ז'יגמונד קונפי
 | |||
| ז'יגמונד קונפי | |||
| לידה |
28 באפריל 1879 נג'קניז'ה, האימפריה האוסטרו-הונגרית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 1929 (בגיל 49) וינה אוסטריה | ||
| מדינה |
 ממלכת הונגריה | ||
| מפלגה | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית | ||
| |||
| |||
| |||
ז'יגמונד קוּנְפִי (בהונגרית: Kunfi Zsigmond, בשמו הקודם כהן ובגרסה ההונגרית-גרמנית קוֹהְן, נג'קניז'ה, 28 באפריל 1879 - וינה, 18 בנובמבר 1929)[1] היה פוליטיקאי הונגרי-יהודי, היסטוריון של הספרות, עורך, עיתונאי, מתרגם, קומיסר לחינוך כללי ברפובליקה הסובייטית ההונגרית בשנת 1919.
ביוגרפיה
אביו של קונפי, בֶּנֶדֶק קוהן (כהן) היה מורה בסיגטוואר, בשנת 1875 שינה את שמו לשם ההונגרי קונפי, אמו הייתה ינקה קוהן. ז'יגמונד סיים את לימודיו בתיכון המקומי הפיאריסטי ובשנת 1903 קיבל תואר הוראה להונגרית-גרמנית באוניברסיטת קלוז'. הוא כתב מחקרים על פרנץ טולדי (היסטוריון ספרות, מבקר, פרופסור באוניברסיטה, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים, מזכיר ומנהל ומאוחר יותר סגן נשיא של חברת קישפלודי בשנים 1861-1841) והסופר מור יוקאי ולימד בתיכון בטימישוארה. באשר לדעותיו הפוליטיות, הוא היה סוציאל-דמוקרט, מחסידי הגרמני קרל קאוטסקי. הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-הדמוקרטית ההונגרית (MSZDP) בטימישוארה ופוטר מתפקיד ההוראה בשל כך. הוא התקבל לתא הבונים החופשיים ועבר לבודפשט. משנת 1907 עבד כעיתונאי והיה לסגן העורך שלהעיתון "קול העם" (Népszava), העיתון של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. לאחר שעבר לבודפשט, הצטרף לתא מרטינוביץ', "האכסניה" הרדיקלית ביותר בהנהגתו של אוסקר יאסי. בין 1908 לבין 1914 ערך את כתב העת "סוציאליזם". היו לו יחסים ידידותיים עם אנדרה אדי ו"הקבוצה הרדיקלית האזרחית של המאה העשרים". הוא פרסם בכתב העת הספרותי החשוב ניוגט ובכתב העת "המאה העשרים". בשנת 1918 נבחר לאספה הלאומית ההונגרית. בממשלת מיהאי קרואי בשנים 1918–1919 היה שר העבודה והרווחה, גם השר שהופקד על פירוק המשרד הממשלתי הקרואטי-סלובני-דלמטי ואחר כך שר החינוך הציבורי בממשלה. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית היה קומיסר לענייני החינוך הציבורי. ביוני 1919 התפטר ודרש את סיום הדיקטטורה. לאחר נפילת הדיקטטורה הפרולטרית באוגוסט היגר לאוסטריה, שם הפך לעורך הראשי של "ארבייטר צייטונג" ולעורך עיתון בשפה ההונגרית. בשנת 1929 התאבד בווינה בנטילת רעל.
אשתו הראשונה הייתה הפמיניסטית המפורסמת מלאני וַואמְבֵּרִי, בתם של שאנדור וומבֶּרְגֶר ופני שטיינהאוז, איתה התחתן ב־14 באוגוסט 1904 בנג'קניז'ה.[2] ממערכת היחסים הזו נולדה בתם נורה. זמן קצר לאחר גירושיו התחתן עם ארז'בט רונאי, אחותו של הפוליטיקאי ההונגרי-יהודי זולטאן רונאי, בתם של ברנאט רונאי אילונה קישפלבי ב־29 בינואר 1914.
