יחסי החוץ של ארצות הברית
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ארצות הברית |
|
קבינט • סוכנויות פדרליות • משרד הרשות המבצעת |
מאז הקמתה, ידעו יחסי החוץ של ארצות הברית עליות ומורדות - ביחסיה עם שכנותיה, עם המעצמות, עם שאר מדינות העולם ועם הגופים הבינלאומיים. בשנותיה הראשונות, נחשבה ארצות הברית למדינה ממוצעת ומטה, ולא הרבתה להתערב בענייני העולם, כל עוד הדברים לא נגעו לה במישרין, אך לאורך הזמן ארצות הברית עלתה לדרגת מעצמה (כיום היא נחשבת למעצמת העל היחידה בעולם), והגבירה משמעותית את מידת התערבותה בענייני העולם.
מחלקת המדינה של ארצות הברית (באנגלית: United States Department of State) אשר בראשה עומד מזכיר המדינה, אחראית על ניהול יחסי החוץ של ארצות הברית.
ארצות הברית היא מדינה מפותחת השלישית בגודל אוכלוסייתה ובשטחה מכל העולם, המעצמה בעלת התוצר המקומי הגולמי השני הכי גבוהה בעולם (אחרי הרפובליקה העממית של סין) והמעצמה הצבאית הגדולה בעולם. כמו כן היא ממוקמת במקום ה-16 בין מדינות העולם בבחינת התמ"ג לנפש ומקום 17 בעולם במדד הפיתוח האנושי. הכלכלה האמריקאית אוחזת בנכסים רחבי היקף ברחבי העולם שקושרים את רוב מדינות העולם בה, וכמו כן עוצמתה הדיפלומטית והצבאית מאפשרים לה להתערב במאבקים, יריבויות ומחלוקות ברחבי העולם (ארגונים בינלאומיים הנתונים לאחריות אמריקאית או לכל הפחות שארצות הברית היא השותפה העיקרית בהם כוללים בין לבין את נאט"ו, האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין-בנקאית (SWIFT), G7 ועוד).
ארצות הברית היא גם אחת מחמש חברות הקבע של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות והיא בעלת השפעה רבה על ארגון הסחר העולמי ועל ארגונים הפועלים מטעם האומות המאוחדות. לארצות הברית יחסים מיוחדים עם אוסטרליה, האיחוד האירופי, הודו, הממלכה המאוחדת, הפיליפינים, טאיוואן, יוון, יפן, ישראל, מרוקו, ערב הסעודית, צרפת וקנדה.
היסטוריה
היחסים עם המעצמות
רוסיה
ערכים מורחבים – יחסי ארצות הברית–ברית המועצות, יחסי ארצות הברית–רוסיה
היחסים בין רוסיה לארצות הברית ידעו עליות ומורדות רבות מאז כינונם. לראשונה כוננו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות ב-1807, אולם יש המייחסים[דרוש מקור] את כינון היחסים בין שתי המדינות ל-1698, כאשר האימפריה הרוסית כוננה יחסים עם המושבה האמריקנית פנסילבניה, שהייתה למדינה בארצות הברית, כעבור פחות מעשור.
לאחר מהפכת פברואר ב-1917, ארצות הברית הכירה בברית המועצות רק ב-1933, כשבמהלך מלחמת העולם השנייה שתי המדינות היו לבעלות ברית במאבקן כנגד גרמניה הנאצית. עם סיום המלחמה, התגלע סכסוך בין המעצמות, סכסוך שמעולם לא גלש לעימות חזיתי ולכן כונה המלחמה הקרה, סכסוך שהשפיע על הפוליטיקה העולמית עד לקראת סוף המאה ה-20. נכון ל-2011 היחסים בין ארצות הברית לפדרציה הרוסית מתפתחים בתחומים כמו מלחמה בטרור, מחקר בתחום החלל ומניעת הפצת נשק גרעיני. למרות זאת המתיחות בין המדינות לא הופרו[דרושה הבהרה] עד ימינו, והמתיחות והחשדות ההדדיים בין המדינות נשארו[דרוש מקור]. רוסיה רואה[דרוש מקור] את ארצות הברית כאיום על ההגמוניה שלה באירופה המזרחית ואסיה התיכונה. נכון לשנת 2016 מוטלות על רוסיה סנקציות כלכליות בשל התנגדות המערב בראשות ארצות הברית לסיפוח הרוסי של קרים בשנת 2014. עקב כך נפגעה קשות הכלכלה הרוסית.
