נג'קניז'ה

נג'קניז'ה
Nagykanizsa
	מבט ממעוף ציפור
מדינה	הונגריה
חבל	מערב טרנסדנוביה
מחוז	מחוז זאלה
נפה	נפת נג'קניז'ה
ראש העיר	שאנדור דנש
שטח	148.40 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	48,241 (2015)
‑ צפיפות	332.22 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	46°28′10″N 16°59′28″E / 46.469552°N 16.991043°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.nagykanizsa.hu
	(למפת הונגריה רגילה) בודפשט דברצן מישקולץ סגד פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. נג'קניז'ה

נג'קניז'ה (בהונגרית: Nagykanizsa; בגרמנית: Großkirchen, Groß-Kanizsa; בקרואטית: Velika Kaniža; בטורקית: Kanije) היא עיר במחוז זאלה, בדרום-מערב הונגריה. היא שוכנת בסמוך לגבול עם סלובניה וקרואטיה, כ-210 ק"מ מבודפשט הבירה וכ-45 ק"מ דרומית-מערבית לאגם בלטון.

מיקומה של העיר על נתיבי תחבורה היסטוריים חשובים הפך אותה במשך מאות שנים לצומת תחבורה מרכזי. סחורות הועברו דרכה מסלבוניה לעיר גראץ. העיר מילאה תפקיד חשוב במסחר שהתנהל בין הים האדריאטי לאזור האלפים, וינה ובודפשט.

היסטוריה

השם קניז'ה (Kanizsa) מופיע בכתובים לראשונה ב-1245. מקור השם סלאבי (Knysa), שמשמעותו – "השייך לנסיך" – מעיד שהאזור היה בבעלותה של משפחת אצולה. משפחת קניז'אי (Kanizsai) המשיכה בבניית הטירה המבוצרת שצורתה הייתה מלבנית וישבה על אי על נהר קניז'ה. ימי הזוהר של העיר והטירה היו במחצית הראשונה של המאה ה-16, כאשר העיר הפכה למרכז סחר עם איטליה ושטיריה.

בזמן פלישת העות'מאנים הפכו קניז'ה וסיגטוואר (Szigetvár) למעוזים העיקריים של דרום-מערב הונגריה. רוב תושבי העיר נטשו אותה, וב-1600 השתלט הצבא העות'מאני על הטירה והעיר. היא הפכה למרכז יחידת שלטון עות'מאנית (איילט), עד לכיבושה חזרה על ידי הצבא ההבסבורגי ב-1690.

האגם בפארק העירוני

קניז'ה איבדה את חשיבותה האסטרטגית לאחר עזיבת העות'מאנים, ומועצת המלחמה בווינה החליטה ב-1702 להרוס את חומות העיר והטירה. לעיר הובאו מתיישבים גרמנים, קרואטים וסרבים כדי ליישבה.

חיי המסחר והעסקים התפתחו ושבו לפרוח במהירות. ב-1765 נוסדו מוסדות חינוך ראשונים על ידי מסדר הפיאריסטים. בית הספר הראשון למסחר של טרנסדנוביה שנפתח בעיר משך תלמידים רבים גם ממדינות שכנות.

ב-1860 החל שלב חדש של פיתוח אינטנסיבי בעיר. נסללה מסילת ברזל שחיברה בין נג'קז'ינה לווינה, בודפשט ורייקה. ההתפתחות המהירה של התעשייה והמסחר הביאו לפתיחת בנקים מקומיים וסניפים של בנקים בינלאומיים. רשת הטלפונים שהוקמה בעיר חוברה לרשת הבינלאומית ב-1895. ב-1885 נפתח בית החולים הראשון בעיר.

הקמת שני קסרקטינים בעיר בתקופת מלחמת העולם הראשונה הביאה למודרניזציה של העיר. נבנו מערכות אספקת מים וביוב עירוניות, ורחובות העיר רוצפו.

עם סיום מלחמת העולם הראשונה ובעקבות חוזה טריאנון הפכה נג'קניז'ה לעיר ספר, ואיבדה את מעמדה כמרכז מסחרי המקשר בין קרואטיה, דלמטיה, טורקיה ואיטליה. גילוי של מרבצי נפט וגז טבעי בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 איפשר לעיר להתאושש מהמשבר הכלכלי שבו הייתה נתונה. העיר הפכה למרכז העיקרי של תפוקת הנפט בהונגריה.

