ויג'יי פרשאד
.jpg) |
ויג'יי פרשאד (בהינדי: বিজয় প্রসাদ; נולד ב-14 באוגוסט 1967) הוא היסטוריון אמריקאי יליד הודו. פרסם ספרים רבים וכתב טורי פרשנות בעיתונות. הוא העורך הראשי של הוצאת הספרים "LeftWord" המוציאה לאור ספרים המשקפים את השמאל הפוליטי באסיה. כמו כן משמש כמנהל מכון מחקר בשם "Tricontinental" מיסודו של ארגון הסולידריות עם תושבי אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית (אנ').
פרשאד הוציא לאור מעל לעשרים וחמישה ספרים. בין הנושאים הנסקרים בספריו נמנים האביב הערבי, ההתקוממות בלוב, ההיסטוריה של מדינות העולם השלישי והסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הוא מגדיר את עצמו כמרקסיסט ואנטי-ציוני. חבר במועצה המייעצת האמריקאית של תנועת החרם על ישראל, שהיא חלק מתנועת ה-BDS העולמית.
משנת 1996 עד 2017 שימש כפרופסור להיסטוריה של דרום אסיה ויחסים בינלאומיים במכללת טריניטי בהרטפורד, קונטיקט. בשנים 2013 עד 2014 היה גם יושב ראש המכללה על שם אדוארד סעיד באוניברסיטה האמריקנית בביירות.
בשנת 2010 מונה פרשאד לעמוד בראש המכון ללימודים בין תחומיים במכללת טריניטי. קבוצה של פרופסורים שלחה למכללה מכתב בו הם מוחים על המינוי, לאור עמדותיו של פרשאד ופעילותו לקידום חרם אקדמי על ישראל. הנהלת המכללה דנה בנושא זה עם נציגי הפדרציה היהודית בקונטיקט והליגה נגד השמצה, אך המינוי נותר בעינו.
קורות חייו
ויג'יי פרשאד נולד וגדל בקולקטה, הודו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בדהראדון עבר לארצות הברית, שם סיים תואר ראשון בהיסטוריה במכללת פומונה (קליפורניה) ב-1989, ותואר דוקטור באוניברסיטת שיקגו בשנת 1994.
עמדותיו
פרשאד הוא מרקסיסט, ובין השאר ייסד בהודו פורום של אנשי שמאל. בספרו "חתולים שמנים וכלבי ריצה" הוא מציג את השקפותיו בנושאי קפיטליזם וסוציאליזם.
במאמר לכתב העת The Nation פרש פרשאד את חזונו למאבק סוציאליסטי. לדבריו, תנועות שמאל צריכות להתארגן טוב יותר כדי לצבור כוח, אחרת רעיונות פרוגרסיביים טובים לא יוכלו לצאת לפועל. כמן כן קרא לתנועות שמאל לאמץ השקפה ארוכת טווח במאבקים חברתיים ולא להתמקד בתוצאות בטווח הקצר.
בביקורתו של הקפיטליזם הוא מצביע על אסון בופאל כדוגמה למקרה שבו תאגידים דואגים רק לרווחים ומזלזלים בחיי אדם. רווחי חברת יוניון קרבייד היו גבוהים, ועל אף זאת היא לא השקיעה באמצעי בטיחות במפעליה בהודו ובווירג'יניה המערבית. כמו כן הביע ביקורת על האם תרזה ועל האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שפעלו למען קורבנות האסון אך טענו כי מדובר בתאונה גרידא ולא ייחסו ליוניון קרבייד כל אחריות תאגידית.
לעיתים קרובות פרשאד מותח ביקורת על מדיניות החוץ של ארצות הברית, וקורא לשים קץ להגמוניה האמריקאית ולאימפריאליזם. כמו כן קרא לבטל את הסיוע האמריקאי לישראל.
עם פרוץ אירועי האביב הערבי והפלת שלטון מובארכ במצרים בשנת 2011 השווה פרשאד את האירועים למהפכה המקסיקנית שהחלה עם הפלת הדיקטטור פורפיריו דיאס בשנת 1911. בהקשר זה כתב: "מעמד האיכרים והפועלים התקומם בצורה ספונטנית, אך כדי להתקדם מעבר לכך עליו להתארגן ביעילות ולהשתלט על מוקדי הכוח, אחרת המהפכה תדוכא." על פי פרשאד, אירועי האביב הערבי עוררו מחדש את "שני הנושאים ללא מענה" בארצות ערב: פוליטיקה (חופש ממונרכיות ודיקטטורות) וכלכלה (מעבר לכלכלה עצמאית). הוא ביקר את תגובתו ופעולותיו של ברק אובמה לאחר ההפיכה במצרים, וטען שמדיניותה של ארצות הברית במזרח התיכון נכשלה.
במאמריו ובספריו מספק פרשאד פרשנות לאירועים רבים במזרח התיכון, בהם מלחמת האזרחים בלוב (2011) והסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית.
ספריו
ספריו ראו אור באנגלית בארצות הברית ובהודו. להלן רשימה חלקית של ספרי ויג'יי פרשאד:
- הכוכב האדום ברחבי העולם השלישי (2019)
- האם הפרח יפציע מבעד לאספלט: סופרים מגיבים לשינויי אקלים (2017)
- אוקטובר האדום: המהפכה הרוסית והאופק הקומוניסטי (2017)
- ארץ הקסדות הכחולות: האומות המאוחדות בעולם הערבי (2017)
- מות האומה ועתיד המהפכה הערבית (2016)
- היסטוריות קומוניסטיות, כרך א' (2016)
- אין שמאל חופשי: עתיד הקומוניזם ההודי (2015)
- מכתבים לפלסטין (2015)
- אומות עניות: היסטוריה אפשרית של הדרום הגלובלי (2013)
- הדוד סוואמי: דרום-אסייתים באמריקה בימינו (2012)
- האביב הערבי, החורף הלובי (2012)
- העמים האפלים: תולדות העולם השלישי (2007)
- בשורה אחת עם דאו ג'ונס: מניות, כלא ורווחה (2003)
- נמסטה שרון: הינדוטבה ושרוניזם תחת הגמוניה אמריקאית (2003)
- כולם נלחמו בקונג פו: קשרים אפרו-אסייתיים והמיתוס של טוהר התרבות (2002)
- חתולים שמנים וכלבי ריצה: שלב אנרון של הקפיטליזם (2002)
- המלחמה נגד כדור הארץ: המלחמה האפגנית החמישית, אימפריאליזם ופונדמנטליזם (2002)
- חירות תחת איסור מגע: היסטוריה חברתית של קהילת הדלית (2002)
- הקארמה של האדם החום (2000)
קישורים חיצוניים
- טורי הניוזלטר של ויג'יי פרשאד באתר מכון המחקר "Tricontinental" (באנגלית)
