ועדות הקונגרס של ארצות הברית
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ארצות הברית |
|
קבינט • סוכנויות פדרליות • משרד הרשות המבצעת • צו נשיאותי |
ועדות הקונגרס הם תתי-ארגונים למטרות חקיקה במסגרת הקונגרס של ארצות הברית המטפלות במטלה ספציפית (ולא במטלות הכלליות של הקונגרס). חברות בוועדה מאפשרת לחברים לפתח ידע מיוחד בנושאים שבתחום שיפוטם. הוועדות עוקבות אחר הפעילות השוטפת של הממשלה, מזהות נושאים הראויים לביקורת חקיקתית, אוספות ומעריכות מידע וממליצות לגוף האם שלהן על דרכי פעולה. וודרו וילסון כתב פעם, "זה לא רחוק מהאמת לומר שמושב הקונגרס הוא הקונגרס בהצגה לציבור, בעוד שהקונגרס בחדרי הוועדות שלו הוא הקונגרס בעבודה".[1] ועדות הקונגרס מספקות מידע חיוני לקונגרס על ידי חקירה ודיווח על נושאים מיוחדים.
הקונגרס מחלק את משימות החקיקה, הפיקוח והניהול הפנימי שלו בין כ-200 ועדות וועדות משנה (אנ'). יחידות המשנה הפונקציונליות האלו אוספות מידע, עורכות השוואות ובוחנות אפשרויות חלופיות לחקיקה, מזהות בעיות מדיניות ומציעות פתרונות, עוסקות בפיקוח על ביצועי הרשות המבצעת וחוקרות טענות על עבירות.[2] לוועדות יש תפקיד מפתח בהבאת וניסוח חוקים, משום שתהליך חקיקה מבלי לעבור במסלול של ועדה ובעזרת בקשת שחרור (אנ'), מייגע ומורכב טכנית, כך שלמעשה הוועדות שולטות בניסוח הפרטים של הצעות חוק רבות המונחות בפני הקונגרס. בין השנים 1931 ל-2003 הוגשו 563 בקשות שחרור, מתוכן רק 47 השיגו את רוב החתימות הנדרש. בית הנבחרים הצביע בעד שחרור 26 פעמים והעביר 19 מהחוקים, אך רק שניים הפכו לחוק.[3]
הגידול באוטונומיה ובחפיפה של הוועדות הביא לפיצול כוחם של הסנאט ושל בית הנבחרים, במה שעשוי להחליש את הרשות המחוקקת ביחס לשתי הרשויות האחרות של הממשל הפדרלי, המבצעת והשופטת.
היסטוריה
מבנה הוועדות המודרני נובע מחוק הארגון מחדש של 1946 (אנ'). החוק צמצם את מספר ועדות בית הנבחרים מ-48 ל-19 ואת מספר ועדות הסנאט מ-33 ל-15. סמכויות השיפוט של כל הוועדות נקבעו על פי החוק, מה שעזר לאחד או לבטל ועדות קיימות רבות ולמזער סכסוכי סמכויות בין ועדות.
הועדה המשותפת לארגון הקונגרס (אנ'), ועדה זמנית שהוקמה ב-1993 כדי לבחון מדיניות ולערוך ניתוח היסטורי של מערכת הוועדות, קבעה כי בעוד שחוק הארגון מ-1946 היה חיוני לייעול מערכת הוועדות, הוא לא הגביל את מספר ועדות המשנה המותרות לכל ועדה. כיום, החוקים בבית הנבחרים מגבילים בדרך כלל כל ועדה לחמש ועדות משנה, למעט ועדת ההקצבות (12 ועדות משנה), ועדת השירותים (7), ועדת יחסי חוץ (7) וועדות תחבורה ותשתיות (6). אין מגבלות על מספר ועדות המשנה בסנאט.
הקונגרס הקים כמה ועדות בדיקה זמניות כדי לנתח ולהמליץ על דרכים לרפורמה ושיפור מערכת הוועדות. לדוגמה, חוק הארגון מחדש של החקיקה משנת 1970 הוביל לרפורמות נוספות כדי לפתוח את הקונגרס לקידום נראות ציבורית, לחזק את יכולת קבלת ההחלטות שלו ולהגדיל את זכויות המיעוט. החוק משנת 1970 קבע הצבעות מוקלטות בוועדה הכללית של בית הנבחרים; אפשר לחברי ועדות ממפלגת המיעוט לזמן עדים משלהם במהלך יום שימוע; הקים את הוועדה לענייני חיילים משוחררים של הסנאט של ארצות הברית; ושיפר את יכולות המחקר של שתי סוכנויות תמיכה בחקיקה: שירות המחקר של הקונגרס (אנ') ומשרד החשבונות הכללי של ארצות הברית.
