גוש עציון

ערך זה עוסק בגוש עציון ההיסטורי. אם התכוונתם למועצה אזורית, ראו מועצה אזורית גוש עציון.

עץ האלון ההיסטורי ("האלון הבודד") במרכז גוש עציון, ליד אלון שבות. העץ מזוהה מאד עם גוש עציון ואף מופיע בסמל המועצה האזורית

גּוּשׁ עֶצְיוֹן הוא שמה של קבוצה של יישובים יהודיים מדרום לירושלים, בין בית לחם לבין חברון. היישובים הראשונים הוקמו החל בשנות ה-20 של המאה ה-20 אך נחרבו במלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים חודשה ההתיישבות היהודית בגוש עציון, וכיום מתגוררים בגוש כ-70,000 אזרחים ישראלים. מרבית היישובים, למעט היישובים ביתר עילית ואפרת משתייכים למועצה אזורית גוש עציון.

האזור נקרא על שמו של שמואל צבי הולצמן (שעיברת את שמו ל"עציון").

גאוגרפיה

גוש עציון ממוקם דרומית לירושלים ומזרחית לעמק האלה ומשתרע מכרמי צור בדרום ועד הר גילה בצפון. מעלה רחבעם במזרח, ביתר עלית וגבעות במערב. גובה האזור כ-950 מ', ושיאו בפסגת רכס א-צלח המגיעה לגובה של 997 מטרים מעל פני הים, בשטח היישוב נווה דניאל. מבחינה גאוגרפית נחשב צפון גוש עציון לחלק מהרי ירושלים, ורובו הגדול לחלק מהר חברון. חלקו המזרחי מצוי בספר מדבר יהודה. פני השטח באזור הגוש הרריים וכמו שאר הרי יהודה, ובניגוד לשומרון אין בהם תצורה בולטת של בקעות ורכסים, והבדלי הגובה בסביבה הקרובה לא גדולים מאוד.

במזרח גוש עציון עומד מבצר הרודיון – שרידיו של ארמון הקיץ המפואר והמבוצר שבנה המלך הורדוס על גבי תל מלאכותי, בתקופת השלטון הרומאי בארץ ישראל.

לגוש עציון ניתן להיכנס דרך צידו המזרחי - במרחק של שמונה דקות נסיעה על הכביש החדש "כביש הרודיון" - שנפתח ואשר מחבר את הר חומה ליישובי מזרח גוש עציון, דרך כביש 60 המגיע מירושלים לצומת גוש עציון, ולשאר יישובי הגוש או ממערב - דרך הכביש העולה מבית שמש לכיוון נס הרים, או דרך צומת עציונה מכיוון צומת האלה.

באזור גוש עציון נובעים מספר מעיינות שכבה בספיקות שונות, המרכזיים שבהם נמצאים מסביב ליישוב בת עין - עין סג'מה, עין משואות, עין מסלע ועין ליבנה.

תולדות ההתיישבות

בתקופת המנדט

ההתיישבות היהודית באזור בעת החדשה החלה בהקמת היישוב מגדל עדר ב-1927, אולם עקב מאורעות תרפ"ט ב-1929 עזבו המתיישבים את המקום. ניסיון התיישבות שני היה בשנת 1932 על ידי חברת "אל ההר" מיסודו של שמואל צבי הולצמן (שעיברת את שמו ל"עציון" ועל שמו גוש עציון), שרכש אדמות רבות בהר חברון מערביי האזור. אולם גם ניסיון זה נכשל בשל מאורעות תרצ"ו. תנועת הקיבוץ הדתי העלתה למקום שלושה קיבוצים:

ב- כ"ח בניסן תש"ג - 3 במאי 1943 הקימו חברי קבוצת אברהם את קיבוץ כפר עציון.

ב-כ"ח בחשוון תש"ו - 4 בנובמבר 1945 עלו למקום חברי משואות יצחק.

ב-כ"ז בתשרי תש"ז - 22 באוקטובר 1946 עלו למקום חברי עין צורים.

ב-כ"א בשבט תש"ז - 11 בפברואר 1947 עלו למקום חברי השומר הצעיר והקימו את קיבוץ רבדים.

בין ילדי כפר עציון באותה תקופה היה חנן פורת שלימים עמד בראש החוזרים למקום.

במלחמת העצמאות

ערך מורחב – הקרב על גוש עציון

בתוכנית החלוקה של האו״ם נכלל אזור גוש עציון בתחומי המדינה הערבית המוצעת. עם פרוץ מלחמת העצמאות הטילו הערבים מצור על יישובי הגוש וניתקו את דרכי האספקה אליהם. המתיישבים ניסו להחזיק מעמד, ונשלחו אליהם כמה פעמים תגבורות, בין השאר שיירת העשרה, שיירת נבי דניאל ומחלקת הל"ה.

