חומא

חומא (או חומה), שחייתה בדור הרביעי לאמוראי בבל, הייתה בתו של איסי בנו של רב יצחק, בנו של האמורא רב יהודה.

היא הוגדרה בגמרא כאישה קטלנית, משום ששלושת בעליה נפטרו, ככל הנראה בגללה, אם בגלל מחלה מסוימת שגרמה למותם, או בגלל סיבה רוחנית שגזרה עליה שבעליה ימותו ולא יפרנסוה.

שלושת בעליה

בעלה הראשון היה האמורא רחבא דפומבדיתא, וככל הנראה שני בניו, עיפה ואבימי, תלמידי ישיבת פומבדיתא, שהיו ידועים בחריפותם, ולכן נקראו בשם "חריפי דפומבדיתא", היו בניה של חומא. לאחר שנפטר נשאה רב יצחק בנו של רבה בר בר חנה, ונפטר גם הוא.

במחלוקת בין חכמים, האם חזקה היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושה בעליה, סמך אביי, ראש ישיבת פומבדיתא, על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא, אם כי חלוקות הדעות אם היא הייתה סיבת פטירתו. בעוד שמשמעות הגמרא היא שאביי נפטר משום שנישא לה, יש מפרשני התלמוד המנמקים זאת בסיבות אחרות.

לקריאה נוספת

• זיוה שמיר, ש"י עולמות - ריבוי פנים ביצירת עגנון, הוצאת ספרא / הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, פרק רביעי: הסיפור הנועז על חומה אשת אביי והשתקפותו בפואמה "המתמיד" של ביאליק והסיפור "פנים אחרות" של עגנון, עמ' 162-143.

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "חומה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 412-411, באתר היברובוקס
• חומא - אשתו של אביי, באתר מקור החסידות