סין
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-סין
לאורך רוב ההיסטוריה, האמריקאים הגדירו את יחסיהם עם סין לא כיחסי איבה, אך גם לא כיחסי ברית. נכון ל-2011, ארצות הברית היא הכלכלה הגדולה בעולם, וסין היא השנייה. מומחים מעריכים[דרוש מקור] שבעוד מספר עשורים, סין תיקח לארצות הברית את הבכורה בנושא זה. כמו כן, סין היא המדינה הגדולה בעולם מבחינת אוכלוסייה, וארצות הברית ממוקמת במקום השלישי בתחום זה (ביניהן ממוקמת הודו במקום השני). בנוסף לכך, ארצות הברית וסין הן המדינות שצורכות את כמות כלי הרכב[דרוש מקור] הגדולה בעולם, ואת כמות הנפט הגדולה בעולם; לזה יש להוסיף את זה ששתי מדינות אלו הן המזהמות ביותר בעולם, מבחינת פליטת גזי חממה[דרוש מקור].
היחסים הדיפלומטיים בין סין לארצות הברית היו יציבים בדרך כלל לאורך ההיסטוריה, מלבד מספר תקופות של מתיחות, בעיקר לאחר התפרקותה של ברית המועצות, אשר במסגרת זאת ארצות הברית הפכה למעצמת העל היחידה בעולם. ישנם גם מחלוקות בין המדינות בנושא זכויות האדם בסין ובנושא מעמדה המדיני של טאיוואן. למרות כל זאת, סין וארצות הברית הן שותפות הסחר הגדולות בעולם[דרוש מקור].
הודו
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–הודו
יחסי ארצות הברית–הודו נחשבים יחסי המסחר הגדולים ביותר של ארצות הברית (חוץ מסין העממית). ב-2009 נפגש ברק אובמה עם נשיא הודו מאנמוהאן סינג ואמר:" כי יחסי ארצות הברית-הודו הם מהמשמעותיים במאה ה-21". אובמה טען שארצות הברית לא יכולה להתערב ביחסי הודו–פקיסטן.
הממלכה המאוחדת
בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת הם מכונים היחסים המיוחדים והם היחסים הקרובים ביותר הקיימים בין שתי מדינות בכלל, ובין מעצמות בפרט. ארצות הברית ובריטניה פועלות בשיתוף פעולה צבאי ומודיעיני מלא (או כמעט מלא) ולמרות היחסים ביניהן ידעו ימי משבר הן עדיין המדינות הקרובות בעולם. היחסים האלו החלו לאחר מלחמת העולם השנייה בה נלחמו ארצות הברית ובריטניה לצד בעלות הברית והיו שתי המעצמות הדמוקרטיות היחידות. אף על פי שהמדינות נלחמו לא פעם וארצות הברית קיבלה את עצמאותה מהממלכה המאוחדת היחסים הקרובים אינם מפתיעים בגלל הקרבה האתנית (האוכלוסייה אנגלו-סקסית) ובגלל הקרבה התרבותית.
היחסים עם ישראל
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–ישראל
.jpg)
כבר קודם להקמת מדינת ישראל נחשבה ארצות הברית למטרה אסטרטגית של הנהגת היישוב. למרות הסתייגויות של חוגים מסוימים בממשל האמריקאי, הכיר נשיא ארצות הברית הארי טרומן בישראל, כ-11 דקות לאחר קום המדינה. אחת הסיבות לכך הייתה פגישתו עם חיים ויצמן כמה חודשים קודם לכן. המדינה השנייה שהכירה בישראל הייתה ברית המועצות.
