יוסף ואשת פוטיפר
מעשה יוסף ואשת פוטיפר מובא בפרשת וישב, והוא סיפור המהווה חלק מסיפורי יוסף ואחיו שבספר בראשית. לאחר שנמכר יוסף לעבד לפוטיפר המצרי ועשה שם חיל, ניסתה אשת אדוניו לפתותו למשכב. משלא שעה אליה, העלילה עליו כי הוא שניסה לפתות אותה, ובעקבות זאת הושלך יוסף אל בית הסוהר.
תיאור המעשה ופרשנותו
התורה מתארת בתחילת הפרשה (פסוקים א-ו) את ההשגחה הפרטית המלווה את יוסף בבית פוטיפר אדוניו, הנותן בו אמון מלא ומפקידו על כל משק ביתו. בסוף הפתיח מצוין יפי מראהו של יוסף, פרט שחשיבותו מתבארת מיד בגוף המעשה (ז-כ).
אשת פוטיפר ניסתה לפתות את יוסף למשכב, לאחר שהוקסמה מהנוי שלו. יוסף סירב להצעותיה, בנימוק שזה חטא ומהווה מעילה מצידו במחויבותו כלפי אדוניו, באחד הימים, בהגיע שעת כושר, תפסה אשת פוטיפר את יוסף בבגדו כדי לשדל אותו, יוסף הסיר את בגדו שאחזה בו, והוא נשאר בידה, ונמלט אל מחוץ לבית. בראותה זאת, קראה אשת פוטיפר לבני ביתה, שלא היו בבית באותה שעה. כשהגיעו, היא שִקרה להם שיוסף ניסה לפתותה, וכשזעקה בקול שיבואו לעזרתה - נמלט. את אותו הסיפור סיפרה גם לבעלה כששב מעבודתו. פוטיפר כעס על יוסף והביא לתפיסתו, וכלא אותו בבית הסוהר.
הפרשה נחתמת שוב בתיאור עלייתו והצלחתו של יוסף בבית הסוהר, המקביל להצלחתו בבית אדוניו בראשית הסיפור. חתימה זו מקשרת את מאורע כיסתו לבית האסורים למאורע חלום שר המשקים ושר האופים שבפרק שלאחר מכן (מ).
הרקע למעשה
מעשה יוסף ואשת פוטיפר מובא בתורה בפרשת וישב. הכתוב מתאר תחילה את הרקע להימשכות אשת פוטיפר אל יוסף, שמורכבת מחמישה מניעים:
- הכרתה בכישרונותיו והצלחתו של יוסף: ”וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה”.
- יצירת מרחב אינטימי ביניהם, כאשר בעלה מאפשר ליוסף להישאר בביתו לבדו: ”וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל”.
- הכרתה ביופיו של יוסף: ”וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה”.
- בעלה פוטיפר היה סריס: ”פוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה”, כפי שהיה נהוג לעשות לעבדי המלך בעבר[1] ולכן לא יכול היה לקיים עימה יחסי אישות.
- רבי שמואל בר נחמן אומר שכוונתה הייתה לשם שמיים כיון שראתה בכוכבים שהיא עתידה להעמיד ממנו בנים[2].
ניסיון הפיתוי היומיומי
לאחר שהתעוררה באשת פוטיפר תשוקה אל יוסף, היא ניצלה את עובדת העדרו של בעלה מהבית, כדי לפתות את יוסף, אולם יוסף סירב בתוקף פעם אחר פעם, בטענה שזה מהווה מעילה מצידו במחויבותו כלפי אדוניו, שהתיר לו גישה ורשות לעסוק בכל דבר בבית, מלבד באשתו, ומעבר לכך זהו חטא חמור כלפי ה'.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת ה'ו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים: וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ
בתלמוד הבבלי מתוארים מאמציה של אשת פוטיפר כדי למצוא חן בעיני יוסף: ”אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית - לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית - לא לבשה לו שחרית ” (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה עמוד ב').
