חופית לבנת-שת
 חופית לבנת-שת
| |
|---|---|
חופית לבנת-שת, אורוגוואי
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חרטומניים |
| סוג: | חופית |
| מין: | חופית לבנת-שת |
| שם מדעי | |
 Calidris fuscicollis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
חופית לבנת-שת (שם מדעי: Calidris fuscicollis) היא מין עוף ימי מהסוג חופית ממשפחת החרטומניים. היא מתרבה בטונדרה הצפונית בקנדה ואלסקה. מין זה יכול להיות קשה לזיהוי ממינים דומים אחרים של חופיות קטנות.
עופות אלה לא נצפים לעיתים קרובות. בקיץ, ניתן למצוא אותן רק לעיתים נדירות כי בעת עונת הרבייה הן מסתתרות. באופן דומה, בחורף הן נצפות רק לעיתים רחוקות כי הן עפות דרומה מדי עבור צפרים רבים. לכן, הרוב המכריע של התצפיות מתרחשות במהלך האביב או בסתיו באזורים הממוזגים והן בדרך כלל נמצאות במספרים קטנים סביב מקורות מים.[1]
מקור השם המדעי של הסוג מגיע מיוונית עתיקה, kalidris או skalidris, הוא מונח שאריסטו השתמש בו לתיאור מספר עופות מים אפורים. שם המין, fuscicollis, נגזר מלטינית,fuscus פירושו "כהה" ופירוש המילה collis בלטינית חדשה הוא "גרון" (חופית כהת-גרון).
בישראל חופית לבנת-השת היא מזדמנת נדירה ביותר ונצפתה רק פעם אחת במעגן מיכאל בסוף ספטמבר 1998.[2]
תיאור
חופית לבנת-שת קטנה ואורכה 15–18 ס"מ.[1] החלק העליון של גופה הוא בצבע אפור-חום כהה ויש לה פס לבן מעל העין. מקורה באורך בינוני, רזה וכהה, ורגליה כהות מאוד. היא דומה למיני חרטומניים נוספים שחיים בתחום התפוצה שלה או עושים את אותו מסלול הנדידה כמוה.[1]
הנוצות קשות בהרבה לזיהוי במהלך החורף; עם זאת, במהלך כל עונות השנה זכרים ונקבות דומים במראה שלהם.[1] קיים ניצוי אלטרנטיבי לבוגרות בהן כיפת ראשן ופרצופן בגוון חום. גבת העין שלה בהירה ועל גבה נוצות שחורות. על החזה שלה וצלעותיה פסים וחלקה התחתון בצבע לבן. בניצוי הבוגר הנפוץ ביותר שלה, חלקיה העליונים הם בצבע אפור כהה ובמרכזם נוצות שחורות. חלקיה התחתונים לבנים אבל החזה שלה הוא אפור כהה. גבת העין שלה לבנה, בעוד הכתר והפס שמתחת לגבתה כהים.על החזה שלה פסים רבים ועל גבה צורת "V" לבנה.[3]
| מידות ממוצעות | |
|---|---|
| אורך | 170–200 מ"מ |
| משקל | 42 גרם |
| מוטת כנפיים | 430 מ"מ |
| כנף | 117–126 מ"מ |
| זנב | 47.5–53.6 מ"מ |
| מקור | 20–23.6 מ"מ |
| רגל | 21–24.5 מ"מ |
זיהוי
שני המאפיינים העיקריים המשמשים לזיהוי הציפור בתחום התפוצה שלה הם כנפיה הארוכות ואחוריה הלבנים. ניתן לראות את הכתם הלבן על אחוריה בזמן שהי בתעופה. כנפיה הארוכות מתפרשות מעבר לזנבה בכחצי סנטימטר.[4] חופית בירד גם בעלת תכונה זו, אבל ניתן להבדיל בין השתיים בגלל החוסר בכתם לבן על האחוריים. ישנו גם פס לבן דק על הכנף[3] ושורה של כתמים קטנים מתחת לכנפיים.[4]
תפוצה ומרחב מחיה
חופית לבנת-שת שוכנת במקומות שגדלה בה יחסית הרבה צמחייה בטונדרה.[1] הן חיות בביצות, בעלות הרבה צמחייה, בטונדרה הארקטית של אלסקה וקנדה במהלך עונת הרבייה שלהן.[5] ניתן למצוא אותן בסוגים שונים של מקווי מים בזמן הנדידה. במהלך חודשי החורף הם מאכלסים מגוון רחב של מקורות מים מתוקים ומליחים, כגון לגונות, שפכי נהרות וביצות. באופן כללי, הם נוטים להימנע מחופים חוליים וזרמי מים מהירים.[1]
נדידה
היא נודדת למרחקים גדולים וחורפת בדרום אמריקה הדרומית. היא נחשבת לאחד מהעופות עם תחום הנדידה מהגדולים ביותר,[6] היא חוצה את כל יבשת אמריקה הצפונית, בפרק זמן של פחות מחודש.[1]
חופית לבנת-השת היא נודדת נארקטית. לאחר שהיא מקננת בצפון קנדה ובאלסקה, היא עפה מעל האוקיינוס האטלנטי ומבלה את מרבית התקופה שמחוץ לעונת הרבייה באמריקה הדרומית, במיוחד לאורך החוף הפטגוני בצ'ילה ובארגנטינה. היא מבקרת גם לעיתים קרובות בארגנטינה, בחוף פראקאסו שבחצי האי ואלדס. עופות מים רבים מתרכזים באזור זה בשל שפע חסרי החוליות החיים על שפת החוף, בעיקר צדפות.[6][7] חופית לבנת-השת נצפתה גם בוונצואלה, סורינאם, ברזיל ובפרגוואי במהלך נדידתה. היא נדירה במערב אירופה אך תועה לשם לעיתים, ונחשבת מזדמנת נדירה באוסטרליה.