בין 1994 ל-2014, כוח האדם הכולל של הוועדות צומצם ב-35 אחוזים. מספר השימועים שנערכו בבית הנבחרים ירד מ-6,000 שימועים בשנה בשנות ה-70, לכ-4,000 שימועים ב-1994 ולקצת יותר מ-2,000 שימועים ב-2014.[4] פרשנים משתי המפלגות הגדולות הביעו דאגה לגבי אובדן יכולתן של הוועדות לחקור ולפתח יוזמות חקיקה.[5]
ועדות הסנאט
הוועדה הראשונה של הסנאט הוקמה ב-7 באפריל 1789 כדי לנסח את תקנון הסנאט. באותם ימים, הסנאט פעל עם ועדות נבחרות זמניות, כאשר הסנאט כולו הגדיר את סמכות השיפוט והחברים בכל ועדה. מערכת זו סיפקה גמישות רבה, שכן אם ועדה אחת לא התנהלה כנדרש, ניתן היה להקים אחרת במקומה. הסנאט היה יכול גם לוותר על הפניית פעולות חקיקה לוועדות או מינויים לנשיאות. הוועדות המוקדמות הללו כללו בדרך כלל שלושה חברים בעניינים שגרתיים וחמישה חברים בנושאים חשובים יותר. הוועדה הגדולה ביותר שהוקמה במהלך הקונגרס הראשון מנתה 11 חברים, והיא הוקמה כדי לקבוע את משכורות הנשיא וסגן הנשיא. כמו כן, במושב הראשון, כל חברי הסנאט חולקו לשתי ועדות גדולות, כאשר מחצית מהסנאטורים היו בוועדה להכנת חקיקה להקמת מערכת המשפט הפדרלית והמחצית השנייה בוועדה להגדרת העונש על פשעים נגד ארצות הברית.
שיטה זו הוכחה כלא יעילה, לכן ב-1816 אימץ הסנאט מערכת רשמית של 11 ועדות קבועות עם חמישה חברים בכל אחת. שלוש מהוועדות הללו, ועדות הכספים, יחסי החוץ והמשפט קיימות עד היום כמעט ללא שינוי, בעוד שתפקידיהן של האחרות התפתחו לוועדות עוקבות שהחליפו אותן. עם כניסתה של המערכת החדשה, הוועדות נהיו מסוגלות לטפל במחקרים ובחקירות ארוכות טווח, בנוסף למטלות החקיקה הרגילות. עם האחריות הגוברת שהוטלה על הסנאט, גם הוועדות גדלו בהדרגה להיות גופי קביעת המדיניות המרכזיים שלו.
ב-1906 החזיק הסנאט ב-66 ועדות קבועות ונבחרות - שמונה ועדות יותר ממספר חברי מפלגת הרוב. המספר הגדול של הוועדות ואופן הקצאת יושבי-הראש שלהן מרמזים על כך שרבות מהן התקיימו אך ורק כדי לספק לסנאטורים שטחי משרדים באותם ימים, לפני שהסנאט רכש את בניין המשרדים הקבוע הראשון שלו, בניין ראסל. היו כל כך הרבה ועדות שהסנאטור הטרי רוברט לה פולט מוויסקונסין מונה ליושב ראש הוועדה לחקירת מצבה של חזית נהר הפוטומק בוושינגטון. לדברי לה פולט, "היו לו תוכניות לנקות את כל חזית נהר הפוטומק. ואז [הוא] גילה שבכל ההיסטוריה שלה, הוועדה מעולם לא קיימה דיון בהצעת חוק, ומעולם לא קיימה ישיבה". ב-1920 רשם מדריך הקונגרס קרוב ל-80 ועדות, כולל הוועדה לסילוק מסמכים חסרי תועלת במחלקות הביצועיות. ב-27 במאי 1920 נפתח בניין ראסל, וכאשר לכל חברי הסנאט הוקצו משרדים פרטיים, הסנאט ביטל 42 ועדות.
כיום הסנאט פועל עם 21 ועדות - 16 ועדות קבועות ו-5 ועדות נבחרות (אנ'). עם זאת, ועדות נבחרות אלה הן קבועות באופיין ומתייחסים אליהן כוועדות קבועות על פי חוקי הסנאט.
