ווקס (מפלגה)
| נציגויות בפרלמנטים | |
|---|---|
| קונגרס הנציגים |
52 / 350 |
| הסנאט הספרדי |
3 / 265 |
| הפרלמנט האירופי |
4 / 59 |
ווקס (בספרדית: Vox, מלטינית "קול") היא מפלגה ימין רדיקלי בספרד. המפלגה הוקמה בשנת 2013 ומונהגת על ידי נשיא המפלגה סנטיאגו אבסקל והמזכ"ל חאבייר אורטגה סמית'.[1]
המפלגה נכנסה לפרלמנט הספרדי בפעם הראשונה בבחירות הכלליות באפריל 2019. המפלגה הפכה לכוח הפוליטי השלישי במדינה לאחר הבחירות הכלליות בספרד בנובמבר 2019, בהן קיבלה 3.6 מיליון קולות ו-52 מושבים בקונגרס הנציגים.
היסטוריה
.jpg)
ווקס נוסדה ב-17 בדצמבר 2013,[2] והושקה בפומבי במסיבת עיתונאים במדריד ב-16 בינואר 2014[3][4] כפילוג ממפלגת העם הספרדית. מצע המפלגה ביקש לשכתב את החוקה מחדש ולבטל את האוטונומיה האזורית והפרלמנטים. וידאל-קוואדרס נבחר ליו"ר הראשון במרץ 2014.[5][7]
המימון הראשוני, שהסתכם בכמעט 972,000 אירו, הגיע מהעברות כספים פרטניות של תומכי המוג'אהדין ח'לק.[8][9]
ווקס התמודדה לראשונה בבחירות לאירופה ב-2014, אך בקושי הצליחה לזכות במושב בפרלמנט האירופי.[10]
בספטמבר 2014 המפלגה בחרה בסנטיאגו אבסקל, אחד המייסדים, כנשיא החדש; ואת איבן אספינוזה דה לוס מונטרוס, כמזכיר הכללי. בנוסף על כל, נבחר ועד בן 11 חברים.
המפלגה השתתפה בבחירות 2015 ו-2016, אך לא הצליחה באופן משמעותי, וקיבלה 0.23% ו-0.20% מהקולות בהתאמה.
לאחר משאל העם על עצמאות קטלוניה בשנת 2017 ותחילתו של משבר החוקתי הספרדי, ווקס בחרה שלא להשתתף בבחירות האזוריות בקטאלוניה באותה השנה.[11] לאחר הכרזת העצמאות הקטלאנית תבעה המפלגה את הפרלמנט הקטלוני וכמה פוליטיקאים עצמאיים מהאזור.[12] בתקופה זו מספר חבריה גדל ב-20% בארבעים יום בלבד.[13]
בסתיו 2018 ווקס הצליחה בבחירות האזוריות ולשלוח כמספר נציגים לפרלמנטים המקומיים.[14][15][16] במקביל מועמד מטעם המפלגה נבחר לראשונה לסנאט הספרדי.[17]
המפלגה השיגה 10.26% מהקולות בבחירות הכלליות באפריל 2019, ונכנסה לקונגרס הצירים לראשונה בתולדותיה.[18] מאוחר יותר, המפלגה נכנסו בפעם הראשונה שלה לפרלמנט האירופי עם 6.2% מהקולות. לאחר בחירות אלה הצטרפה המפלגה לקבוצת השמרנים והרפורמים האירופיים. בבחירות הכלליות השניות באותה השנה ווקס הגיעה למקום השלישי והגדילה את מספר חברי מ-24 ל-52.[19] זו הייתה המפלגה הפופולרית ביותר במורסיה והעיר האוטונומית סאוטה.[20]
באוקטובר 2020 הגישה הקבוצה הפרלמנטרית של ווקס בקונגרס הצירים הצעת אי אמון נגד ראש הממשלה המכהן פדרו סאנצ'ז, והעמידה את סנטיאגו אבאסקל כמועמד חלופי.[21] ההצעה כשלה לאחר שרק נציגי ווקס תמכו בה.[22]
בתקופת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2020 ווקס תמכה באופן מלא במועמדותו של הנשיא הרפובליקני דונלד טראמפ,[23] ואף הצהירה כי המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן הוא "המועמד המועדף על אל פאיס, פודמוס, ניקולאס מדורו, סין, איראן". לאחר פרסום התוצאות והפסדו של טראמפ, סירבה ווקס להכיר בניצחונו של ביידן.[24]
אידאולוגיה
ווקס נחשבת למפלגת ימין הרדיקלי.[25][26] שלא כמו מפלגות ימין רדיקליות אירופיות אחרות, השיח המפלגתי נשען יחסית פחות על פופוליזם ויותר על לאומנות.[27] האידאולוגיה משלסת לאומיות ונטיביזם עם חזון סמכותני של החברה,[25] ומתנגד למה שהמפלגה מכנה "פמיניזם של השמאל רדיקלי" המעדיף נורמות מגדריות "מסורתיות".[28] סדר היום הכלכלי שלה נחשב כ"נאו-ליברלי".[25] המפלגה תומכת בישראל ומתנגדת להסכם הגרעין עם איראן.[29]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "VOX elige por tercera vez a Santiago Abascal como su presidente". Europa Press. 10 במרץ 2018. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Política de privacidad de VOX España". voxespana.es/aviso-legal (בספרדית). Aviso Legal. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Quintero, L.F.; Alonsof, Mariano (14 בינואר 2014). "Nace Vox, el partido político de Santiago Abascal y Ortega Lara". Libertad Digital. נבדק ב-16 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ O'Leary, Elisabeth (16 בינואר 2014). "Spanish ruling party rebels launch new conservative party". Reuters (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-18 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Vox elige a Vidal-Quadras como su primer presidente". Crónica Global. 