כתביו
- A francia kulturharc; Deutsch, Bp., 1906 (A Huszadik Század könyvtára)
- i közlés: Népoktatásunk bűnei / Kunfi Zsigmond.Megjelenés: Budapest : Deutsch, 1908 Budapest : Márkus Ny.Terj./Fiz. jell.: 70 p. ; 18 cmSorozat: Természet és társadalom
- A másik út. Tanulmányok a szociálizmus köréből; Politzer, Bp., 1911 (Modern könyvtár)
- Az általános választójog; Népszava, Bp., 1912
- Jaurés, az emberiség és szocializmus nagy halottja (Budapest, 1915)
- Az angol világbirodalom (Budapest, 1915)
- Marx és a marxizmus (Budapest, 1945)
- Kunfi Zsigmond válogatott írásai; összeáll., szerk., bev. Mucsi Ferenc és Szabó Ágnes; Kossuth, Bp., 1984
- Kunfi Zsigmond; vál., sajtó alá rend., bev., jegyz. Agárdi Péter; Új Mandátum, Bp., 2001 (Magyar panteon)
ובתרגום לעברית:
- מאבק תרבותי בצרפת ; דויטש, עמ ', 1906 (ספריית המאה העשרים)
- תקשורת: חטאי חינוך עמנו / ז'יגמונד קונפי. פורסם: בודפשט : דויטש, 1908 בודפשט : Márkus Ny.Terj. / נבזה. אופי: 70 עמ ' ; 18 ס"מ. סדרות: טבע וחברה
- בדרך האחרת. מחקרים בתחום הסוציאליזם ; פוליצר, עמ ', 1911 (הספרייה המודרנית)
- זכות בחירה כללית ; קול העם, עמ ', 1912
- ז'ורה, המת הגדול של האנושות והסוציאליזם (בודפשט, 1915)
- האימפריה העולמית האנגלית (בודפשט, 1915)
- מרקס ומרקסיזם (בודפשט, 1945)
- כתבים נבחרים של ז'יגמונד קונפי ; לחבר, לערוך, לערוך פרנץ מוקסי ואגנס סאבו; Kossuth, Bp., 1984
- קונפי ז'יגמונד ; עריכה לדפוס פטר אגארדי; המנדט החדש, עמ ', 2001 (הפנתיאון ההונגרי)
מקורות
- Köves Rózsa–Erényi Tibor: Kunfi Zsigmond életútja. Budapest, 1974, Kossuth Könyvkiadó, 387 old.
- Erényi Tibor: Kunfi Zsigmond. Életek és korok. Budapest, 1974, Akadémiai Kiadó–Zrínyi Kiadó, 289 old.
- ז'יגמונד קונפי הלקסיקון הביבליוגרפי ההונגרי Kunfi Zsigmond. Magyar Életrajzi Index. Petőfi Irodalmi Múzeum. Hozzáférés ideje: 2016. február 12.
מידע נוסף
- Berényi Zsuzsanna Ágnes: Budapest és a szabadkőművesség. Bp., Szerző, 2005.
- Berényi Zsuzsanna Ágnes: Szabadkőműves páholyok Budapesten. Bp., Heraldika Kiadó, 2006.
- Bölöny József: Magyarország kormányai. Az 1987-1992 közötti időszakot feldolg. és sajtó alá rend. Hubai László. 4. bőv., jav. kiad. Bp., Akadémiai Kiadó, 1992.
- Budapesti Ujságirók Egyesülete Almanachja 1911. Szerk. Eötvös Leó és Szabados Sándor. Budapesti Ujságirók Egyesület, Bp., 1911.
- Magyar életrajzi lexikon I-II. Főszerk. Kenyeres Ágnes. Bp., Akadémiai Kiadó, 1967-1969.
- Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Bp., Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ, 2000.
- Munkásmozgalomtörténeti lexikon. Szerk. vezetője Vass Henrik. Bp., Kossuth Könyvkiadó, 1972.
- Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
- Magyar zsidó lexikon. Szerk. Ujvári Péter. Bp., Zsidó Lexikon, 1929.
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
- T. Kiss Tamás: [Kulturális] miniszterek 1848 és 1993 közötti időszakban. = A magyarországi kulturális minisztériumokról (1867-1993). Bp., Konferenciaközpont és Szabadegyetem Alapítvány, 1993.
- Zalai életrajzi kislexikon. Szerk. Gyimesi Endre. Zalaegerszeg, Zala Megyei Önkormányzati Közgyűlés, 1994.
- Zalai életrajzi kislexikon. 3. javított, bővített kiadás. Szerk. Fatér Bernadett, Horváth József, Kiss Gábor [és mások]. Zalaegerszeg, Deák Ferenc Megyei Könyvtár, 2005.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