העופות נודדות גם בתעופה ללא עצירה וגם בתעופה למרחק קצר עם עצירות מרובות. במהלך נדידתן מצפון לדרום, הן עפות מעל האוקיינוס האטלנטי, ונעות בהדרגה לאורך החוף הצפוני-מזרחי של אמריקה הדרומית לפני שהן מתקדמות לתוך היבשה לכיוון האיים. המסע הזה לוקח בדרך כלל כחודש. במהלך הנדידה שלהן מדרום לצפון, חופית לבנת-השת עושה את אותו המסלול, אבל עוברת אותו מהר יותר. נדידה זו מתבצעת בסדרה מהירה של נדידות ארוכות בלי הפסקה. תעופה אחת כזו יכולה להיות באורך של עד כ-4,200 ק"מ.[7]
מזג האוויר משחק תפקיד מכריע בקביעת מסלול הנדידה. הן מעדיפות לנדוד כך שהטמפרטורה, לחץ האוויר והלחות יהיו עם כיוון נשיבת הרוח. רוחות חזקות יכולות להוציא חופיות ממסלול הנדידה הרגיל שלהן. לדוגמה, השפעותיה של סופה גדולה הובילה לנוכחות גדולה יותר של חופיות לבנות-שת באיי קינג ג'ורג (שהם חלק מארכיפלג טואמוטו שבפולינזיה הצרפתית).[7]
השפעות של התחממות האקלים
התחממות האקלים הובילה שינויים במספר הפריטים ואת משך השהייה שלהם באיי שטלנד הדרומיים.[7] חופיות לבנות-שת נצפו בתדירות גבוהה יותר באזור זה כתוצאה משינויי אקלים לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. טמפרטורות האוויר הגבוהות יותר, אשר קורות כתוצאה מרוחות הצפון, מביאות חום, אוויר לח אשר יוצר יותר בתי גידול פתוחים ומקורות מזון טובים יותר המאפשרים להן להמשיך ולשרוד. מסלולי הנדידה, בחורף וגם בקיץ, יכולים גם להשתנות בהתאם.[7]
התנהגות
קול
אחד מהקולות שמשמיעה חופית לבנת-השת היא צליל חוזר של "פיפ, פיפ, פיפ...".[4] לקריאתה צליל "ציפ" מתכתי וייחודי שבעזרתו ניתן לזהות אותה בקלות בלהקות של עופות חוף. הצליל מזכיר את הצליל של שני חלוקי נחל המשתפשפים אחד בשני.[8] בנוסף, יש לה קריאת "טזיט" גבוהה וצייצנית, המזכירה עכבר או עטלף.[9]
תזונה
התזונה שלהן מורכבת בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון: רכיכות, סרטנים, תולעים טבעתיות וחרקים (גם חרקים בוגרים וגם פגיות). דווח בעיקר כי הם ניזונים מחסרי חוליות ימיים. אף על פי שבעבר חשבו כי היא ניזונה רק מחסרי חוליות, הוכח כי זרעים מהווים גם חלק מתזונתה של חופית לבנת-השת. גם אבנים ואצות נמצאו בקיבתם אבל סביר שאלו נבלעו בטעות. האבנים הן באותה הצורה והגודל כמו של הזרעים אז זה יכול להיות מקרה של טעות בזיהוי. האצות יכולות גם הן להיבלע בטעות עם צריכה של מזון מהים.[5]
כאשר החופית לבנת-השת נמצאת באדמות בוציות המתקבלות כתוצאה משפל, היא מחפשת מזון על ידי גישוש בעזרת מקורה בתוך המים הרדודים בבוץ, אבל גם יכולה לאסוף פרטי מזון מהקרקע. כאשר היא נמצאת בטונדרה, היא מגששת לעומק בטחב ובצמחיות אחרת.[10]
קינון
הקן הוא שקע בצורת כוס באדמה והוא נבנה על ידי הנקבות. הקן מרופד עם חתיכות של חזזיות, עלים וטחב אשר יכולות להיות בקן באופן טבעי או להתווסף אליו על ידי הנקבה. הקנים בדרך כלל מוסתרים היטב בתוך גוש של טחב או דשא. הזכרים מגנים על שטח הקינון על ידי דאייה ונפנוף כנפיים מעל השטח תוך כדי שהם משמיעים קולות נחירה ונקישה. כאשר הוא על הקרקע, הזכר מותח כנפו לצד ומרים את זנבו באוויר כדי להציג את הכתם הלבן שעל אחוריו. לאחר מכן, הוא הולך ורץ תוך חזרה על קריאתו.[10]
רבייה
