זוליכה
זליכה – על פי ספר הישר, ועל פי המסורת המוסלמית גם - זוליכה, וזולייכה, וסוליקה, זה שמה של אשת פוטיפר, שר הטבחים המצרי.
במקרא ובמדרשי חז"ל
ערכים מורחבים – יוסף ואשת פוטיפר, אשת פוטיפר
המקרא, בסיפורי יוסף, בספר בראשית, פרק ל"ט, מביא את סיפורה של אשת פוטיפר, שר הטבחים המצרי, שבחצרו גדל יוסף. בכל הפסוקים העוסקים באשת פוטיפר לא נזכר שמה. דמותה של אשת פוטיפר הפכה לסמל האשה המפתה, המנצלת את מעמדה ואת היצר הגברי.
בספרות העברית
בעקבות חז"ל הפכה דמותה של אשת פוטיפר לדמות נדרשת בספרות העברית והיהודית לדורותיה. בסוף ימי הביניים, כנראה בעקבות מסורת מוסלמית[דרוש מקור], החל לצוץ שמה של אשת פוטיפר "זוליכה", שנכתב בכמה צורות. השם חדר לקהילות ישראל, ובצורתו "סוליקה" הפך לשם מקובל בקהילות ישראל בצפון אפריקה ובאזור יהדות בוכרה. הנערה היהודייה-מרוקאית הרוגת המלכות המפורסמת סוליקה חגוואל, שמסרה נפשה על קידוש השם והמיתה עצמה בגבורה כדי שלא להתאסלם ולשמור על יהדותה, היא אולי הנערה המפורסמת ביותר שנקראה "סוליקה". לוי גינצבורג, ב"אגדות היהודים" שלו, מביא כמה אגדות עם המזכירות את שמה של זוליכה.
בספרות העברית החדשה הוזכרה זוליכה ביצירותיהם של אברהם שלונסקי, בשירו "ליל זוליכה", ובסיפוריו של יעקב הורוביץ.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעל שמש, "אינה ראויה להגנה: אשת פוטיפר, חקר הסיפור המקראי והחקר הפמיניסטי", בית מקרא נה (תש"ע), עמ' 46–76.
- רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
- דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, יוסף ואשת פוטיפר, עמ' 60-58.
- עליזה שנהר, נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה, כנרת זמורה ביתן, 2008, עמ' 53-15.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זוליכה |