כיום ארצות הברית נחשבת ל"ידידה הגדולה" של ישראל. ארצות הברית מצהירה מפעם לפעם כי היא ערבה לקיומה ולביטחונה של המדינה ואף משתמשת פעמים רבות בזכות הווטו שלה כנציגה קבועה במועצת הביטחון כדי למנוע החלטות הפוגעות בישראל. בתחילת שנות ה-2000, עם התפרצות האינתיפאדה השנייה, כשהביקורת נגד ישראל על פעילותה בשטחים גברה בכל העולם ובייחוד באירופה, עלה בארצות הברית מעמדה של ישראל בעקבות פיגועי 11 בספטמבר ומלחמת עיראק.[דרוש מקור]
ממשלות ישראל נוהגות לתאם את עמדותיהם עם ארצות הברית, ולפחות לקבל הסכמה שבשתיקה למעשיהם. כאשר מתגלות מחלוקות, כמו בנושא ההתנחלויות, ממשלת ישראל שואפת שהמחלוקת לא תעיב על עתיד היחסים בין המדינות. הנשיאים, ביל קלינטון, ג'ורג' ווקר בוש ודונלד טראמפ נחשבו לנשיאים אוהבי-ישראל ביותר. ביל קלינטון התפרסם ביחסו החם ליצחק רבין, ולאחר רצח יצחק רבין נפרד ממנו בעברית במילים "שלום חבר". במקביל, ישראל היא תומכת מסורתית של ארצות הברית בכל החלטה שנוגעת לאינטרסים אמריקאים. כתוצאה מההתנהגות של ממשלות ישראל ביחס לארצות הברית, יש הקוראים לה באירוניה "המדינה ה-51 של ארצות הברית".
משנות השבעים, ארצות הברית מסייעת לישראל בסכומי כסף גדולים. חלק מהסיוע ביטחוני וחלקו אזרחי. מרבית הנשק המתוחכם שצה"ל משתמש בו הוא נשק אמריקני. בארצות הברית קיים לובי יהודי חזק שמסייע לקידום האינטרסים של מדינת ישראל אצל חברי הקונגרס של ארצות הברית, ומתבסס על הקהילה היהודית הגדולה והעשירה בארצות הברית.
היחסים עם העולם המוסלמי
מדינות מוסלמיות
ירדן
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-ירדן
בין ארצות הברית והממלכה הירדנית ההאשמית קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2014, אשר באים לידי ביטוי במסגרת סיוע אמריקאי שוטף לירדן בתחומי הביטחון והכלכלה. במקביל, שיתוף הפעולה בין שתי המדינות מסייע בשימור האינטרסים האמריקאיים במזרח התיכון.[1]
ארצות הברית מחזיקה בשגרירות בעמאן, וירדן מחזיקה בשגרירות בוושינגטון די. סי.
טורקיה
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-טורקיה
היחסים בין טורקיה לארצות הברית, מוסדו לראשונה במסגרת ועידת קהיר השנייה בדצמבר 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בשל כך, טורקיה הצטרפה לאו"ם בצורה מהירה, ונמנתה מבין מייסדיו. במסגרת דוקטרינת טרומן, הוחלט במרץ 1947, על הענקת סיוע כלכלי לטורקיה, בנימוק שגורמים קומוניסטיים מנסים להשתלט על המדינה. בעקבות זאת, טורקיה בשנת 1950 השתתפה במלחמת קוריאה לצד ארצות הברית במסגרת כוחות האו"ם, ובשנת 1952, הצטרפה לברית נאט"ו.
בחמש השנים האחרונות ישנה הרעה ניכרת ביחסים בין המדינות, בעיקר בשל מלחמת המפרץ השנייה שניהלה ארצות הברית בשטחה של עיראק. טורקיה רואה את מלחמה זו כאיום משמעותי על ביטחונה, משום שאזור צפון עיראק משמש כיום לאזור מקלט למחתרת הכורדית (PKK). מלחמה זו הגדילה את הסיכויים שהכורדים יכריזו על עצמאות בצפון עיראק, ויתסיסו את המיעוט הכורדי בטורקיה.