מפרשי המקרא, וכן דרשות חז"ל מצביעים על הכפילות ”וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ” כמרמזת על כך שלא רק לשכיבה של ממש סירב יוסף, אלא גם לשכב לצידה סירב יוסף[3], ואף לשוחח עימה[4], או להתייחד עמה באותו החדר[5]. רבי אלעזר מסביר את הכפילות, שלשכב אצלה הכוונה בעולם הזה, ולהיות עמה הכוונה בעולם הבא.[6] מדרשי חז"ל מרחיבים אודות העומק הרעיוני והמוסרי במשא ומתן בין יוסף לאשת פוטיפר. רמז לכך נמצא במילה "וימאן": שיוסף אמר לה אולי הקב"ה אבחר אותי לעולה כיצחק ואם אשמע לך אני אפסל, או שמא יתגלה אלי הקב"ה וימצאני טמא[7]. ובזה שאמר לה "הן אדוני": "מפחד אני מהקב"ה", - אמרה לו שהוא איננו. אמר לה "גדול ה' ומהולל מאוד", - הכניסה אותו לחדר בתוך חדר והביאה אותו למיטתה וכיסתה את הפסלים שהיו שם. אמר לה "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ". מדרש נוסף: מפחד אני, אדם הראשון סולק מגן עדן בגלל עבירה קלה, ואת מציעה לי עבירה חמורה של גילוי עריות. מדרש נוסף: מפחד אני מאבי שאת ראובן הוריד מהבכורה בגלל מעשה בלהה, ואם אשמע לך יוריד אותי מבכורתי. או: מפחד אני מפוטיפר, - אמרה לו אהרגו. אמר לה: "לא די לי שאהיה בכת של מגלי עריות אהיה גם בכת של שופכי דמים?"[8]. רבי אומר שיוסף החל להתרצות אליה ופעמיים כמעט ונתן לה לממש את רצונה, בפעם הראשונה הראה לו ה' את דיוקנו של אביו והתבייש וברח, בפעם השניה ה' נטל את אבן השתייה ואמר לו אם אתה שומע לה אני מחריב את העולם, וברח[9].
השידול ותגובת יוסף
באחד הימים, כאשר הגיעה שעת כושר בה נעדרו כל בני הבית לזמן ממושך, ויוסף שהה זמן מה בבית לשם ביצוע מטלות שהטיל עליו אדוניו, החליטה אשת פוטיפר לשדל את יוסף למשכב בצורה יותר אקטיבית, היא חיבקתו ונישקתו תוך כדי שאוחזת בבגדו וניסתה שוב לשדלו להסכים[10], משראה יוסף שהפעם סירוב רגיל לא יועיל כי היא נחושה בדעתה ואף נוקטת בפעולות של ממש, מיהר להסיר את הבגד שאותו אחזה, ונמלט אל מחוץ לבית:
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
במדרשי חז"ל[11] מובא שבאותו היום עלה הנילוס על גדותיו והשקה את שדות מצרים. והנוהַג של המצרים היה לצאת מבתיהם באותו היום כדי לצפות במחזה שקיבל גם אופי פולחני של יום איד, מאחר שהנילוס נחשב לאליל מצרים. בתלמוד הבבלי אף מובא שאשת פוטיפר עשתה עצמה חולה כדי שתוכל להישאר ביחידות עם יוסף ולפתותו[12]: ”תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא, אמרה: אין לי יום שניזקק לי [כינוי למשכב] יוסף כיום הזה ” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו עמוד ב').
רבי נחמיה אומר שבאותו יום היה תיאטרון וכולם הלכו לראות והוא לא הלך, רבי אליעזר אומר שזה היה שבת שאסור לעשות בה מלאכה, אלא שהגיע לחזור על תלמודו, רבי יהודה אומר שבאותו היום עלה הנילוס על גדותיו, והגיע לחשב חשבונות של פוטיפר[13].