הנקבות הן קטנות ומקננות באזורים הארקטיים, מה שאומר שסביר יותר שהן יהיו תחת לחץ קור גבוה יותר מציפור המקננות באזורי אקלים ממוזג. כתוצאה מכך, הנקבות מבלות בממוצע כ-82.5% מזמנן בדגירה על הביצים.[11] בסך הכל, הנקבה דוגרת על הביצים במשך 22 ימים. היא בדרך כלל מטילה 4 ביצים בצבע ירוק זית; הטלה של 3 ביצים היא נדירה. הביצים יכולות לפעמים להיות עם כתמים חומים, חומים-ירוקים, או אפורים.[10]
רק הנקבות דוגרות על ביצים.[11][12] לאחר שהנקבה הטילה את הביצים, הזכר מפסיק בתצוגת החיזור ועוזב שאת שטח הקינון.[13] זאת, בניגוד למינים אחרים מהסוג חופית שבהם הזכר והנקבה דוגרים ביחד על הביצים. ישנם רק שלושה מינים שתועדו מקיימים התנהגות זו.
חופית לבנת-השת היא פוליגינית; הזכרים מתרבים עם מספר נקבות אבל הנקבה מתרבה רק עם זכר אחד.[12]
הכלאות בין מין זה לבין חופית אלפינית נמצאות לעיתים בצפון-מזרח אמריקה הצפונית.[14][15] חופית לבנת-השת חשודה גם להזדווגות ויצירת הכלאות עם חופית זהובת-גחון.
התפתחות מוקדמת
האפרוחים מכוסים בנוצות קטנות לבנות ועוזבים את הקן בערך יום לאחר הבקיעה. הנקבה דואגת להם בכך שהיא דוגרת עליהם ושומרת עליהם מחוממים, אך את מזונם הם מוצאים לבד. הם עפים לראשונה בגיל 16–17 ימים ואחרי זה הם הופכים להיות עצמאיים.[10]
קישורים חיצוניים
- חופית לבנת-שת באתר הצפרות הישראלי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 "White-rumped Sandpiper". Birds of DC (באנגלית). 2012-03-30. נבדק ב-2018-01-06.
- ^ מגדיר הציפורים של ישראל - חופית לבנת-שת, באתר פורטל צפרות
- ^ 3.0 3.1 http://www.mbr-pwrc.usgs.gov/id/framlst/i2400id.html
- ^ 4.0 4.1 4.2 Keith Bartels, Shorebird ID Class, www.saaudubon.org
- ^ 5.0 5.1 Diego Montalti1, Ana M. Arambarri2, Guillermo E. Soave1, Carlos A. Darrieu1, Seeds in the Diet of the White-rumped Sandpiper in Argentina, Waterbirds 26, 2003-06-01, עמ' 166–168 doi: 10.1675/1524-4695(2003)026[0166:sitdot]2.0.co;2
- ^ 6.0 6.1 Maria Hernandez, Luis Bala, Prey selection and foraging patterns of the White-rumped Sandpiper (Calidris fuscicollis) at Península Valdés, Patagonia, Argentina, ORNITOLOGIA NEOTROPICAL 18, 2007-02-28, עמ' 37–46
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 Malgorzata Korczak-Abshire, Piotr J. Angiel, Grzegorz Wierzbicki, Records of white-rumped sandpiper (Calidris fuscicollis) on the South Shetland Islands, Polar Record 47, 2011/07, עמ' 262–267 doi: 10.1017/s0032247410000665
- ^ White-rumped Sandpiper, www.allaboutbirds.org
- ^ לארס סוינסון, הציפורים, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 "White-rumped Sandpiper". Audubon (באנגלית). 2014-11-13. נבדק ב-2018-01-06.
- ^ 11.0 11.1 Ralph V. Cantar, Robert D. Montgomerie, The Influence of Weather On Incubation Scheduling of the White-Rumped Sandpiper (Calidris Fuscicollis): a Uniparental Incubator in a Cold Environment, Behaviour 95, 1985-01-01, עמ' 261–289 doi: 10.1163/156853985x00154
- ^ 12.0 12.1 https://sora.unm.edu/sites/default/files/journals/auk/v116n04/p1107-p1117.pdf
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה מספר 20180117070158:7 - ^ McLaughlin, K.A.; Wormington, A. (2000). "An apparent Dunlin × White-rumped Sandpiper hybrid". Ontario Birds. 18 (1): 8–12.
- ^ Presumed hybrid Calidris sandpiper from Marco Island, Florida, www.oceanwanderers.com