בנוסף לכך, מערכת היחסים הרעועה בין ישראל לטורקיה, עוררה שאלות גם בממשל האמריקני הדמוקרטי, וגם בין סנאטורים רפובליקנים. במהלך חודש אוגוסט 2010 הביעו סנאטורים רפובליקנים את התנגדותם למינויו של שגריר אמריקני חדש באנקרה, וזאת על רקע התייחסותה של טורקיה לתוכנית הגרעין האיראנית, ויחסי אנקרה-ירושלים. ב-13 באוגוסט 2010 כינסה מזכירת המדינה הילרי קלינטון ישיבה מיוחדת של בכירי מחלקת המדינה והמועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, כדי לדון בעתיד יחסי ארצות הברית עם טורקיה. ב-15 באוגוסט דיווח ה-Financial Times כי הנשיא אובמה העביר מסר לטורקים בו נאמר, כי אם לא ישנו את יחסם לישראל, עלול הדבר לפגוע בביצוע עסקאות ביטחוניות, בינם לבין ארצות הברית. דובר הבית הלבן הבהיר כי אמנם התקיימה שיחה בנושא בין אובמה לארדואן, אך אין מדובר בהצבת אוליטימטום.
מצרים
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-מצרים
יחסי ארצות הברית–מצרים ידעו עליות ומורדות במהלך מאה השנים האחרונות, אך נכון להיום היחסים הם אסטרטגיים ואיתנים. למצרים שגרירות בוושינגטון ולארצות הברית שגרירות בקהיר.
בעבר נאלצה ארצות הברית לבוא במגעים מינימליים עם מצרים כאשר זו נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית (עד 1882) ובריטניה (1882–1945). בתקופת כהונתו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר (1952–1970) במצרים התערערו יחסי המדינות עוד יותר כאשר זה קומם עליו בארצות הברית את הממשל על ידי מדיניותו הפרו-סובייטית והרטוריקה האנטי-ישראלית. עם זאת ארצות הברית סייעה לשמור אותו בשלטון, בין היתר על ידי אילוץ הממלכה המאוחדת וצרפת להפסיק לאלתר את הפלישה שלהם לסיני בשנת 1956. מהלך זה השפיע רבות על התחממות יחסיהם של המדינות, ומאז ועד היום תומכת ארצות הברית במצרים צבאית וכלכלית, חרף המשברים. ארצות הברית מעניקה סיוע צבאי ואזרחי למצרים, השני בגודלו רק לישראל. בשנת 1989 קיבלה מצרים מעמד של בעלת ברית עיקרית של ארצות הברית שאינה חברה בנאט"ו (Major non NATA Ally), יחד עם ישראל ומדינות נוספות.
בחריין
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-בחריין
יחסי ארצות הברית–בחריין (באנגלית: Bahrain–United States relations, בערבית: العلاقات البحرينية الأمريكية) הם היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית של אמריקה ובין ממלכת בחריין.
כיום, ארצות הברית ובחריין הן בעלות ברית קרובות.
בחריין סיפקה בסיס לפעילות צבאית של ארצות הברית במפרץ הפרסי מאז 1947, 24 שנים לפני שקיבלה את עצמאותה.
שגרירות ארצות הברית במנאמה נפתחה ב-21 בספטמבר 1971, ושגרירות בחריין בוושינגטון די. סי. נפתחה ב-1977.
ב-1991, שתי המדינות חתמו על שיתוף פעולה ביטחוני.
מרוקו
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-מרוקו
יחסי ארצות הברית–מרוקו הם היחסים הבילטרליים בין ארצות הברית של אמריקה וממלכת מרוקו.
היחסים בין ממלכת מרוקו וארצות הברית מתוארכים עוד ממלחמת העצמאות של ארצות הברית. מרוקו נותרה אחת מבעלות בריתה הוותיקות והקרובות ביותר של ארצות הברית בצפון אפריקה, תואר שאושר על ידי מדיניות אפס-הסובלנות של מרוקו כלפי אל-קאעידה וארגוניה. מרוקו גם סייעה לסוכנות הביון המרכזית בחקירת אנשי אל-קאעידה שנתפסו באפגניסטן, עיראק, אינדונזיה, סומליה ובמקומות אחרים בתקופת ממשל ג'ורג' ווקר בוש, שתיאר את מרוקו כבעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו.
יחסי ארצות הברית-מרוקו נכונו בשנת 1787, כאשר הסנאט של ארצות הברית אשרר את הסכם השלום והחברות בין שתי המדינות אשר נדון ב-1786.[2][3] ב-1836 נחתם הסכם זה, המהווה את הברית הארוכה ביותר בין שתי המדינות. מרוקו היא גם אחת המדינות המעטות באפריקה שלא מחייבות אזרחים אמריקאים להחזיק באשרת שהייה במדינתה.
