ועדת ראסל
ועדת ראסל (ידועה גם בשמות: טריבונל ראסל, הוועדה הבינלאומית לפשעי מלחמה, ועדת ראסל-סארטר) היא ועדה ציבורית שנוסדה על ידי הפילוסוף והמתמטיקאי הבריטי ברטראנד ראסל ואשר בראשה עמד הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר, במטרה לחקור את מדיניות ארצות הברית והמעורבות הצבאית שלה בווייטנאם[1].
היסטוריה
הוועדה הוקמה בשנת 1966, כמה חודשים לאחר פרסום ספרו של ראסל, "פשעי מלחמה בווייטנאם". הוועדה נפגשה מספר פעמים במשך השנה בסטוקהולם ובקופנהגן.
לוועדה לא היו שום סמכות משפטית רשמית או אמצעים כלשהם להפעלת סנקציות או כוח. ב-26 במאי אמר ז'אן-פול סארטר במושב הפתיחה של הוועד בסטוקהולם, "אנו יודעים שלא קיבלנו מנדט רשמי מאף גורם. אם החלטנו להתכנס בוועדה זאת, זה בגלל שידענו שאף אחד לא ייתן לנו מנדט מסוג זה. כמובן שהוועדה שלנו אינה מוסד רשמי, ואינה באה להחליף שום כוח ממוסד. היא בעקבות העדר עשיה ועקב צורך". הוועדה הסתמכה על כוחם המוסרי של החברים בה וקיוותה להשפיע בדרך זו על דעת הקהל העולמית ובארצות הברית.
הוועדה פרסמה את מסקנותיה שכללו האשמת ארצות הברית בהפרת החוק הבינלאומי, פגיעה בבתי ספר ומתקנים אזרחיים, וברצח עם כלפי העם הווייטנאמי[2].
חברי הוועדה
בין חברי הוועדה נכללו הפילסוף היהודי גונתר אנדרס, הסופר האמריקאי ג'יימס בולדווין, הסופרת סימון דה בובואר, הסופר חוליו קורטאסר[3], הסופר הפקיסטני טאריק עלי, נשיא מקסיקו לשעבר לזארו קרדאנס, הסופר היהודי-אנגלי יצחק דויטשר, הפוליטיקאית הישראלית חייקה גרוסמן, הסופר השוודית שרה לידמן, המתמטיקאי היהודי-צרפתי לורן שוורץ והסופר הגרמני פטר וייס.
ועדות המשך
ועדת ראסל לעניין דרום אמריקה
בשנת 1973 הוקמה ועדת ראסל לעניין דרום אמריקה במטרה לחקור את הפרות זכויות האדם שמבצעים משטרים שונים בדרום אמריקה. הוועידה התכנסה מספר פעמים בשנים 1974–1976. במסקנותיה גינתה הוועדה ממשלות של מספר מדינות בהן ברזיל, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי והרפובליקה הדומיניקנית וקראה למדינות העולם להפעיל לחץ לסיום ההפרות שהיא מצאה.
ועדת ראסל לעניין פלסטין
בשנת 2009 הוקמה ועדת ראסל לעניין פלסטין[4] על ידי קרן ברטראנד ראסל לשלום. בין החברים בוועדה ניתן למצוא את הסופרת האמריקאית אליס ווקר וכלת פרס נובל לשלום האירית מייריד מגוואייר. הישיבה הראשונה של טריבונל ראסל לעניין פלסטין התכנסה בברצלנה במרץ 2010[5]. בין חברי הוועדה היה פעיל זכויות-האדם היהודי-צרפתי סטפן הסל[6].
בין התאריכים 5–7 בנובמבר 2011 התכנסה הוועדה בקייפטאון על מנת לדון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. נושא הדיון היה "האם מדיניות ישראל נגד הפלסטינים מפרים את האיסור על אפרטהייד המעוגן בחוק הבינלאומי?"[7]
בצוות המשפטי נמנו, בין השאר, רוני קסריליס (פוליטיקאי בולט בדרום אפריקה), ג'ון דוגרד (משפטן מדרום אפריקה, חיבר מספר מאמרים המשווים את מדיניות ישראל לאפרטהייד בדרום אפריקה), וסינתיה מק'קיני (חברת הקונגרס של ארצות הברית לשעבר, שהשתתפה בשנת 2009 במשט שנשא סיוע הומניטרי לעזה, נעצרה והועברה לבית סוהר איילון). דזמונד טוטו נשא מילות פתיחה בדיון.[8]
באוקטובר 2012 התכנס הטריבונל בניו יורק, בין השופטים בישיבה זו היה המוזיקאי רוג'ר ווטרס[9].
קישורים חיצוניים
- "ועדת ראסל" הגיעה לביירות, דבר, 7 בספטמבר 1967
- "ועדת ראסל" קיבלה רשות לבקר בישראל, למרחב, 8 בספטמבר 1967
- הממצאים המלאים של וועדת קייפטאון 2011 (באנגלית)
- טריבונל ראסל עומד לדון על מצבו של העם הפלסטיני שתחת כיבוש ישראלי. באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 7 במרץ 2009
הערות שוליים
- ^ "טריבונל ראסל" הרשיע את ארה"ב בפשעי מלחמה, למרחב, 11 במאי 1967
- ^ "טריבונל ראסל" הרשיע את ארה"ב ב"פשעי : מלחמה", דבר, 11 במאי 1967
- ^
רות אלמוג, "קלאס": לא לקוראים חסרי סבלנות, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2014
- ^ אתר ועדת ראסל לעניין פלסטין
- ^ ניר חסון, טריבונל ראסל קורא להטלת סנקציות חריפות על ישראל, באתר הארץ, 3 במרץ 2010
- ^ גיתית גינתו פאריס, האיש שהצית את המחאות בעולם עדיין לא רגוע, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
- ^ כותרת המושב וחבר השופטים
- ^ נושאי הדיון בכנס
- ^ רוג'ר ווטרס מצטרף לטריבונל ראסל על פלסטין
