זיזיון
 | |
| כתובת רחוב, בה נזכרת העיירה זיזיון, בתחום נווה | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | מחוז דרעא |
| נפה | נפת דרעא |
| חבל ארץ | חורן |
| אזור זמן | UTC +2 |
זיזיון (גם: זיזַיְן, בערבית: زيزون, תעתיק מדויק: זִיזוּן ) הייתה עיירה יהודית בבשן, הנזכרת בספרות חז"ל ובכתובת רחוב. כיום המקום נקרא זיזון.
היא מוזכרת בכתובת רחוב כאחת מ-8 העיירות בתחום נווה, שקיבל בעבר פטור ממצוות התלויות בארץ, אך לאחר מכן, נאסר (דהיינו - חויב במצוות).
בתוספתא, בברייתא המכונה ברייתא דתחומין, נזכרת העיירה כך: ”עיירות המותרות בתחום ניוי ונאסרו, כגון ציר וצייר וגשמי וזיזיון ויגרי טב ודנב חורבתא וכרכא דבית חרב”[1]. בנוסף, נזכרת העיירה בהקשר זה גם בתלמוד הירושלמי[2], וכן בשורה 11 בכתובת רחוב.
ההסבר המוצע להחלת ההלכות המיוחדות על 8 העיירות בתחום נווה הוא שאמנם האזור נחשב מבחינה הלכתית בתחומי ארץ ישראל, אך כלל בתוכו אוכלוסייה נכרית רבה, אשר בהתאם לממדיה המשתנים, נקבעו מעת לעת הקלות שונות ליהודי האזור עובדי האדמה.
היישוב הקדום מזוהה כיום עם הכפר הסורי זיזון, השוכן בסמוך לגבול ירדן, ליד ואדי זיזון המתחבר לירמוך - כ-20 ק"מ דרומית מערבית לנווא, וקרוב ל-20 ק"מ מזרחית למשולש הגבולות סוריה-ירדן-ישראל[3].
לקריאה נוספת
- ישעיהו פרס, אנציקלופדיה גאוגרפית-היסטורית של ארץ ישראל, כרך ב', 1948, עמ' 240.
הערות שוליים
