חומות בגדאד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שערי בגדאד (בערבית: أبواب بغداد) הם סדרה של שערים (בערבית: "באב") שהיו מחוברים לחומות שהקיפו את העיר בגדאד. השערים והחומות נבנו במטרה להגן על העיר מפני פלישות חיצוניות. חלקים מהמערכת נבנו בתקופת החליפות העבאסית, ואחרים שומרו או שוחזרו בתקופת עיראק העות'מאנית.
היסטוריה
ההעיר העגולה של בגדאד נבנתה בתקופת הח'ליף העבאסי אל-מנסור בין השנים 762–768. העיר הוקפה בחומות וכללה ארבעה שערים: באב אל־כופה (שער העיר כופה), באב א־שאם (שער א-שאם או דמשק), באב ח'וראסאן (שער ח'וראסאן), ובאב אל־בצרה (שער בצרה).[1] ארבעת השערים הללו נהרסו עם השנים. כיום ממוקם האזור שבו עמדו ברובע כרך שבמחוז אל-מנסור בדרום־מערב בגדאד.
במהלך שלהי התקופה העבאסית, הח'ליף ה־28 אל-מוסתזהר יזם תוכנית להרחבת העיר שכללה הוספת חומות נוספות, שערים, חפירים ומכשולים בפני פולשים. את התוכנית מימש הח'ליף הבא, אל-מסתרשד, ובמהלכה נבנו ארבעה שערים חדשים: באב אל־מעט'ם, באב א־שארקי, באב א־טלסים ובאב אל־וסטאני. שערים אלה עמדו על תילם עוד זמן רב לאחר נפילת החליפות העבאסית.[2]
שערים
שערים מרכזיים
- באב אל־מעט'ם (בערבית: باب المعظم), הידוע גם כבאב אל־סולטאן,[2] היה ממוקם בראש רחוב אל־מעאדי סמוך למסגד אבו חניפה ברובע א־ד'המיה שבצפון בגדאד. שרידי השער נהרסו לאחר כיבוש העיר על ידי מדינות ההסכמה. האזור הקרוב נקרא עד היום על שמו, ונחשב לאחד ממרכזי העיר.
- באב א-שרקי (בערבית: باب الشرقي) שכן ברובע א-שרקי שבעיר העתיקה של בגדאד, בקצה רחוב א-רשיד. מקור השער הוא מתקופת האימפריה העות'מאנית. לאחר כיבוש העיר בידי בעלות הברית בשנת 1917, הוסב השער לכנסייה, ולבסוף נהרס בשנת 1937.
- באב א-טלסים (בערבית: باب الطلسم), הידוע גם בשם "באב אל-חַלְבּה" או "שער הקמע", שופץ והורחב בשנת 1220 על ידי הח'ליף א-נאצר, שהותיר עיטורים וכתובות סביב השער. השער נהרס בשנת 1917 על ידי הכוחות העות'מאניים שנסוגו מבגדאד, כדי למנוע שימוש בו כמחסן בידי כוחות הברית המתקרבים.[2][3] השער תואר כבר על ידי אבן ג'ובייר בשנת 1185, ומוזכר גם בתיאור נפילת בגדאד (1258). לפני שנת 1221 כונה "השער הלבן" (באב חַלְבּה). בשנת 1086 נחנך מגרש פולו מול השער על ידי הסולטאן הסלג'וקי מלכשאה הראשון. בשנת 1638 נאטם השער בלבנים על ידי הסולטאן העות'מאני מוראט הרביעי לאחר כיבוש העיר. דמויות האבן שמתארות שליט היושב ברגליים משולבות בין שני דרקונים, אינן מיוחסות בוודאות לשליט מסוים, אך ייתכן שמקורן בתקופת מוראד הרביעי.[4][5][6] ייתכן גם כי הדמות המרכזית מייצגת את השמש כמטאפורה אסטרולוגית או שמימית.[7][8] כתובת מעל השער תיארה את הח'ליף כ"האימאם, שעל האנושות כולה להישמע לו", וכ"חליף המונהג על ידי אדון העולם והמהווה הוכחה לאללה על כלל הברואים".[9]
- באב אל-וסטאני (בערבית: باب الوسطاني), הידוע גם בשם "באב ח'ראסאן", הוא השער היחיד שנותר עד היום.[2] השער ממוקם סמוך לקברו של עומר סהרוורדי. בסוף המאה ה-20 שופץ האתר, והוא ניתן לצפייה מהכביש המהיר מוחמד אל-קאסים. במסגרת העבודות נהרסו קברים ומסגדים עתיקים מהתקופה העבאסית באזור הידוע בשם בית הקברות אל-וארדיה, לשם פיתוח תשתיות תיירותיות סביב האתר.[10]
שערים נוספים
- באב אל-אגא (בערבית: باب الأغا) שכן באזור הנקרא כיום על שמו – שכונת באב אל-אגא.[דרוש מקור]
- באב אל-שייח' (בערבית: باب الشيخ), קיצור של שמו של השייח' עבד אל-קאדר אל-ג'ילאני, הוא שער הממוקם כיום ברובע באב א-שרקי.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Curatola, Giovanni (2007). The Art and Architecture of Mesopotamia (1st ed.). New York, N.Y.: Abbeville Press Publishers. p. 156. ISBN 9780789209214.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 الباب الوسطاني حكاية بغداد المدوّرة وأقدم مدفع عراقي. Narjes Magazine. Retrieved January 3, 2018
- ↑ الكشف عن أقدم أبواب بغداد العباسية
- ↑ Langenegger, Felix. Beiträge zur kenntis der baukunst des Irâq (heutiges Babylonien) Bautechnik,/b baukonstruktionen und aussehen der baugegenstände unter teilweiser bezugnahme auf die baukunst der vergangenheit des landes sowie auf die gesamte baukunst des Islâm, 88-90. Dresden, G. Kühtmann, 1911
- ↑ Le Strange G. Baghdad During the Abbasid Caliphate, 291-292. Greenwood Press. Connecticut, 1983
- ↑ "Archnet > Site > Bab al-Talsim". www.archnet.org.
- ↑ Pancaroğlu, Oya (בינואר 2004). "The Itinerant Dragon-Slayer: Forging Paths of Image and Identity in Medieval Anatolia". Gesta. 43 (2): 160. doi:10.2307/25067102.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ Kuehn, Sara (2011). The dragon in medieval East Christian and Islamic art. Leiden: Brill. p. 126. ISBN 978-90-04-18663-7.
The associated royal charisma may moreover be rooted in the celestial, and possibly astrological, realms. Hartner sees in the central figure “the new-born child – symbol of the new moon.” However on account of the confronted seated lions in profile, which are carved in relief onto the imposts below the arch, the central figure could also be interpreted as a personification of the Sun whose house is in Leo.
- ↑ Kuehn, Sara (2011). The dragon in medieval East Christian and Islamic art. Leiden: Brill. p. 126. ISBN 978-90-04-18663-7.
The inscription, which refers to the caliph as "the imām, to whom the whole of humanity has to submit," as well as "the caliph who is initiated by the master of the world and who is a proof for Allāh of the entirety of beings”
- ↑ الروضة الندية فيمن دفن من الأعلام في المقبرة الوردية - د. محمد سامي ابراهيم الزبيدي - بغداد 2016 - صفحة 7
חומות בגדאד41234434Q12178253