ועדות בית הנבחרים
הוועדה הראשונה של בית הנבחרים מונתה ב-2 באפריל 1789 כדי "להכין ולדווח על כללים קבועים וצווי הליך" כמו גם על חובותיו של סמל הנשק של בית הנבחרים (אנ') לאכוף את הכללים. ועדות אחרות הוקמו לפי הצורך, על בסיס זמני, כדי לבחון נושאים ספציפיים לבית הנבחרים. בית הנבחרים הסתמך בעיקר על הוועדה הכללית כדי לטפל ברוב נושאי החקיקה. בתגובה לצורך של בית הנבחרים בייעוץ מפורט יותר בנושאים מסוימים, הוקמו ועדות ספציפיות יותר עם סמכויות רחבות יותר. אחת הוועדות הראשונות, בת שלושה חברים, נועדה "להכין ולדווח על אומדן של אספקה... ושל התוצרת" והיא הוקמה ב-29 באפריל 1789. ב-24 ביולי 1789 הוקמה ועדת הדרכים והאמצעים של בית הנבחרים של ארצות הברית במהלך דיון על הקמת מחלקת האוצר, בשל החשש להעניק למחלקה החדשה סמכויות רבות מדי - בית הנבחרים הרגיש שהוא יהיה ערוך טוב יותר אם תקום ועדה שתטפל בנושא. הוועדה הראשונה לדרכים ואמצעים כללה 11 חברים והתקיימה חודשיים בלבד. מאוחר יותר, ב-1801, היא הפכה לוועדה קבועה.[6]
נוהל שיבוץ הוועדה
מינוי חברי ועדות הסנאט נעשה באופן רשמי על ידי הסנאט כולו, והבית כולו ממנה באופן רשמי את חברי ועדות בית הנבחרים, אך בחירת החברים נעשית למעשה על ידי המפלגות הפוליטיות. בדרך כלל, כל מפלגה מכבדת את העדפותיהם של חברים בודדים בתחומים המועדפים עליהם, והיא מעניקה עדיפות על בסיס ותק.
בסנאט, כל מפלגה מקבלת מושבים בוועדות ביחס לכוחה הכולל בסנאט. החברות ברוב ועדות בית הנבחרים גם היא ביחס משוער לכוחה של המפלגה בבית הנבחרים כולו, למעט שני יוצאים מן הכלל: בועדת החוקים של בית הנבחרים (אנ'), מפלגת הרוב מקבלת תשעה מתוך 13 המושבים,[7] ובועדת האתיקה של בית הנבחרים (אנ'), לכל מפלגה יש מספר שווה של מושבים.[8]
בכל ועדה מכהן חבר מטעם מפלגת הרוב כיושב ראש, וחבר מטעם מפלגת המיעוט משמש כחבר בכיר. בארבע ועדות של הסנאט מתייחסים לחבר הבכיר ממפלגת המיעוט כסגן יושב ראש: ועדת ההקצבות, הועדה לענייני אינדיאנים, ועדת האתיקה וועדת המודיעין. יושבי הראש והחברים הבכירים בכל ועדה נבחרים גם הם על ידי המפלגות הפוליטיות.
מחקר שניתח את מכתבי הבקשות של חברי בית הנבחרים להשתייכות בוועדות שונות, הראה כי ההצדקות הנפוצות ביותר שהועלו על ידי חברים המבקשים ועדה ספציפית היו ניסיון מקצועי קודם, גאוגרפיה ושיקולים אלקטורליים, בסדר הזה. כ-80 אחוז מההצדקות במכתבים נכללו באחת משלוש הקטגוריות הללו. כך למשל חברים המבקשים להצטרף לוועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים נוטים להיות בעלי נוכחות צבאית גדולה במחוז שלהם, בעוד שחברים המבקשים להצטרף לוועדת הפנים של בית הנבחרים נוטים בדרך כלל להגיע מאזורים דלילי אוכלוסין עם יותר אדמות.
סוגי ועדות
ישנם שלושה סוגים עיקריים של ועדות - ועדות קבועות, ועדות נבחרות או מיוחדות, וועדות משותפות.[2]
ועדות קבועות
ועדות קבועות הן הרכבים קבועים המזוהים ככאלה בחקיקה. מכיוון שיש להן סמכות חקיקה, ועדות קבועות שוקלות הצעות חוק ונושאים וממליצות על צעדים. יש להן גם אחריות פיקוח על סוכנויות, תוכניות ופעילויות בתחומי השיפוט שלהן, ובמקרים מסוימים גם בתחומים החוצים את תחומי השיפוט של הוועדות.
רוב הוועדות הקבועות ממליצות על רמות מימון לפעולות ממשלתיות ולתוכניות חדשות וקיימות. לכמה מהן יש תפקידים אחרים. לדוגמה, ועדת ההקצבות ממליצה על חקיקת הקצבות כדי לספק סמכות תקציבית לסוכנויות ותוכניות פדרליות. ועדת התקציב קובעת רמות מצטברות לסך ההוצאות וההכנסות המשמשות כקווים מנחים.