בשנות ה-60 של המאה ה-20, בתקופת השלטון הקומוניסטי, הוקמו בעיר מפעלי תעשייה חדשים. הידועים שבהם הם מבשלת בירה מהטובות במדינה, מפעל לייצור נורות ליבון מהגדולות בעולם, ומפעל לייצור רהיטים, שזכה למוניטין רב ברחבי אירופה. כמו כן הוקם פארק עירוני גדול עם אגם מלאכותי לשיט סירות, שהפך למרכז בילוי חביב על תושבי העיר והסביבה.

תולדות היהודים

**השינויים באוכלוסיית היהודים**
שנה	מספר היהודים
1784/85	500
1840	1,000
1869	1,500
1880	2,875
1910	3,378
1920	3,360
1927	3,663
1930	2,838
1941	2,091
1944	1,830
1996	70

יהודים התיישבו בנג'קניז'ה, שהייתה העיר הגדולה במחוז, כבר בתחילת המאה ה-18. מיקומה האטרקטיבי של העיר על צומת נתיבי מסחר חשובים וסביבה של שווקים נרחבים משכו לשם יהודים שנעו ממורביה לכיוון מרכז הונגריה. גורם חשוב נוסף שעודד את התיישבות היהודים בעיר היא הסובלנות שגילו כלפיהם בני משפחת Batthyány - שליטי המקום.

ב-1745 נבנה בית הכנסת הראשון של הקהילה שלפי הרישומים משנת 1746 מנתה 7 משפחות. באותה תקופה לערך נוסד החברא קדישא והוקם בית הקברות היהודי הראשון. על פי המפקד הארצי הראשון, שנערך ב-1785, התגוררו בעיר 420 (או לפי מקורות אחרים 501) יהודים. ב-1869 הגיע חלקם של היהודים לשיא של 17.9% מסך אוכלוסיית העיר (2,707 מתוך 15,125). מספר היהודים המשיך לגדול עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. המשטר בעל הנטיות האנטישמיות שקם בהונגריה השפיע לרעה על יהודי העיר ומגמת הצמיחה נעצרה.

ב-1821 נחנך בית כנסת חדש ששופץ ושודרג בסגנון קלאסי בשנת 1845. מבנה בית הכנסת נשאר ללא שינוי כמעט מאז והוא משמש כמרכז תרבות לאחר שב-1980 הוא נרכש על ידי העירייה מהקהילה היהודית. מאז הקמתה הקהילה היהודית הייתה בעלת אופי ליבלרי וב-1869 הצטרפה רשמית לזרם הנאולוגי. החל מ-1829 התפילה בבית הכנסת לוותה על ידי מקהלה קבועה וב-1845 קהילת נג'קניז'ה הייתה הראשונה בהונגריה שהכניסה עוגב לבית הכנסת.

אחד מרבני הקהילה החשובים והמשפיעים של הקהילה היה לאופולד לעף, שכיהן בקהילה בין השנים 1841-1846. הוא היה ממובילי המגמה הליבלרית והיה הראשון שנשא את דרשותיו בהונגרית.

חברי הקהילה נטלו חלק חשוב בהתפתחות המואצת של התעשייה והמסחר בעיר במחצית השנייה של המאה ה-19. התעשיינים והסוחרים היהודים היו החלוצים בהכנסת חידושים טכנולוגיים לתעשייה וכן בפיתוח המסחר עם המדינות השכנות. לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר העיר איבדה את מעמדה כמרכז כלכלי, החלה נסיגה במספר היהודים. החוקים האנטי-יהודיים, שנחקקו בשנת 1938 בעקבות ההתקרבות בין הממשל ההונגרי לגרמניה הנאצית, ערערו את חיי היהודים בעיר והגבירו את ההגירה שלהם ממנה.

ב-1941 הוחל בגיוס הגברים היהודים לשירות העבודה. חלקם נשלחו לחזית האוקראינית וחלקם הועברו לעבודות כפיה במכרות הנחושת בבור שבסרביה. בין ה-26 ל-28 באפריל 1944 רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקם בבית הכנסת המרכזי ובבניני הקהילה הסמוכים. ב-29 באפריל שולחה קבוצה ראשונה של 800 גברים מיושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ. יתר תושבי הגטו יחד עם יהודים נוספים שהובאו מיישובים סמוכים גורשו לאושוויץ ב-17 במאי 1944.

כ-280 יהודים ששרדו את מחנות ההשמדה שבו לעיר והקימו את מוסדות הקהילה מחדש. מבנה בית הכנסת קיים אך אינו פעיל. מדי שנה נערכים במקום טקסי זיכרון לזכר יהודי העיר שנספו בשואה.