ורנון דיוק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. ורנון דיוק (ולדימיר דוקלסקי) ((Vladimir Dukelsky) Vernon Duke; 10 באוקטובר 1903 - 16 ביוני 1969) היה מלחין ופזמונאי אמריקאי-רוסי. כתב בעיקר מוזיקה פופולרית, אך גם מוזיקה קלאסית ושירה. נודע בעיקר בזכות שיריו I Can't Get Started (מילים: איירה גרשווין), Autumn in New York (מילים ולחן) ו-April in Paris (מילים: יפ הרבורג), כולם להיטי ענק בשנות השלושים וסטנדרטי ג'אז פופולריים. את המוזיקה שלו ביצעו מוזיקאים כקאונט בייסי, צ'ארלי פרקר, וינטון מרסליס, בילי הולידיי, בני גודמן, פרנק סינטרה ות'לוניוס מונק. בין שותפיו לכתיבת תמלילים ניתן למנות את איירה גרשווין, אוגדן נאש, ג'וני מרסר ואחרים.
תולדות חייו ועבודתו
ולדימיר אלקסנדרוביץ' דוקלסקי נולד בפרפיאנוב שבבלארוס (דאז באימפריה הרוסית, למשפחה מן האצולה שמוצאה מגאורגיה, ספרד, אוסטריה ורוסיה. הוא גדל בקייב ובקיץ 1915 ביקר במוסקבה וסנקט פטרבורג, ביקור שהותיר עליו רושם רב ושאותו תיעד שנים לאחר מכן באורטוריה שלו "סופה של סנקט פטרבורג" (1931–1937). החל מגיל 11 למד הלחנה בקונסרבטוריון של קייב. ב-1919 נמלטה משפחתו ממלחמת האזרחים ברוסיה והגיעה לאליס איילנד, ניו יורק ב-1921, לאחר שנה וחצי של המתנה בקונסטנטינופול. פחות משנה לאחר מכן התחבר דוקלסקי עם ג'ורג' גרשווין, חברות שתמשך עד מותו של גרשווין. היה זה גרשווין ששכנע את דוקלסקי לשנות את שמו לשם אמריקאי יותר, דוקלסקי שינה את שמו לדיוק אולם שמר על שמו הרוסי כאשר חתם על יצירותיו בשירה רוסית. רק ב-1939 עם התקבלותו הסופית כאזרח אמריקאי נטל לעצמו את השם ורנון דיוק כשמו הרשמי.
ב-1924 נסע דיוק לפריז שם קיבל הזמנה מסרגיי דיאגילב לחבר בלט. הבלט שולב בתוכנית ה"בלט רוס" (Ballets Russes) של 1925 עם כוריאוגרפיה מאת לאוניד מאסין ותפאורה של ז'ורז' בראק. הבלט זכה לשבחים מפיו של סרגיי פרוקופייב, לדבריו היו בבלט מלודיות והרמוניות נפלאות, ו"לא יותר מדי מודרניות." בין דיוק לפרוקופייב המשיכה להתנהל חליפת מכתבים ענפה.
בפריז כתב דיוק גם את הסימפוניה הראשונה שלו שעל בכורתה ב-1928 ניצח סרגיי קוסביצקי. במקביל לפיתוח הקריירה הקלאסית הרצינית שלו בפריז עסק דיוק בכתיבה למחזות זמר בלונדון. ב-1929 שב לארצות הברית. במהלך העשור הבא שילב בין קריירת הלחנה קלאסית וכתיבת לחנים למחזות בברודוויי, בהם מיטב להיטיו שהוזכרו. בשנת 1934 כתב מוזיקה עבור הפקת עונת "שגיונות זיגפלד" (Ziegfeld Follies) של אותה שנה, בהפקת פלורנץ זיגפלד, בכיר אמרגני ברודוויי. ב-1937 התבקש להשלים את עבודתו האחרונה של ג'ורג' גרשווין, אותה לא הספיק להשלים לפני מותו, פסקול לסרט The Goldwyn Follies. ההצלחה הגדולה ביותר שלו בברודוויי הייתה מופע הריקוד "ביקתה ברקיע" (Cabin in the Sky) מ-1940 שהוצגה על ידי צוות מופיעים שכולו אפרו אמריקאי, לכוריאוגרפיה של ג'ורג' בלנשין וליברית מאת יפ הרבורג. כמו גרשווין נטל דיוק שיעורים אצל מורה המוזיקה יוסף שילינגר.
קריירת המוזיקה הרצינית שלו נתמכה על ידי קוסביצקי שהזמין ממנו יצירות עבור התזמורת הסימפונית של בוסטון. בין יצירותיו מהתקופה ניתן למנות קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת עם סופרן אובליגטו (Dédicaces; 1935–1937) והאורטוריה "סופה של סנקט פטרבורג" שהוזכרה.
במהלך שירותו הצבאי במשמר החופים האמריקאי בין השנים 1942–1944 גילה את הסקסופוניסט סיד סיזר והלחין קונצ'רטו לצ'לו וקונצ'רטו לכינור.
ב-1946 הקדיש את הסימפוניה השלישית שלו לזכרה של אשתו של קוסביצקי, נטליה. בני הזוג קוסביצקי, היו עבור דיוק משפחה מאמצת ולכן נפגע מאד כאשר סירב קוסביצקי לבצע את היצירה. דיוק עזב את ארצות הברית ועבר לצרפת, שם המשיך בקריירה דואלית של מלחין רציני ופופולרי. ב-1948 חזר לארצות הברית, הפעם לקליפורניה, שם חי עד מותו מסרטן הריאות. ב-1957 נשא לאשה את הזמרת קיי מק'קרקן (Kay McCracken).
המוזיקה שלו הושפעה במלודיות שלה בעיקר מפרוקופייב, בעוד המוזיקה שכתב למחזות ולסרטים דמתה לזו של חברו ג'ורג' גרשווין.
אוסף ורנון דיוק
דיוק היה אספן ובעזבונו נמצא מכלול התכתבויותיו עם האחים גרשווין, פרוקופייב, קוסביצקי, ג'וני מרסר, אוגדן נאש, ג'ינג'ר רוג'רס ורבים אחרים. באוספו נמצאו גם תווים מקוריים של אהרן קופלנד וג'ורג' גרשווין, רשימות שערך לעצמו ודפי התווים המקוריים של רבים ממחזות הזמר של ברודוויי וסרטים הוליוודיים.
האוסף, הכולל כ-17,500 פריטים, נתרם על ידי משפחתו של דיוק לספריית הקונגרס ונפתח לעיון הקהל מ-2007.[1]
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה קצרה עם תמונה (באנגלית)
- ורנון דיוק במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