ועדות נבחרות או מיוחדות
ועדות נבחרות או מיוחדות מוקמות בדרך כלל בהחלטה נפרדת, לפעמים כדי לערוך חקירות ומחקרים, ובהזדמנויות אחרות גם לשקול צעדים. לעיתים קרובות, ועדות נבחרות בוחנות סוגיות רלוונטיות שאינן מתאימות באופן ספציפי לתחומי השיפוט הקיימים של הוועדות הקבועות, או שהן חוצות גבולות שיפוט של כמה ועדות. ועדה נבחרת יכולה להיות קבועה או זמנית (כל הוועדות הנבחרות הנוכחיות בבית הנבחרים ובסנאט נחשבות ועדות קבועות). הסנאט משתמש לפעמים במונח ועדה מיוחדת (כמו בוועדה המיוחדת להזדקנות).
ועדות משותפות
ועדות משותפות כוללות חברים משני הבתים. לדוגמה, הוועדה המשותפת לדפוס מפקחת על הפונקציות של משרד הדפוס הממשלתי ועל נוהלי הדפוס הכלליים של הממשל הפדרלי. יו"ר הוועדות המשותפות בדרך כלל מתחלף בין בית הנבחרים לסנאט. נכון ל-17 ביוני 2017, היו ארבע ועדות משותפות: ועדות הכלכלה, הספריות, הדפוס והמיסוי.[9]
ועדת ועידה של הקונגרס (אנ') היא ועדה משותפת אד-הוק שהוקמה כדי לפתור חילוקי דעות בין גרסאות דומות אך מתחרות של הצעות חוק המוגשות בבית הנבחרים ובסנאט. ועדת ועידה מנסחת פשרות בין עמדות שני הבתים, המוגשות לאחר מכן לאישור בית הנבחרים והסנאט. מלבד ועדות הוועידה, רוב הוועדות המשותפות הן קבועות. אך ועדות משותפות זמניות הוקמו כדי לטפל בנושאים ספציפיים (כגון הוועדה המשותפת לניהול המלחמה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, והוועדה המשותפת לטקסי ההשבעה לניהול טקסי ההשבעה של הנשיא וסגן הנשיא).
אחר
סוגי ועדות נוספות בקונגרס הן:
- ועדות משנה - נוצרות על ידי הוועדות כדי למקד משימות ספציפיות המצויות בתחום השיפוט של הוועדה המלאה. ועדות משנה אחראיות ופועלות במסגרת ההנחיות שנקבעו על ידי ועדות האם שלהן.
- הוועדה הכללית – בשימוש בית הנבחרים.
ועדות נוכחיות
בבית הנבחרים יש 20 ועדות קבועות, ו-21 בסנאט של ארצות הברית. ארבע ועדות משותפות פועלות עם חברים משני הבתים בנושאים של סמכות ופיקוח הדדיים.
בוועדות בבית הנבחרים יש בדרך כלל יותר חברים, בשל גודלו הגדול יותר, בהשוואה לסנאט המונה 100 חברים בלבד. חוקי הסנאט קובעים את הגודל המקסימלי עבור רבות מהוועדות שלו, בעוד שבית הנבחרים קובע את הגודל וההרכב של כל ועדה בכל קונגרס מחדש.
ראו גם
- הקונגרס של ארצות הברית
- הסנאט של ארצות הברית
- בית הנבחרים של ארצות הברית
- שימוע בקונגרס
- ועדות בית הנבחרים של ארצות הברית
- ועדות הסנאט של ארצות הברית
קישורים חיצוניים
- אודות מערכת הועדות של הסנאט
- רשימת וחלוקת הועדות בסנאט
- נהלי הסנאט
- רשימה ומידע על ועדות בית הנבחרים
- נהלי המפלגות לשיבוץ חברים בסנאט
הערות שוליים
- ↑ The Congressional Committee System, www.rules.house.gov
- ^ 2.0 2.1 Wayback Machine, www.rules.house.gov
- ↑ Wayback Machine, www.rules.house.gov
- ↑ Why is Congress so dumb?, Washington Post (באנגלית)
- ↑ Bruce Bartlett, How Congress Used to Work, POLITICO Magazine, 2017-04-04 (באנגלית)
- ↑ Wayback Machine, a257.g.akamaitech.net
- ↑ Committee on Rules, rules.house.gov
- ↑ Wayback Machine, ethics.house.gov
- ↑ Committees of the U.S. Congress, www.congress.gov
ועדות הקונגרס של ארצות הברית41256788Q476190