לארצות הברית שגרירות ברבאט, מרוקו ולמרוקו שגרירות בוושינגטון הבירה.
פקיסטן
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–פקיסטן
יחסי ארצות הברית–פקיסטן מתייחסים ליחסים הבילטרליים בין ארצות הברית לפקיסטן. ב-20 באוקטובר 1947, חודשיים ושישה ימים אחרי עצמאותה של פקיסטן, כיננה ארצות הברית יחסים דיפלומטיים עם פקיסטן, מה שהפך אותה לאחת מן המדינות הראשונות שקיימו יחסים עם המדינה החדשה. פקיסטן כרתה ברית עם ארצות הברית בתקופת המלחמה הקרה נגד ברית המועצות, והייתה שחקנית אינטגרלית בארגוני ברית בגדאד ו-SEATO.
פקיסטן שיחקה תפקיד מכריע בהסדרת ביקורו של ריצ'רד ניקסון ברפובליקה העממית של סין ב-1972, שהוביל לנורמליזציה ביחסי ארצות הברית-סין. למרות הרעה ביחסים בעקבות עליית מפלגת העם הפקיסטנית לשלטון בהנהגת זולפיקר עלי בהוטו, היחסים השתפרו במהירות והתהדקו במהלך מבצע ציקלון בשנות ה-80 של המאה ה-20, אשר הופנה נגד ההתפשטות הסובייטית במרכז ודרום אסיה, בידי מימון והדרכת מוסלמים מוג'אהדינים באפגניסטן כדי שילחמו בברית המועצות. היחסים שקעו שוב לאחר נפילת מסך הברזל, כאשר ארצות הברית אישרה סנקציות שהוטלו על פקיסטן על ידי קבלת "תיקון פרסלר", אשר נחקק נגד פקיסטן ותוכנית הגרעין שלה. פקיסטן שוב קיבלה על עצמה תפקיד מפתח באינטרסים הגאופוליטיים של ארצות הברית באזור בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ובמהלך המלחמה העולמית בטרור. היחסים התחזקו, שכן ארצות הברית הגדירה את פקיסטן כבעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו ב-2002, מה שאפשר את שחרורם של יותר מ-25 מיליארד דולר אמריקני לפקיסטן. מאמצי ההבראה של אמריקאים בעקבות רעידת האדמה בקשמיר ב-2005 זכו להערכה רבה מהציבור הפקיסטני.
היחסים הפכו למתוחים כאשר שני הצדדים החלו למתוח ביקורת זה על זה על האסטרטגיה של האחד והשני במלחמה בטרור, וממשלת ארצות הברית מאשימה את פקיסטן לעיתים תכופות בנתינת מחסה לאנשי טליבאן, ואילו פקיסטן טענה כי ארצות הברית לא עשתה די מאמצים לשמירת הביטחון במזרח אפגניסטן. יתר על כן, כתוצאה מהאירוע של ריימונד אלן דייוויס בלאהור, המבצע של ארצות הברית באבוטאבאד (שהוביל למותו של אוסמה בן-לאדן) ובעקבות זאת לתקיפות נאט"ו בפקיסטן, נעשו היחסים בין שתי המדינות מתוחים יותר ויותר בשנים האחרונות המאופיינים בחוסר אמון. דעת הקהל בפקיסטן מרבה לדרג את ארצות הברית כאחת המדינות הפחות מועדפות על הציבור, ולהפך.[4] בשנת 2015, על פי סקר עולמי של חברת גאלופ, 15% מהאמריקאים בעלי השקפה חיובית על פקיסטן.[5]
ארצות הברית עוסקת כיום בסיוע כלכלי, חברתי ומדעי נרחב, ומקיימת יחסים צבאיים עם פקיסטן,[6] בעוד פקיסטן ממשיכה לתפוס עמדה אסטרטגית באינטרסים של ארצות הברית במרכז ודרום אסיה. ארצות הברית היא הספקית השנייה בגודלה של ציוד צבאי לפקיסטן לאחר סין העממית, והיא אחת התורמות הגדולות ביותר של פקיסטן לסיוע חוץ.[7][8][9]
תוניסיה
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-תוניסיה
יחסי ארצות הברית–תוניסיה הם היחסים הדיפלומטים בין ארצות הברית של אמריקה לבין הרפובליקה התוניסאית.
