ויאזמה

ויאזמה
Вя́зьма
	מונומנט המנציח את ניצחון הרוסים על נפוליאון. הוקם ב-1812, נהרס בשנות ה-30 ושוקם ב-1962
מדינה	רוסיה
אובלסטי	מחוז סמולנסק
תאריך ייסוד	1239 וייתכן ולפני
שטח	44 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	53,660 (2016)
‑ צפיפות	1219 נפש לקמ"ר (2016)
קואורדינטות	55°12′57″N 34°18′27″E / 55.21583°N 34.30750°E
	http://www.vyazma.ru/vyazma.ru
	(למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני ויאזמה

וְיַאזְמַה (ברוסית: Вя́зьма; ביידיש: וויאַזמע; בפולנית: Wiaźma) היא עיירה במחוז סמולנסק שברוסיה, השוכנת על גדות נהר ויאזמה (יובל של נהר דנייפר), בכמחצית הדרך שבין הערים סמולנסק ומוֹזַ'אִיסְק (Можа́йск). לאורך ההיסטוריה הסוערת שלה הגנה העיר על מוסקבה מפני פלישות מן המערב.

כיום מונה העיר כ-54,000 נפש (2016), והיא מהווה צומת מרכזי של מסילות רכבת, המקשרות בין מוסקבה, סנקט פטרבורג, קלוגה ובריאנסק.

היסטוריה

לפי התיעוד הראשון המתייחס לוויאזמה, העיר נוסדה בשנת 1239. עם זאת, על פי הסברה המקובלת, הולדתה של ויאזמה בהתיישבות קדומה הרבה יותר; במאה ה-13 הייתה שייכת לענף צדדי של בית רוריק מסמולנסק. ב-1403 הגלתה ליטא את הנסיכים המקומיים למוסקבה, שם כינו עצמם הנסיכים "וְיַאזֶמְסְקִי" (רוסית: "בן העיר ויאזמה"). (עם הידועים ביותר ממשפחה זו נמנים פיוטר ויאזמסקי, משורר וחבר קרוב של אלכסנדר פושקין, וכן סופי ויאזמסקי, סופרת שהייתה נשואה לזמן־מה לז'אן-לוק גודאר.)

בשנת 1492 נכבשה העיר בידי נסיכות מוסקבה והוסבה למצודה, שכיום לא נותר ממנה אלא מגדל בודד. במהלך המאות הבאות נבנו בעיר שני מנזרים חשובים, שבהמשך נוספו להם כנסיות אבן כקישוט, כולל כנסייה לא-טיפוסית בעלת שלושה גגות חרוטיים, המוקדשת לגברתנו (כלומר, מריה) מסמולנסק, שהוקדשה בשנת 1638. כנסיית ברביקן באותו המנזר נוסדה ב-1656. מרבית הכנסיות האחרות נבנו בסגנון הבארוק. בנייתה של הקתדרלה של העיר נשלמה ב-1676.

קרב ויאזמה

פטר פון הס, קרב ויאזמה (1812)

ב-22 באוקטובר 1812 התחולל ליד העיר קרב ויאזמה, כחלק ממלחמת רוסיה-צרפת. הקרב נערך בין הצבא הצרפתי הנסוג, שמנה כ-37,000 חיילים, ובין הצבא הרוסי, שמנה כ-25,000 חיילים.

חיל החלוץ הרוסי בפיקודו של לוטננט גנרל (דרגה מקבילה לתת־אלוף או לאלוף) מיכאיל מִילוֹרַאדוֹבִיץ' (Михаил Милорадович), ביחד עם יחידת הקוזקים של גנרל מַטְוֵויי פלאטוֹב (Матве́й Пла́тов), תקפו את המשמר העורפי של צבא צרפת בפיקודו של מרשל לואי-ניקולא דָאבוּ (Louis-Nicolas Davout) ממזרח לוויאזמה, ובכך קטעו את נתיב הנסיגה שלו. הודות להתערבותם של שניים ממפקדי הגייסות שלו – אז'ן דה בּוֹאַרְנֶה (Eugène de Beauharnais), בנה של ז'וזפין דה בוארנה, מפקד "צבא איטליה" (הגיס הרביעי בגראנד ארמה), והנסיך יוּזֶף אנטוני פּוֹניאטובסקי (Józef Antoni Poniatowski), מפקד הכוחות הפולניים (הגיס החמישי, שמנה כ-100,000 חיילים) – עלה בידי דָאבוּ לפרוץ דרך כוחות הצבא הרוסי שכיתרו אותו. עם זאת, ניסיונותיו של צבא צרפת להחזיק בגבעות שבסביבות ויאזמה לא נשאו פרי; בערבו של 22 באוקטובר 1812 השתלטו הרוסים על ויאזמה, אשר הועלתה באש בידי הצרפתים. בקרב הצרפתים נמנו 6,000 אבדות בנפש; 2,500 חיילים נלקחו בשבי; הרוסים איבדו כ-2,000 חיילים.