ביום חמישי, ד' באייר תש"ח (13 במאי 1948), יום אחד בלבד לפני הכרזת המדינה, נפל כפר עציון. 242, חברי הקיבוץ, לוחמי הפלמ"ח והחי"ש נהרגו תוך כדי קרב. כמה עשרות לוחמים ואזרחים שנכנעו לכוחות סדירים של הלגיון הערבי, נטבחו על ידי חיילי הלגיון הערבי וערביי האזור. ארבעה לוחמים הצליחו להימלט. שאר שלושת הקיבוצים נכנעו והמגינים, כ-240 איש, נשלחו למחנות שבויים בירדן. השטח נכבש על ידי ירדן, היישובים נחרבו כמעט לחלוטין, בשטחם הוקמו מחנות של צבא ירדן, ועל חורבות משואות יצחק הוקם מחנה פליטים פלסטינים.

ארבעת היישובים הוקמו מחדש במקומות אחרים בישראל, ניר עציון (על ידי תושבי כפר עציון) שבחוף הכרמל, משואות יצחק ועין צורים באזור מועצה אזורית שפיר, וקיבוץ רבדים באזור מועצה אזורית יואב.

לאחר מלחמת ששת הימים

כשעבר האזור לשליטה ישראלית ב-1967 לאחר מלחמת ששת הימים, הקימו מחדש בני הדור השני של מתיישבי כפר עציון את הקיבוץ. בשנת 1969 קם הקיבוץ ראש צורים על השטח שבו היו עין צורים ורבדים. בשנת 1969 הוקם היישוב אלון שבות, שבו התגוררו התלמידים והרבנים של ישיבת הר עציון. מאז הוקמו עוד 14 יישובים בגוש, בין היתר היישוב בת עין שהוקם בשנת 1989 בסמוך לשרידי היישוב ההיסטורי משואות יצחק.

מרבית היישובים בגוש משתייכים למועצה אזורית גוש עציון. היישובים אפרת וביתר עילית הם במעמד של מועצה מקומית ועיר בהתאמה.

סמלו של גוש עציון הוא האלון הבודד שעומד עד היום במרכז הגוש, ואליו היו משקיפים מתחום ישראל לפני 1967 כדי לציין את מקומם של היישובים הנטושים. על שמו של האלון נקרא היישוב אלון שבות.

ב-31 באוגוסט 2014 הכריזה המדינה, כתגובה לרצח שלושת הנערים, כי בכוונתה להכריז על כ-4,000 דונם בגבעות גוש עציון כאדמות מדינה^[1]. ההכרזה גרמה ביקורת מצד גורמים פוליטיים בישראל, וכן מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי.

תרבות ואמנות

אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים

גן לאומי הרודיון – ארמון הקיץ של המלך הורדוס. באתר הארכאולוגי, התגלה לאחרונה, על ידי פרופ' אהוד נצר מהאוניברסיטה העברית -קברו של המלך הורדוס. המבקרים באתר נחשפים לשרידים מרשימים של הארמון, יורדים במחילות תת-קרקעיות ולומדים על התקופה.
אמת ה"ביאר"/"נחל הפירים" - מפעל נוסף של הורדוס ששוכן אף הוא בלב גוש עציון. אמת מים תת-קרקעית אשר הובילה מים מגוש עציון לבית המקדש ואשר נבנתה באופן הנדסי יוצא דופן בדיוקו, על פי הנחיותיו של המלך. כיום ניתן לרדת לאמה אשר שופצה ונוקתה, ולצעוד ולהירטב במים צוננים מאד המגיעים עד גובה המותניים.
חזיון אור קולי - מספר את סיפורו של גוש עציון במלחמת העצמאות, עת עמד במצור, כמגן דרומי לירושלים עד ערב הכרזת העצמאות – בד' אייר, אז נפל ואיתו 240 לוחמים, ביניהם גם לוחמי השיירות דוגמת מחלקת הל"ה.

קולינריה

בית בד בתקוע המשלב מרכז מבקרים לשמן הזית ומסעדה כפרית
יקב ומרכז מבקרים הכולל טעימות יין ומסעדה חלבית במרכז גוש עציון
ייצור גבינות עיזים בחוות שדה בר - תקוע

חקלאות וטבע

חוות "ארץ האיילים" – חי בר גדול וספורט אתגרי. במקום מתקן אומגה באורך 600 מטרים - הארוך ביותר בישראל.
גן חיות טיפולי-תיירותי באלעזר
סיורים מודרכים של בית ספר שדה
חוות משואות יצחק - מציעה סיורים במרחבי גוש עציון

ראו גם

דוד בן דוד - מוכתר כפר עציון בעת נפילתו בידי הלגיון הערבי

לקריאה נוספת

מרדכי נאור (עורך), גוש עציון מראשיתו עד תש"ח, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1986
יוסי כץ, ההתיישבות היהודית בהרי חברון ובגוש עציון 1940 - 1947, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1992
דב קווסטלר, העץ הבודד לא נגדע, בתוך "שנה בשנה" תשכ"ט.
דב קנוהל, גוש עציון במלחמתו, 1950
יוחנן בן יעקב, גוש עציון, חמישים שנות מאבק ויצירה, הוצאת בית ספר שדה כפר עציון, 1983

Yossi Katz, Between Jerusalem and Hebron: Jewish Settlement in the Hebron Mountains and the Etzion Bloc in the Pre-State Period, Bar-Ilam University Press, 1998, 295 pp^[2].