כיום לארצות הברית ולתוניסיה יחסים טובים מאוד.
ב-1795, ארצות הברית פתחה ייצוג רשמי בתוניסיה ואמנת הידידות האמריקנית-תוניסאית נחתמה ב-1799.
ארצות הברית סיפקה לראשונה סיוע כלכלי וטכני לתוניסיה ב-26 במרץ 1957. תוניסיה תמכה בהתלהבות בשותפות הכלכלית האמריקנית-צפון אפריקאית שנועדה לקדם את השקעותיה של ארצות הברית באזור המגרב ולהשתלבותו הכלכלית.
היחסים בין שתי המדינות נפגעו לאחר שישראל הפציצה את מפקדת אש"ף בתוניסיה ב-1985. התוניסאים האמינו כי ארצות הברית ידעה על המתקפה מראש ואולי הייתה אף מעורבת בה, אך ארצות הברית דחתה על הסף את טענותיה של תוניסיה לפיהן ארצות הברית הייתה אכן מעורבת בהפצצה.[10]
באוקטובר 2002, ארצות הברית ותוניסיה חתמו על הסכם למסחר והשקעות בין שתי המדינות.
היחסים עם אמריקה הלטינית
קובה
- ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–קובה
לאחר ניתוק היחסים בין ארצות הברית לקובה, שהחל ב-1961, בעיצומה של המלחמה הקרה, חודשו היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית לבין קובה. את ארצות הברית מייצגת בקובה שגרירות ארצות הברית בהוואנה ואת קובה מייצגת שגרירות קובה בוושינגטון.
עם קריסת שלטונה של האימפריה הספרדית על נחלותיה ביבשת אמריקה בשנות העשרים של המאה ה-19, כתוצאה ממלחמות העצמאות הספרדיות אמריקאיות, נותרו רק קובה ופוארטו ריקו תחת שלטונה של ספרד עד למלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898, שהייתה המשך של מלחמת העצמאות של קובה. על פי הסכם פריז, שנחתם באותה שנה, הפכה קובה להיות מדינת חסות של ארצות הברית, שהשיגה לעצמה השפעה כלכלית ופוליטית על האי, שהמשיכה להתקיים עד לקבלת העצמאות של קובה ב-1902. בעקבות המהפכה הקובנית ב-1959, התדרדרו באופן משמעותי היחסים הדו-צדדיים בין שתי המדינות. ב-1961 ניתקה ארצות הברית את יחסיה הדיפלומטיים עם קובה והמשיכה לבצע פעולות סמויות להפלת המשטר הקומוניסטי. בנוסף, כפתה ארצות הברית סדרה של מגבלות ואיסורים מקיפים כנגד הממשל הקובני כתגובה להלאמה של רכושן של חברות אמריקאיות בקובה, והיא הכריזה שהיא תמשיך לעשות כן כל עוד ממשיכה ממשלת קובה לסרב להתקדם לקראת תהליך של דמוקרטיזציה וכיבוד זכויות האדם, בתקווה לראות תהליך של דמוקרטיזציה ויישום מחדש של הקפיטליזם, באותו אופן בו התרחש תהליך דומה במזרח אירופה לאחר סתיו העמים ב-1989. במקביל, העצרת הכללית של האומות המאוחדות וארגונים נוספים, קראו פה אחד "לשים קץ לאמברגו הכלכלי, המסחרי והפיננסי ארוך השנים של ארצות הברית כנגד קובה".
ב-17 בדצמבר 2014 הודיעו נשיא ארצות הברית, ברק אובמה ונשיא קובה, ראול קסטרו, על תחילתו של תהליך של הסדרת היחסים בין שתי המדינות, שכונה על ידי התקשורת "ההפשרה הקובנית" (באנגלית: Cuban Thaw, בספרדית: deshielo cubano). לאחר משא ומתן חשאי בקנדה ובקריית הוותיקן, בחודשים שקדמו להצהרה, ובסיועו של האפיפיור פרנציסקוס, נחתם ההסכם להסרתם של כמה ממגבלות הנסיעה האמריקאיות, להפחתת המגבלות על הסחר, להתרת הקשרים של הבנקים האמריקאים עם המערכת הפיננסית הקובנית, ולפתיחתה של שגרירות אמריקאית בהוואנה, לאחר שזו נסגרה בעקבות ההתקרבות של קובה לברית המועצות ב-1961.