בתלמוד הבבלי נחלקו האמוראים רב ושמואל בפירוש המילים: ”לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ”, האם הכוונה כפשט הפסוק, לעסוק בצרכי הבית, או שיש כאן גם רמיזה של הכתוב לכך שיוסף ידע שהוא מכניס עצמו כעת לניסיון שהוא לא יוכל לעמוד בו: ”ויבא הביתה לעשות מלאכתו - רב ושמואל [נחלקו בפירוש הפסוק], חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו [תשמיש המיטה] נכנס ” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו עמוד ב'). יש שפירשו את דברי הגמרא שגם לאמורא שמפרש "לעשות צרכיו נכנס" אין הפירוש כפשוטו. אלא משום שהכניס עצמו לניסיון, או בשל איסור ייחוד, החשיבו אותו כאילו שהוא נכנס לעבירה. או שהכוונה "לעשות צרכיו" - לעסוק בצרכי הבית המבטלים את כח היצר, בשונה מעשיית מלאכה שהיא קלה ואינה מבטלת את כח היצר[14].
והסיבה שברח החוצה רבי חייא אומר שנראתה לו דמותו של אביו ואמרה לו עתידים השבטים להיות כתובים על האפוד רצונך שימחק שמך מיד נעץ ציפרניו בקרקע, שאלה אותו מה קרה, אמר לה שרואה דמות דיוקנו של אביו, אמרה לו שהיא לא רואה, אמר לה את בת חמורים וחמור לא רואה, וברח. רב הונא אמר משמו של רב שנראת לו דמותה של אימו[15].
עלילת השקר לבני ביתה
כאשר ראתה אשת פוטיפר את תגובת יוסף, נפגעה מכך, ואף חששה שהדבר יתפרסם ויגיע לאוזניו של בעלה שעלול להענישה קשות. לכן, כדי ליצור סיפור כיסוי שגם יציל אותה וגם יביא להענשתו, צעקה בקול רם כדי להזעיק את בני ביתה שישובו מהרה לבית. משהגיעו, סיפרה להם סיפור בדוי ומתנער מאחריות (ומפנה את האחריות על בעלה), על כך שהעבד העברי שהביא פוטיפר לביתם, ניסה לפתותה, ולכן זעקה כדי שיבואו להצילה. ומששמע זאת העבד, שהחל כבר לפשוט את בגדיו[16], מיהר להימלט על נפשו לבל ייתפס, ובגדו שפשט מעליו נותר אצלה:
וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה: וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה
המלבי"ם מבאר שבני ביתה אלו שפחותיה, שכדי שדברי השקר שלה יתקבלו על ליבן, היא הפחידה אותן שאם העבד ניסה לעשות כן לה, על אף שהיא גבירתו, בוודאי שינסה לעשות כך לשפחותיה.
בתרגום יונתן מובא שהיא לקחה חלבון של ביצה ושמה על מיטתה והראתה את זה לבני ביתה בתור שכבת זרע של יוסף, אך פוטיפר חשד בה ושלח את זה למומחים לבדוק את זה והם גילו שזה באמת חלבון ביצה[17].
במדרש מובא, שהיא עשתה את עצמה חולה, וכיוון שהגיעו חברותיה נשות השרים לבקרה, ושאלו אותה מה קרה שאת נראית כך, וסיפרה להם את כל האמת, אמרו לה שתגיד לפוטיפר שיוסף ניסה לפתות אותה, בקשה מהם שיגידו לבעליהן השרים שגם אותם ניסה יוסף לפתות, ואכן כך עשו[18].
