זיזף מקונל
 זיזף מקונל
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | זיזפיים |
| סוג: | זיזף מקונל |
| מין: | זיזף מקונל |
| שם מדעי | |
 Mesophylla macconnelli
| |
| תחום תפוצה | |
| |
זיזף מקונל (שם מדעי: Mesophylla macconnelli), הוא סוג של עטלף קטן במשפחת הזיזפיים, שמצוי באמריקה הדרומית כולל יער האמזונאס ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא התגלה בתחילת המאה ה-20, ומעמדו הטקסונומי נחשב לחידה במשך שנים רבות. המין חי ביערות גשם וניזון מפירות. הוא חי בתוך עלים מקופלים בצורת אוהל שאותם הוא בונה מחיתוך חלקי של עלים גדולים. מצבו של המין נחשב ליציב והוא מצוי באזורים מוגנים רבים.
טקסונומיה
זיזף מקונל שייך למשפחת הזיזפיים בתת-סדרת דמויי נשפון. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1901 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס מדגימה שנאספה בהרי קאנוקו בגיאנה הבריטית, וקרוי על שמו של הנוסע והאספן הבריטי פרידריק מקונל שסיפק תמיכה למשלחת שגילתה את המין. יש לו ככל הנראה שני תת-מינים: M.m.macconnelli חי ביבשת ו-M.m.mmflavescens חי באי טרינידד. זיזף מקונל נחשב כצורת ביניים בין הזיזף הלבן הייחודי לבין הסוגים ערפדון צהוב-אוזן וערפדון קטן, ומעמדו הטקסונומי נחשב לחידה במשך שנים רבות.
אולדפילד תומאס ציין בכתביו שזיזף מקונל חולק קווי דמיון מורפולוגיים עם הזיזף לבן, אולם ההבדלים הרבים בצורה ובמספר השיניים הובילו אותו לסווג אותו כטקסון מונוטיפי; חוקרים שבאו לאחריו שינו את סיווגו של המין פעמים רבות: בתחילה סברו שהדמיון החיצוני עם הזיזף הלבן מצדיק את סיווגם של השניים תחת סוג אחד חרף ההבדלים הרבים בשיניים, לאחר מכן הוא שוב הוחזר להיות טקסון מונוטיפי, עד שניתוח כרומוזומים הוביל לסיווגו דווקא בתוך הסוג ערפדון צהוב-אוזן; בהמשך, ניתוח פילוגנטי הוביל שוב להקמת סוג משותף לזיזף מקונל וזיזף לבן, ואז הערכה מחודשת של הכרומוזומליות ביטלה זאת והחזירה אותו לסוג ערפדון צהוב-אוזן. בסופו של דבר, נקבע שזיזף מקונל הוא טקסון מונוטיפי באמצעות שיטות של ניתוח גורמים ראשיים וניתוח אשכולות וכך התקבל הסיווג המקורי של אולדפילד תומאס.
תיאור ואנטומיה
זיזף מקונל מתאפיין בגוף קומפקטי ושמנמן, בראש גדול ובגולגולת עדינה ומעוגלת. אוזניו קצרות, עגולות וקירחות עם צפירונים זעירים. חרטומו קצר יחסית, עיניו קטנות ושחורות ושפתיו רחבות; שפתו התחתונה מכוסה ביבלות עגולות ובולטות. עיטור העלה האפי מורכב משלושה חלקים: חנית מעוצבת מעל הנחיריים שמורכבת מזיז עבה עטוף בקמטים, דיסקית שטוחה דמוית תלתן שמקיפה את הנחיריים, וקמט יבלתי נפוח נפרד סביב החוטם. השילוב של הפיגמנטים הצהובים עם הדיסקית השטוחה מקנים לעיטור האפי מראה ברווזי.
אורך ראשו וגופו של זיזף מקונל 43–52 מ"מ, אורך הזרוע 29–33 מ"מ ומשקלו עד 8 גרם בלבד; בכך הוא גדול במקצת מקרובו הזיזף הלבן. המין נטול זנב, וקרום התעופה האחורי קצר, עירום ובהיר. הפרווה החיוורת, הגוף הקומפקטי והעיטור האפי הברווזי גורמים לכך שמראהו של זיזף מקונל סימפתי ונאה יחסית לעטלפים.
