורות מזון אשר יקל על הנקבה לגדל את הגור (הוומבטים בדרך כלל לא מתרבים בשנות בצורת מאותה סיבה). נקבות מביאות לעולם גור אחד בשנה, ובדרך כלל יש הפסקה של שנה בין לידה ללידה ואף זאת כאשר יש תנאים סביבתיים טובים. תצפיות על גורי הוומבטים הצפוניים בבתי הגידול שלהם, הראו על שרידות נמוכה של הצאצאים מסיבה לא ברורה. מכיוון שקשה לצפות בוומבטים בטבע וקשה להרבותם בשבי, לא ידוע כמעט מאומה על הרבייה או משך ההריון. גור הוומבט שוהה בכיס האם במשך 8–9 חודשים, ונשאר לצידה 3–6 חודשים נוספים; הוא הופך לעצמאי לחלוטין בגיל 18 חודשים. הוומבטים הצפוניים אינם מסתגלים לתנאי השבי, ועלולים למות תוך זמן קצר.
תוחלת החיים המרבית של הוומבט הצפוני היא 23–30 שנה.
מצב
הוומבט הצפוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR), עקב המספרים הנמוכים שלו, תפוצה מצומצמת ביותר שאינה עולה על 10 ק"מ, אובדן בית גידול מתמשך גם בתחומי האזור המוגן שבו הוא נמצא ושונות גנטית נמוכה. האיומים העיקריים שגרמו לכך הן עדרי הבקר והצאן שהובאו על ידי האירופאים לבית גידולו וצמצמו לו את מקורות המזון הזמינים, במיוחד בשנות בצורת. האוכלוסייה האחרונה של הוומבטים מאוימת בתוך השטח הקטן שלה מצד אסונות מקומיים כמו התפרצות מחלות או סופות אש, תחרות על מקורות מזון עם ארנבונים, ומטריפה על ידי דינגו, ויונקים אחרים שהובאו על ידי האדם. איום נוסף נשקף מצד הפלורה המקומית שנדחקת מפני מיני עשבים פולשים שהובאו על ידי האדם - במיוחד עשב התאו שדוחק מיני צמחים אחרים בתוך היער האחרון שמהווה מקום מפלט לוומבטים.
הוומבט הצפוני מסווג כמין מאוים על ידי ממשלת קווינסלנד, וכן על ידי החוק האוסטרלי, והוא רשום בנספח א' של אמנת CITES האוסרת לחלוטין מסחר בינלאומי במין זה או במוצריו. תפוצת האוכלוסייה האחרונה של הוומבט, נופלת בתוך תחומי הפארק הלאומי יער אפינג שהוקם במיוחד עבור המין בשנת 1971. תוכנית הבראה למין מתקדמת בהצלחה ונמצאת בשלב השלישי שלה, והיא הובילה להישג חסר תקדים בכך שהוא אחד המינים הבודדים בעולם שאם היותו נדיר כל כך מגמת האוכלוסייה שלו נחשבת כיום ליציבה. בין פעולות השימור המתבצעות או המתוכננות ניתן למנות את הבאות:
- בקרת איומים וניהול בית גידול: הגנה על הוומבט מפני טורפים באמצעות גדר בגובה שני מטר נגד טורפים המקיפה את כל אזור המחיה של הוובמטים (מקיפה שטח של 20 ק"מ), במטרה למנוע הישנות מקרים של טריפה על ידי דינגו, כדוגמת טריפת 15 וומבטים בשנת 2000. תוכנית של מתנדבים מבצעת ניטור של גדר הדינגו פעמיים ביום במטרה לאתר פרצות. ניהול בית גידול באמצעות שליטה על מספרי קנגורו אפור מזרחי אשר לו תחרות מסוימת עם הוומבט על העשב, הסרת עשב פולשני ושריפות מבוקרות של כיסי צמחייה כדי להפחית בחומר יבש שעלול לבעור. המתנדבים גם פורסים בפארק תחנות האכלה והשקייה לוומבטים - בייחוד בשנות בצורת.
- ניטור: ביצוע שלושה מפקדי אוכלוסין תכופים מדי שנה הכוללים גם איסוף שיער בסרט דביק לחילוץ דנ"א כדי למזער את ההפרעה לוומבטים, וכן ניטור של מחילות ומנהרות אחת לשישה חודשים במטרה לבדוק אלו מאורות פעילות ולהעריך בהתאם לכך את מצב הוומבטים. הצמדת רדיו מעקב לצוואר נעשית במקרה הצורך.
- איתור אזורים פוטנציאליים להקמת מושבות עתידיות של וומבטים צפוניים, וכן ניסיונות להרחבת שטח הוומבטים בתוך הפארק הלאומי יער אפינג. במהלך 2008, הוקמה לראשונה במסגרת זו אוכלוסיית וומבט נוספת בשמורת טבע ליד סנט ג'ורג' שבקווינסלנד אשר גם היא הוקפה בגדר גבוהה נגד טורפים.
- פיתוח טכניקות לגידול בשבי: לימוד מקיף של גידול הוומבטים הדרומיים בשבי, במטרה לנסות לגדל גם וומבטים צפוניים בשבי, אשר טרם הצליחו להסתגל לכך.
- מעקב אחרי הביולוגיה והאקולוגיה של המין במטרה ללמוד טוב יותר את אורח חייו, כולל מחקרים על התזונה, הרבייה, ההתנהגות ואדריכלות המאורות.
- בין 2004 ל-2008, התנהלה תוכנית שימור שכללה מעורבות תקשורתית וקהילתית להצלת המין, והגברת המודעות לאיומים עליו כמו רעייה של בעלי חיים מקומיים למשל. התוכנית כללה גם שיתוף מתנדבים בפעולות שימור שונות.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 הגיעה אוכלוסיית הוומבט למצב החמור ביותר שלה, כאשר מספר הפרטים צנח ל-30–40 פרטים בלבד. הפסקת רעיית הבקר בתחומי התפוצה שלו החל משנת 1982, הובילה לעלייה מתמדת במספרים. בשנת 2008, גודל האוכלוסייה היה כ-115 פרטים, ומאז היא עלתה ל-196 פרטים בשנת 2013, ול-230 פרטים בשנת 2015. האוכלוסייה עדיין מאוימת מתנודות קיצוניות שעשויות לבוא בעקבות שנות בצורת.
בעקבות גל השרפות באוסטרליה 2019–2020 שב החשש לסכנת הכחדה של המין.
קישורים חיצוניים
- וומבט שעיר-אף צפוני, באתר ITIS (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף צפוני, באתר NCBI (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף צפוני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף צפוני, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף צפוני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף צפוני, באתר GBIF (באנגלית)
- וומבט שעיר אף צפוני, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- מידע אודות האיומים על הוומבט הצפוני, באתר EDGE
הערות שוליים
.JPG)