עלילת השקר לבעלה ותגובתו
לאחר מכן המתינה שבעלה יחזור מעבודתו, ואז סיפרה גם לו את מצג השוא שבדתה מליבה. בשמעו זאת חרה אפו, והוא דאג שיוסף ייתפס וייאסר בבית הסוהר, שפוטיפר עצמו היה מופקד עליו כחלק מתפקידו כשר הטבחים (האחראי על ההוצאה להורג):
וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ: וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי: וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ: וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר
המדרש מבאר את "ותנח בגדו אצלה" שהכוונה שהייתה מחבקת ומנשקת את הבגד[19]. חז"ל[20] למדו מהמילים ”כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ” שכדי לעורר את חמתו של בעלה על יוסף, סיפרה אשת פוטיפר את שאירע עם יוסף בעת יחסי האישות עם בעלה. על פי המדרש, לאחר שנשות השרים ספרו לבעליהן, על פי בקשת זליכה, שיוסף ניסה לפתותן, ספרו זאת השרים לפוטיפר, ולכן החליט להרוג את יוסף, וזליכה נסתה לשכנעו שלא יאבד את כספו וישימו בבית הסוהר, אך הוא סירב עד שאסנת באה וספרה לו את האמת ונשבעה לו שכך היה, ואז החליט לאוסרו בבית הסוהר[21].
ברכת ה' בבית הסוהר
בבית הסוהר המשיכה ברכת ה' ללוות את יוסף, כפי שהיה בבית פוטיפר, ויוסף מצא חן בעיני שר בית הסוהר שהחליט להפקיד את יוסף על האסירים, כך שיוסף הוא זה שהיה אחראי עליהם בפועל:
וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר: וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה: אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ
הסיבה לניסיון
אם כי הכתוב באר את סיבת הימשכותה של אשת פוטיפר אל יוסף, מחמת יופיו והצלחתו, ובשל העדר פיקוח של בעלה על מעשיה; כמה ממדרשי חז"ל[22] מייחסים למילה: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" רמז לכך שבליבו של יוסף עלו 'הרהורי דברים' והבעת רצון לעמוד בניסיון כפי שהעמיד ה' את אבותיו בניסיונות, כדי להביאם לקרבת ה', ומתוך כך העמיד אותו ה' בניסיון קשה מהם: ”הרהורי דברים היו שם, אמר יוסף: אבא נתנסה, זקני נתנסה, אני איני מתנסה?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני אנסה אותך יותר מהם”.
הרד"ק[23] באר שהניסיון נועד כדי להביא להשלכתו של יוסף לבית הסוהר, כדי שבבוא העת יפתור את החלומות לשר המשקים ושר האופים וכך יעלה לגדולה כאשר שר המשקים יספר זאת לפרעה ויוסף יפתור לפרעה את חלומותיו. הסבר נוסף שמובא ברד"ק וברבנו בחיי הוא העצמת אישיותו של יוסף, שהצליח להתגבר על פיתוי גדול, שכל עבד אחר לא היה מצליח לעמוד בו. ומוסיף הרד"ק שכתיבת מעשה זה בתורה נועדה ללמד על ביטחון האדם בה', שיסבב צרותיו לטובה, על יכולת האיפוק וההתגברות של האדם על יצריו, ועל מחויבותו לעמוד בהתחייבויותיו: ”ונכתב הספור הזה להודיע סבת הדברים, ואם יקרא לאדם שום מקרה - יבטח בקל. ונכתב גם כן להודיע צדקתו של יוסף, ושילמד אדם ממנו לכבוש את יצרו; ולשמור אמונה למי שבוטח, יהיה מי שיהיה ולא ישקר בו”.
רש"י בשם המדרש מביא הסבר נוסף, שהניסיון היה כעונש על זחיחות דעתו של יוסף בהצלחתו, ועיסוקו הרב בטיפוח עצמו בשעה שאביו מתאבל על אובדנו: ”ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אמר הקדוש ברוך הוא: אביך מתאבל, ואתה מסלסל בשערך?! אני מגרה בך את הדוב! מיד: ותשא אשת אדוניו וגו'”.
המדרש [24] אומר שנענש מידה כנגד מידה, כיון שהוא אמר ליעקב שהשבטים נותנים עיניהם בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדוב: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו וְגוֹ'"[25]
הסיבה לעונש
המדרש אומר שיוסף נענש לשבת עשר שנים בבית הסוהר כנגד הוצאת דבה שעשה לעשרת אחיו, ושנתיים נוספות נגזרו עליו כנגד מה שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני[26].