הפרווה של זיזף מקונל קצרה, עבה וצפופה. הפרווה שזורה בשיער לבן, אפור, צהוב וחום, וצבעה הכללי בהיר למדי: חום דהוי, חום אפרורי חיוור, אפרפר-כסוף או בז'. עם זאת, זיזף מקונל עדיין כהה בהשוואה לקרובו הזיזף הלבן. הראש, הצוואר והגחון נוטים לצבע לבן-שמנת מעורב בבז׳ ולעיתים קרובות יש סימונים לבנים לא ברורים מעל ומתחת לעיניים. הכנפיים בולטות בצבען השחור, והזרועות והרגליים בצבע ורוד-כתמתם או בורדו. האוזניים, יבלות השפתיים והעיטור האפי צבועים בצהוב עז מעורב בורוד וכתום, ולעיתים קצות האוזן והעיטור האפי שחרחרים. הפנים והשפתיים ורדרדות.
תפוצה ובית גידול
זיזף מקונל מצוי בעיקר באמריקה הדרומית; טווח התפוצה שלו משתרע על צפון ומרכז ברזיל, סורינאם, גיאנה, גיאנה הצרפתית, וונצואלה, קולומביה, אקוודור, פרו וצפון בוליביה, וגולש מעט לתוך אמריקה המרכזית: פנמה, קוסטה ריקה ודרום ניקרגואה; הוא נפוץ גם בטרינידד וטובגו.
בית הגידול שלו מורכב ממספר סוגים של יערות גשם כמו יער ירוק-עד, יער לח ויער עננים נמוך, והוא שוכן בשפלות עד רכסים הרריים ממוצעים ברום 1,100 מטר מעל פני הים. כמו כן, הוא מצוי באזורים ביצות דוגמת לוס יאנוס והפנטנל.
אקולוגיה
זיזף מקונל מפגין יכולות בנייה שמשותפות לו ולמספר סוגים נוספים במשפחת הזיזפים (זיזף בנאי וזיזף פירות למשל): הוא נוהג לבנות לעצמו מחסה בצורה אוהל או מטרייה סגורה מעלים גדולים של אנתוריום או מכפות של דקל גנומה. הזיזף לועס באמצעות שיניו כמחצית מבסיס העלה או כף הדקל וכך גורם לו להתכופף כלפי מטה. חיתוך של מספר עלים זה על גבי זה יוצר בהדרגה אוהל אפיקלי שתחתיו מתקבצים מספר זיזפים ומכונה "לול עטלפים".
הזיזפים נתלים בדרך כלל על ציר העלה, אך סימני טפרים מצביעים על כך שגם רקמות העלה משמשות אותם לאחיזה לעיתים קרובות. הזיזפים בונים בדרך כלל מספר לולים סמוכים זה לזה ומחליפים אותם אחת לכמה ימים; בדרך זו הם מונעים התבלות מהירה וניתוק הלולים מהענף, וכך מתאפשר להם להשתמש באותה מערכת לולים לתקופה של כמה חודשים ללא צורך בבנייה נוספת. הלולים מחזיקים בממוצע 4–5 חודשים, ולאחר מכן מתחילים להתייבש ולהתפרק בהדרגה.
הלולים מאוכלסים על ידי קבוצות קטנות של 2–8 פרטים, כאשר לולים של אנתוריון מאכלסים פרטים רבים יותר מלולים של דקל גנומה. הזיזפים אינם מפגינים בעלות על הלולים שבנו, ומחליפים לעיתים קרובות מקום עם קבוצות אחרות המצויות באזור; חריגות בהקשר זה הן נקבות מטופלות בגור שעשויות לתפוס לעצמן לול נפרד.
טורפיו העיקריים של המין הם דורסי לילה; ההרגל לשהות תחת עלים במקום במערות או חללי עצים בשילוב עם הפרווה הבהירה למדי, מאפשר לזיזף מקונל להתחמק מפני טורפי עטלפים שמתמקדים במקומות מחסה אופיינים לסדרת העטלפים. זיזף מקונל ניזון בעיקר מפירות ומכמויות קטנות של צוף ואבקנים. הזיזפית ממליטה גור יחיד לאחר היריון של מספר חודשים, והוא נשאר לצידה עד הגיעו לבגרות.
מצב
הזיזף הקטיפתי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל טווח התפוצה הרחב והיותו מין נפוץ יחסית. מגמת האוכלוסייה איננה ידועה לעת עתה. אובדן בית גידול באמצעות כריתת יערות מתרחש בחלק מטווח התפוצה אך לא נחשב לאיום חמור על המין.
IUCN ממליץ לרשויות השימור המקומיות לפעול לצמצום כריתת היערות אך המלצה זאת נוגעת לכלל בעלי החיים הדרום-אמריקנים ולא באופן ספציפי עבור זיזף מקונל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
