זכריה קלאי
 | |
| לידה | 24 ביוני 1923 |
|---|---|
| פטירה | 17 בינואר 2016 (בגיל 92) |
זכריה קלאי (24 ביוני 1923 – 17 בינואר 2016) היה פרופסור במכון לארכיאולוגיה ובחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר גאוגרפיה מקראית.
ביוגרפיה
זכריה קלאי נולד בשם מנפרד זכריה קליינמן בווינה שבאוסטריה לשלום זיגפריד קליינמן ואלישבע אלקה לבית הרבסטר[1]. בשנת 1925 עבר עם הוריו להתגורר יחד עם משפחתה של אימו בברלין, גרמניה. בשנת 1934 עלתה המשפחה לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בירושלים, ואליה העבירה המשפחה את בית המסחר למכירת ותיקון פסנתרים שהיה להם בברלין[2].
בירושלים למד זכריה קלאי בבית הספר התיכון בבית הכרם (לימים התיכון ליד האוניברסיטה). בתקופה זו אף היה חניך בתנועת "המחנות העולים". לאחר סיום לימודיו היה בהכשרה בקיבוץ רמת יוחנן, ואחר כך חזר לירושלים והצטרף לעסק הפסנתרים המשפחתי. באותה עת הצטרף לסניף הירושלמי של "אגודת המשוטטים" שהובל על ידי דוד בנבנישתי, והיה למזכיר הסניף הירושלמי של האגודה, ואף הדריך טיולים רבים של האגודה.
בשנת 1945 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים לארכיאולוגיה ומקרא. לימודיו הופסקו בזמן שירותו הצבאי במלחמת העצמאות, בה ניצל את היכרותו המיוחדת עם הארץ ושימש כאיש מודיעין שהוביל כוחות בתוך ירושלים (למשל באזור מנזר נוטרדם) ומסביבה (למשל באזור הקסטל ובכיבוש רכס אורה ועמינדב ממערב לירושלים). לאחר המלחמה, תוך כדי המשך עבודתו בבית המסחר לפסנתרים, הוא שב ללימודיו באוניברסיטה ובשנת 1954 קיבל תואר מוסמך על עבודתו: "גבולותיה הצפוניים של ממלכת יהודה למן תקופת ההתנחלות ועד ראשית ימי החשמונאים״, שהוכנה בהדרכתו של פרופ׳ בנימין מזר. באותה שנה הוא קיבל את פרס קלאוזנר[3]. עבודתו זו יצאה כספר בשנת 1960[4].
בשנת 1963 הוא קיבל מהאוניברסיטה העברית בירושלים את התואר דוקטור להיסטוריה של עם ישראל[5], על עבודתו "נחלות שבטי ישראל: מחקר בגאוגרפיה ההיסטורית של המקרא". בשנת 1967 יצאה עבודה זו לאור בספרו "נחלות שבטי ישראל" בהוצאת מוסד ביאליק[6]. הספר זיכה אותו בשנת תשכ"ח בפרס יצחק בן-צבי[7].
בשנת 1965 החל זכריה קלאי ללמד באוניברסיטה העברית, במכון לארכיאולוגיה ובחוג לתולדות עם ישראל. בשנת 1968 הוא הועלה לדרגת מרצה בכיר, בשנת 1974 היה לפרופסור חבר ובשנת 1984 היה לפרופסור מן המניין[3].
לאחר מלחמת ששת הימים התבצע בכל השטחים החדשים שבשליטת ישראל סקר חרום ארכיאולוגי, וזכריה קלאי הוביל את הסקר בתחום שבין ירושלים לשכם. היכרותו הטובה עם השטח מתקופת הטיולים בחוג המשוטטים סייעה רבות בביצוע משימה זו[8]. בשנת 1974 הוא ניהל סקר במערב גוש עציון בו נמצאה מצודה ישראלית[9]. זכריה קלאי אף היה שותף בגילוי כמה מכתובות תחום גזר.
בשנות השבעים המאוחרות זכריה קלאי הצטרף לוועדת השמות הממשלתית ובמשך כ-40 שנה היה שם מומחה בתחום השמות ההיסטוריים של אתרים בארץ ישראל.
מחקריו ועמדותיו
זכריה קלאי חקר את הגבולות של השבטים וסבר שהתיאורים בספר יהושע משקפים מציאות ריאלית בתקופת שלמה[10][6]. זכריה קלאי טען שדוד בחר למקם את בירתו, ירושלים, בנחלת שבט בנימין, כפיצוי על כך שהמלוכה נלקחה משבט זה. על פי מחקרו, העיר העתיקה של ירושלים נמצאת בנחלת שבט בנימין, ומוקפת על ידי נחלת שבט יהודה[11].