יוסף הצדיק
בשל התגברותו של יוסף על ניסיונותיה של אשת פוטיפר (התגברות המכונה בלשון הקבלה שמירת הברית), דבר שנחשב לניסיון קשה מנשוא, בפרט ביחס לעבד רווק שגבירתו משדלת אותו לכך; זכה יוסף, בספרות התורנית שמתקופת התנאים ואילך, לתואר הייחודי יוסף הצדיק:
בתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה עמוד ב' מתואר בהרחבה יוסף כ"מחייב את הרשעים" משום שנסיונו עם אשת פוטיפר היה ניסיון כה קשה שבכל זאת עמד בו יוסף, ולכן כל מי שבא לפני בית דין של מעלה ורוצה להפטר מעונשו על ידי הטענה שיצרו גדול ממנו - יוסף מחייבו. וכן בספר הזוהר מתואר יוסף עם זרועות המאירים באור העליון:
'ויפוזו' (בראשית פרק מ"ט, פסוק כ"ד) מאי 'ויפוזו'? - אנהירו בחמידו דכלא, כמה דאת אמר: 'הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים', אתנהירו בנהירו עלאה כד נטר ברית [זרועות ידיו של יוסף הוארו באור העליון בעת ששמר את בריתו], ובגין כך אקרי 'יוסף הצדיק' [ולכן נקרא 'יוסף הצדיק']
— ספר הזוהר פרשת נח דף ע"א, עמוד ב'
ראו גם
לקריאה נוספת
- דבורה מצה, "יוסף ואשת פוטיפר", בתוך: יואב אלשטיין, אבידֹב ליפסקר ורלה קושלבסקי (עורכים), אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור (תימה: סדרת מחקרים בתימטולוגיה של ספרות עם ישראל), ב, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט, עמ' 35–84
- Shalom Goldman, The Wiles of Women / The Wiles of Men: Joseph and Potiphar's Wife in Ancient Near Eastern, Jewish, and Islamic folklore, Albany, NY: State University of New York Press, 1995
- James L. Kugel, In Potiphar's House: The Interpretive Life of Biblical Texts, 2nd ed., Cambridge: Harvard University Press, 1994
קישורים חיצוניים
- יוסף ואשת פוטיפר - ניסיון והתמודדות, אלאור ויזן, באתר אסיף
- יוסף ואשת פוטיפר, באתר אספקלריה
- יוסף ואשת פוטיפר, עדיאל זימרן, באתר ישיבת הר עציון
הערות שוליים
- ^ במדרש מובא הסבר נוסף, שפוטיפר קנה את יוסף למשכב זכר, ובא מלאך וסירסו. ילקוט שמעוני רמז קמה'
- ^ בראשית רבה פה' ב' דא"ר יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה
- ^ רש"י ורד"ק על ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק י'.
- ^ ראב"ע על בראשית ל"ט, י'.
- ^ רשב"ם על פסוק י'.
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמה'
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמה'
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמה'
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמה'
- ^ בראשית רבה פז' א'
- ^ מדרש לקח טוב על פרשת וישב, פרק ל"ט, פסוק י"א.
- ^ כדרך שעשה אמנון כדי שיוכל לשכב עם תמר.
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמו'
- ^ מהרי"ל דיסקין על התורה, פרשת וישב, עמ' צב
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמו'
- ^ רמב"ן ומלבי"ם על ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"ב. וכן חזקוני על ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ט"ו
- ^ תרגום יונתן בראשית לט' יד'תרגום יונתן בראשית לט' כ'
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמו'
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמו'
- ^ רש"י ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"ט, בשם המדרש.
- ^ ילקוט שמעוני רמז קמו'
- ^ מדרש אגדה (בובר) בראשית לט, ז. מדרש לקח טוב שם, ועוד.
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ז'.
- ^ בראשית רבה פד' ז'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ז'
- ^ שמות רבה ז' א'