8 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Las caras y los apoyos de Vox". El Periódico. 1 בנובמבר 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Vidal Quadras later left the party after the political failure at the European election and his inability to impose his stances in the party. He would argue in 2018 that the party shifted from a "liberal conservative, Europeanist, and reformist" proposal (represented by himself), to a "Nationalist, revisionist, euroesceptic and confessional" one.[6]
- ^ Casals, Xavier (1 באפריל 2019). "Catalunya i 'la España viva' de Vox". Política&Prosa (5).
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Jannessari, Sohail; Loucaides, Darren (27 באפריל 2019). "Spain's Vox Party Hates Muslims—Except the Ones Who Fund It". Foreign Policy.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Tristeza y decepción en Vox tras los resultados de las Elecciones Europeas". Libertad Digital (בספרדית). 26 במאי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Paradinas, Marcos (3 בנובמבר 2017). "VOX: "El 21D es fruto de un pacto oculto entre Rajoy y los golpistas"". elplural.com (בספרדית). נבדק ב-18 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ García, Jesús (11 באוקטובר 2017). "El TSJ catalán admite la querella de Vox por rebelión contra Puigdemont". El País (בספרדית). נבדק ב-30 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "La afiliación al partido ultraderechista VOX aumenta un 20% en 40 días". Público (בEuropean Spanish). נבדק ב-18 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Los ex 'populares' Juan Antonio Morales y Antonio Pozo se incorporan a Vox". Región Digital (בEuropean Spanish). 10 בספטמבר 2018. נבדק ב-19 בנובמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Turnbull-Dugarte 2019, pp. 1–2.
- ^ "Spain far-right Vox party gains foothold in Andalusia election". BBC News. 3 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "¿Quién es Francisco José Alcaraz, el primer senador de Vox?". 20 Minutos (בספרדית). 19 בפברואר 2019. נבדק ב-21 בפברואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Vox enters Congress for the first time but falls short of expectations in elpais.com
- ^ Jones, Sam (11 בנובמבר 2019). "Spain election: grand coalition ruled out as far-right Vox surges". The Guardian. נבדק ב-11 בנובמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Vox gana las elecciones en Murcia y Ceuta". El Plural (בספרדית). 10 בנובמבר 2019. נבדק ב-14 בדצמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hermida, Xosé (2020-10-21). "Vox's motion of no confidence against the government: what you need to know about the two-day debate". EL PAÍS (באנגלית). נבדק ב-2020-10-22.
- ^ "La moción de censura de Vox fracasa con 298 'no', 52 'sí' y un Gobierno respaldado por la mayoría". La Sexta. 22 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vox se entrega al trumpismo". ABC. נבדק ב-14 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Vox se niega a reconocer la derrota de Trump y aún no considera vencedor a Biden". 20 Minutos. נבדק ב-14 בדצמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 25.0 25.1 25.2 Ferreira 2019, p. 73.
- ^ Turnbull-Dugarte 2019.
- ^ Ferreira 2019, p. 73 & 90 "a diferencia de muchos de sus homólogos en Europa, el populismo está muy poco presente en su discurso;" (...) "Su retórica es mucho más nacionalista que populista"
- ^ Turnbull-Dugarte, Rama & Santana 2020, p. 3"advocates for the protection of traditional gender norms whilst protesting against what it pens as radical left-wing feminism "
- ^ דמיאן פצ'טר, "לספרד ולישראל יש איומים משותפים", באתר ישראל היום, 18 ביוני 2021