לאורך שנות עבודתו באוניברסיטה ואף לאחר צאתו לגמלאות המשיך ופיתח את עיוניו בתחום הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל ובמקביל בתחום ההיסטוריוגרפיה – ניתוח המשמעויות המסתתרות בין השורות של כתיבת הטקסט המקראי – וחיבר מאמרים רבים בנושאים אלו, ותרם לערכים שונים באנציקלופדיה המקראית. כמו כן במסגרת השירות שלו במילואים חיבר זכריה קלאי פרסומים שונים עבור המדור לידיעת הארץ של צה"ל.
זכריה קלאי פרסם עשרות מאמרים וספרים בעברית ובאנגלית בנושאים היסטוריים והיסטוריוגרפיים. מחקריו התמקדו בתיאורים הגיאוגרפיים במקרא. יחד עם זאת עסק בנושאים נוספים בתחום ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת המקרא. שניים מספריו הם קובצי מאמרים באנגלית: Biblical historiography and Historical Geography ו-Studies in Biblical Historiography and Geography.
זכריה קלאי הציע ניתוח מדוקדק וזהיר של התיאורים הגאוגרפיים במקרא, מתוך הנחה שהטקסטים הללו משקפים מציאות של ממש. כך למשל הציע כי מערכת הגבולות בספר יהושע וכן מפקד המלך דוד ורשימת מחוזות שלמה המלך משקפים את המציאות בתקופת שלטונו של שלמה. לעומת זאת רשימת ערי בנימין היא כנראה מתקופת המלך אבים (בן רחבעם) ורשימת ערי יהודה מתקופת המלך חזקיהו.
חיים אישיים
ביולי 1948 נישא זכריה קלאי ליונה ילין, בתם של אליעזר ילין ותלמה ילין, חברתו לספסל הלימודים באוניברסיטה. יונה עסקה בכתיבת שירים לילדים וכן עבדה באנציקלופדיה המקראית[12]. לזוג נולדו ארבעה ילדים: עדו, חנינא, אליעזר ותלמה. לאחר פטירתה של יונה בינואר 1970[13] הוא נישא לפרופ' ליזה הלר (לימים הלר-קלאי), חברת החוג לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
עם קום המדינה הוא עברת את שם משפחתו מקליינמן בתחילה ל"קלי"[14] ובהמשך שינה את השם ל"קלאי" על מנת להבהיר את הגיית השם.
קישורים חיצוניים
- ד"ר זכריה קלאי (קלינמן), ירושלים ביהודה או בבנימין, מחניים, 5 בינואר 1966
- ד"ר זכריה קלאי, גבולות נחלות השבטים, מחניים, 16 בפברואר 1972
- רשימת המאמרים של זכריה קלאי באתר רמב"י.
- רשימת הפירסומים של זכריה קלאי בקטלוג הספריה הלאומית
הערות שוליים
- ^ אלישבע קליינמן, מעריב, 8 בדצמבר 1987
- ^ מעשה בפסנתר מעוקל שהועבר אי שם בארץ, הבוקר, 28 במאי 1940
פסנתרים, ש. קליינמן, הארץ, 28 באוגוסט 1949 - ^ 3.0 3.1 גרשון גליל, לזכר נפטרים, זכריה קלאי, קדמוניות 153, עמ' 61-62
- ^ גבולותיה הצפוניים של יהודה, חרות, 20 בינואר 1961
- ^ תואר דוקטור לפילוסופיה, הבוקר, 27 ביוני 1963
- ^ 6.0 6.1 בנימין הלוי, נחלות שבטי ישראל, על המשמר, 18 באוגוסט 1967
- ^ עצרת־זכרון ליצחק בן-צבי, על המשמר, 24 באפריל 1968
- ^ צבי אילן, חפירות עין סמיה - תגליות ארץ שלישה, דבר, 13 בפברואר 1972
- ^ צבי אילן, מצודה קדומה בהר חברון, דבר, 25 באוגוסט 1974
- ^ יוסף פרוינד, נחלות שבטי ישראל, למרחב, 18 באוגוסט 1967
- ^ הכינוס לידיעת הארץ בסימן ההתקפה הרצחנית, על המשמר, 24 בספטמבר 1956
- ^ מוסד ביאליק, יונה קלאי ז"ל, דבר, 20 בינואר 1970
- ^ האוניברסיטה העברית בירושלים, משתתפים בצערו של זכריה קלאי, מעריב, 20 בינואר 1970
- ^ ילד נושך ע"י זאב בגן החיות בבירה, למרחב, 17 באפריל 1956