ארצות הברית וקובה חידשו רשמית את יחסיהן בחודשי הקיץ של 2015, לראשונה מאז ימי המלחמה הקרה. דרג הנציגויות של שתי המדינות הועלה לשגרירויות, כשב-20 ביולי נפתחה שגרירות קובנית בוושינגטון,[11] וב-13 באוגוסט נחנכה באופן רשמי שגרירות ארצות הברית בהוואנה, כאשר שלושת לוחמי המארינס שהורידו את הדגל האמריקאי ב-1961 הניפו אותו שוב.[12][13]
ארגנטינה
- ערך מורחב – יחסי ארגנטינה-ארצות הברית
היחסים החלו בשנת 1823 כאשר השגריר האמריקאי הראשון הגיש את כתב האמנתו לממשלת ארגנטינה בבואנוס איירס, היחסים בין המדינות נקלעו למשבר בשנות מלחמת העולם השנייה כאשר הגנרל פדרו פאבלו רמירז שתפס את השלטון במדינה בהפיכה צבאית בשנת 1942 התעקש לשמור על נייטרליות במלחמה ובתגובה לכך סירבה ארצות הברית לבקשות סיוע מצד ארגנטינה, בסופו של דבר נכנעה ארגנטינה ללחץ האמריקאי וניתקה את קשריה עם גרמניה ויפן.
בתחילת שנות ה-80 פרץ משבר בין המדינות בעקבות סירובם של חברי החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה לתמוך במורדי הקונטראס בניקרגואה שנתמכו על ידי ארצות הברית, ארצות הברית הטילה אז עיצומים כלכליים על ארגנטינה שהוסרו רק לאחר ביטול השלטון הצבאי במדינה.
כיום מבוססים היחסים בין המדינות על קשרים מסחריים וכולל שיתוף פעולה בתחומי הרפואה, חקלאות, איכות הסביבה וטכנולוגיות בתחומים שונים, כמו כן מקיים צבא ארצות הברית קשרים צבאיים עם הכוחות המזוינים של ארגנטינה.
חברות בארגונים בינלאומיים
ארצות הברית חברה בארגונים בינלאומיים רבים:
ראו גם
לקריאה נוספת
- הנרי קיסנג'ר, דיפלומטיה, מרכז שלם, 2007
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- רן דגוני, כך מרגל ה-FBI אחרי שגרירות ישראל בוושינגטון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 21 בנובמבר 2013.
הערות שוליים
- ^ U.S. Relations With Jordan, באתר מזכיר המדינה של ארצות הברית
- ^ A Guide to the United States’ History of Recognition, Diplomatic, and Consular Relations, by Country, since 1776: Morocco, באתר Office of the Historian
- ^ The Barbary Treaties 1786-1816 Treaty with Morocco
- ^ 2014 BBC World Service poll
- ^ Canada, Great Britain Are Americans' Most Favored Nations, באתר גאלופ, 13 במרץ 2015
- ^ An unhappy alliance, באתר לוס אנג'לס טיימס, 7 במאי 2011
- ^ Sixty years of US aid to Pakistan: Get the data, באתר הגרדיאן, 5 ביולי 2011
- ^ U.S-Pakistan Military Cooperation
- ^ U.S. Relations With Pakistan, באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית, 24 בינואר 2017
- ^ W. Seelye, Talcott (במרץ 1990). "Ben Ali Visit Marks Third Stage in 200-Year-Old US-Tunisian Special Relationship". The Washington Report. p. 7.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Whitefield, Mimi (20 July 2015). "United States and Cuba reestablish diplomatic relations". The Miami Herald. Retrieved 19 July 2015.
- ^
סוכנויות הידיעות, לראשונה מזה 54 שנה: דגל ארצות הברית הונף מעל השגרירות החדשה בהוואנה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2015
- ^ Marines Return to Cuba to Raise US Flag for First Time in 54 Years, ABC News, August 14, 2015
